ישנם מקומות בעולם אשר בהן יש שעות אור במשך 24 שעות רגילות, וכן 24 שעות של חושך(למשל בקוטב), היאך נעשה החישוב במקומות אלו לסוף זמן קריאת שמע וכן לתפילת שמונה עשרה, וכן לגבי כל השאר?

זו שאלה מפורסמת וישנה, שנמצאת באחרונים. יש פסיקתא של רב כהנא ובה כתוב על הפסוק, מ"ברכי נפשי", "עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו" - כל מקום שיש "שמש ידע מבואו", זריחה ושקיעה, יש דיני מועדים וזמנים אבל במקומות שהיום והלילה אינם בזריחה ושקיעה כמקובל בעולם אין את כל הדינים התלויים בזה. לדוגמא, מי שטס לירח אין לו חיוב שבת. לכן האחרונים אומרים שמדאורייתא הוא פטור משבת וכל הדינים התלויים בימים ולילות (כמו דיני ספירת ימי נידה, ספירת העומר, קריאת שמע, תפילין וכו'), אבל נוהגים ללכת לפי האופק של ארץ ישראל או של המקום שיצא ממנו. במקום שלא נשלמו התנאים לקיום המצווה אין חיוב מהתורה לקיימה וזה לא סותר שום יסוד. כמו שאדם עם בגד של ארבע כנפות חייב בציצית אבל אם יש לו רק בגד של 3 כנפות או עגול הוא פטור כי לא נשלמו התנאים למצווה. וכן מצינו שאפשר להכניס פירות מהשדה לא דרך דלת ושער אלא דרך גגות וקרפיפות ולפוטרם מהמעשר כי לא נשלמו התנאים למצווה והוא פטור. וכן בבנית בית בלי דלת, הרמב"ם אומר שפטור ממזוזה כי לא נשלמו התנאים כנ"ל. וכן לענייננו. אומנם יש מנהג לעשות מדרבנן לפי אופק ארץ ישראל שהיא עיקר המקום לקיום התורה.