אני בחור ישיבה שמשתדל לחיות את חייו על פי התורה. באתי מבית לא תורני במיוחד, כלומר, בהגדרה בית שומרי מצוות אבל לא מקפידים על דקדוקי תורה. פחות או יותר בית דתי לאומי "רגיל". בלי ספק אני מתקדם בעבודת ה’ בכל כוחות הנפש, ברצון ובמעשה. אבל יש דבר שמטריד אותי: אני לא רואה את עצמי בעוד כמה שנים מקים בית תורני המיוסד על תורה ויראת שמים. לא רק שכנראה לא אהיה רב או איש חינוך וכו’, אלא בכלל, בן תורה. אני מסתכל על בני תורה מזרמים שונים - אנשי גב ההר וחסידי ברסלב ומרכזניקים וחרדים, אנשים שיושבים בישיבה או סתם חקלאים ואנשי צבא קובעי עיתים, מסתכל עליהם בחיבה וקצת ב...קנאה. האם אני אזכה להיות נמנה בין האנשים האמיתיים האלה? אני יודע שבדברים רבים אני מקפיד יותר מרבים מהם: כוונה בתפילה, שמחה בעבודת ה’, עזרה לזולת, התבוננות בתורה, השתדלות לדקדק במצוות שונות ועוד. אבל לא יודע אם זה מוביל אותי לבניית אישיות כזו, אישיות תורנית אמיתית. חוץ מלהתפלל על זה ולהמשיך להתקדם בתורה ובמידות, מה עוד לעשות? אני באמת לא רוצה לגלות שבסוף התקופה המתוקה הזו של הישיבה-צבא-ישיבה, אמצא את עצמי בינוני, דתי לאומי תורני מחמד כזה... תודה רבה על הזמן, תמשיכו במפעל החשוב הזה.

עליך לשאוף להעצים את האמונה ולעמול לקבוע בנפשך יראת שמים ממשית ואהבת ד' ממשית. בימי לימודך בישיבה בעוצמה כזו שקבע בנפש לכל החיים.