שלום כבוד הרב יש לי שאלה שמטרידה אותי, אני שכיר בעבודה אני עובד שעתי, והיו ויש המון רגעים שאני לא עובד, אם זה שיצאתי לנוחיות או לעשן וגם להתפלל, או סתם לנוח, ועדיין עמדתי ביעדים שהציבו לי, האם זה נחשב גזל, וראוי גם לציין שאם בטח לא הייתי במנוחה אולי יש חשש שהיו מציבים יותר יעדים, אז לסיכום אם זה נחשב לגזל ואם כן איך אני מחזיר את הגזל תודה רבה רבה

שלום וברכה, לגבי הפסקות של מנוחה בזמן העבודה – אתה מחויב לעשות את מה שהמנהל מצפה ודורש ממך. אם הוא מסכים להפסקות ארוכות זה בסדר. אם לא ידוע לך מה בדיוק המנהל דורש ממך – יש ללכת לפי מה שמקובל בתחום. למשל אחות בבית החולים העושה משמרת של שעות רבות זכאית להפסקות גדולות, לפחות של 45 דקות במשמרת. לעומת זאת בעבודות אחרות הפסקה של 45 דקות נחשבת הפסקה גדולה מדי. מקובל בכל מקום עבודה שמותר להתפלל ובעל הבית מסכים לכך (שולחן ערוך קי ב). וזה דווקא אם זמן העבודה הוא לאורך כל זמן התפילה. אך אם יש אפשרות להתפלל שלא בזמן העבודה, למשל אדם שעובד בשעות 8:00-15:00, אין הצדקה שיתפלל בזמן העבודה, משום שהוא יכול להתפלל שחרית לפני העבודה ומנחה אחרי העבודה, ועל כן המעסיקים מקפידים על כך (עשה לך רב ח"ו עח). כאמור, הכל תלוי בדעת המנהל או המעסיק ובנוהג המקובל, ויש מקומות שלא מפריע למעסיק שהעובד יתפלל בשעות העבודה גם אם ישנו אפשרות שיתפלל שלא בשעות העבודה. אם אכן לקחת הפסקות גדולות מדי, אזי כדאי לדבר עם המעסיק ולשאול אותו איך תוכל להשלים, אם על ידי משימות נוספות ללא תשלום או בדרך אחרת. (מאד יתכן שהוא ימחל לך). הרחבה: כתב השולחן ערוך (חו"מ שלז כ): "מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה; וכן חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: כי בכל כחי עבדתי את אביכן (בראשית לא, ו); לפיכך נטל שכרו אף בעולם הזה, שנאמר: ויפרוץ האיש מאד מאד (בראשית ל, מג)". והעיר הפתחי חושן (ח"ד פ"ז הע' כד) שמשמע מהט"ז שאם מתעצל העובד במלאכתו אין זה נחשב כמתבטל, וכל שכן שאין בעל הבית יכול לנכות משכרו. ואפשר שלשון השו"ע הוא רק לענין לכתחלה, אבל אינו יכול לנכות משכרו משום כך. עוד כתב הפתחי חושן שנראה שבמקומות עבודה ציבוריים די אם מקבל רשות מהממונה עליו.