יש לי כמה שאלות בדיני הונאה (אני מדגיש שאלו שא’ שעלו לי בלימוד ובאופן עכשווי הם לא למעשה). 1. האם ההונאה האסורה היא ממחיר עלות המוצר או שהיא מהמחיר בשוק? (אם התשובה היא ממחיר הקרן אז איך המוכר ירוויח משהו כי הוא מוכר במחיר שקנה) 2. האם הונאה פחות משתות היא מותרת או שהיא אסורה אבל אי אפשר להוציאה בבי"ד? 3. מה ההבדל בין הונאה במקח להונאה בדמים? (אם הונאה בדמים הכוונה שפעם המטבעות היו שוות ערך לכסף בשונה מהיום, ואז הונאה בדמים היא שהלוקח נתן מטבע של 6 אך מכיוון שנשחקה שווה 5 לפי זה יוצא שההונאה בדמים יכולה להיות רק של המוכר -הוא המתאנה) 4. כותב ספר החינוך שכל ההונאה המדוברת במצווה זו (שלא להונות במקח וממכר) היא רק אצל התגר אבל לא אצל בעל הבית. לפיכך האם מי שאינו מוכר בחנות בקביעות מותר לו להפריז במחיר?

1. ודאי שההונאה היא ממחיר השוק ולאדם מותר להרוויח. ההונאה היא היחס בין המחיר שהלוקח היה אמור לשלם לבין שהוא שילם בפועל. הריטב"א אומר אף יותר מכך (קידושין ח. מובא ברעק"א חו"מ רכ"ז סעיף ב'), שאם יש קונה שעבורו שווה החפץ יותר ממחיר השוק, אף שבשוק הוא נמכר בפחות, אין זה נחשב הונאה. וכן מצינו (ב"מ נ"א.) שפעמים הולכים אחר השווי ששווה למוכר, כגון: שהמוכר הינו בעל הבית ולא תגר, שאין ללוקח עליו הונאה, ומפרש רש"י "תכשיטין וכלי תשמיש שלו חביבין עליו ואינו מוכרן אלא ביוקר והוה ליה כמפרש יודע אני שיש בו הונאה". 2. להלכה, אם ההונאה פחות משתות המקח קיים ואינו חייב להחזיר כלום ואפילו אם זה יותר משווה פרוטה (ב"מ נ: שו"ע חו"מ רכ"ז ג'). הרא"ש (שם פ"ד ס"כ) וכן השו"ע (שם ו') מסתפקים האם מותר לכתחילה להונות בפחות משתות אם יש בהונאה שווה פרוטה, נלע"ד שיש לדייק בדבריהם שבפחות מפרוטה אין איסור לפי שבזה אין הם מסתפקים כלל, וכך מדויק מלשון הרא"ש: "ויראה דבכל שאר דברים אפילו פחות משתות אסור לאונות את חבירו אם יש בו שוה פרוטה כיון שיודע שאין מקחו שוה כל כך...". הרא"ש מדגיש דווקא אם יש בו שוה פרוטה, משמע שפחות משוה פרוטה אין כלל איסור. אמנם יש להעיר שהסמ"ע (רכ"ז א') כתב שלאו של הונאה הוא בכלל לאו של גזל, ובגזל ידוע שאסור לגזול אפילו פחות משווה פרוטה (שו"ע שם שנ"ט א'). רעק"א (על השו"ע שם) מביא בשם בעל המאור שאין איסור א"כ לדעתו וודאי אין איסור להונות פחות משתות, אולם הרמב"ן על התורה (ויקרא כ"ה ט"ו מובא באמרי ברוך שם ) סובר שאין קשר בין החיוב להשיב האונאה לבין האיסור לאונות עי"ש, שיתכן שאין חיוב השבה אך עדיין לכתחילה יש איסור לאונות, ולפי זה יש לדון ולומר שיש איסור להונות אף בפחות מפרוטה. 3. יש ג' חילוקים בהונאה, פחות משתות - אין מחזיר הונאה, שתות - המקח קיים אבל מחזיר הונאה, יותר משתות - המקח בטל. השאלה בהונאת שתות היא ביחס למה מחשבים את ההונאה לשווי החפץ או ביחס למעות. בין לרב בין לשמואל (ב"מ מ"ט:) ודאי שמדובר ביחס לחפץ כגון שמוכר חפץ ששווה 6₪ ב-5 ₪ ונתאנה המוכר שמכר יותר בזול, או הפוך שמכר את החפץ הנ"ל ב-7₪ ונתאנה הקונה שמכר יותר ביוקר וזה נחשב לכל הדעות הונאת שתות. אולם נחלקו רב ושמואל כאשר השתות היא ביחס למעות, כגון: שמכר חפץ ששוה 5₪ ב-6₪ ודאי ביחס לחפץ יש יותר משישית אבל אם מסתכלים על הכסף ששולם שישה שקלים, שקל אחד הוא שישית. וכן אם מכר שווה 7₪ ב-6₪, שש ביחס לשבע זה פחות משישית, אבל שקל אחד ביחס ל-6₪ ששילם זה שישית. 4. כבר ביארתי בשאלה 1 את הגמרא, וכן מבואר בדברי השו"ע (שם כ"ג): "בעל הבית המוכר את כלי תשמישו ואינה את הלוקח, אין בו דין אונאה, שאילו לא הרבה לו בדמים לא היה מוכר כלי תשמישו. ואפילו מכרם מחמת דוחק, אין בו אונאה. ויש מי שאומר דדווקא שהלוקח יודע שזה המוכר בעל הבית, אבל אם לא ידע, או שקנה ע"י סרסור, יש בו אונאה". אני מקווה שעכשיו ברורה לך מהי כוונת ספר החינוך. הרב אברהם זרביב