ישנם מספר קטעים בתפילה שנאמרים בארמית. האם מותר להגיד את הקטעים הללו בעברית? האם ישנה חשיבות לארמית דווקא בקטעים אלו? (קדיש, בריך שמיה, יקום פורקן...) אם אין בעיה להגיד בעברית, מדוע הרבנות (או גוף פסיקה אחר) לא משנים את הנוסח לעברית? (תמיד אבא שלי אומר בטקסי יום הזכרון ויום השואה שאם היו אומרים את הקדיש בעברית זה היה קידוש ה’ גדול. החילונים, שלא כ"כ מבינים היו שומעים את המשמעות של הקדיש "...יהיה שמו של הקב"ה מבורך לעולם ולעולמי עולמים...")

את החלקים בתפלה שאומרים בארמית יש להקפיד לאומרם רק בארמית. בהלכה הוזכרו מספר טעמים מדוע הלשון היא לשון ארמית. וכך לשון הטור בס' נו: "ומה שאנו אומרין הקדיש בל' תרגום יש אומרים מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח נאה כזה וגם שע"י זה הקב"ה נזכר לחורבן הבית וגלות ישראל כדאיתא בפ"ק דברכות בשעה שישראל עונין אמן יש"ר הקב"ה מנענע בראשו ואומר אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ומה לו לאב שככה מקלסין אותו בניו ורחקם מעל שלחנו וכביכול שיש דאגה לפניו ואם יבינו המלאכים זה יקטרגו עלינו ע"כ אומרים אותו בלשון שלא יבינו שאינן מכירין ארמית. ור"י פירש הטעם לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשה כדאיתא בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסידרא דקדושה ואיהא שמיה רבא דאגדתא והיו שם עמי הארץ שאינן מכירין אלא ארמית שהוא לשונם לכן נהגו לאומרו בלשון שהכל מבינין בו ולפי פירוש זה יהיה כפשוטו שמיה רבא תרגום של שמו הגדול". לפי ר"י היה מקום אולי לתרגם את הלשון לעברית אולם לפי הטעמים האחרים אין לשנות מלשון הקדיש. יש חלקים בתפלה שמיוחדים רק לשפה ביננו לבין רבונו של עולם ואין אנו רוצים שאפילו מלאכי השרת ישמעו את תפלותינו.