בס"ד כבוד הרב שלום. צר לי להגיד, אבל יש שני דברים שבגללם אני פרשתי מהישיבה ולא מניח תפילין. ובידוע לי שהם התיקון שלי בעולם בגלל התלאות והייסורים שעברתי איתם שנים. לפני שאני יספר מה הם אני רוצה להקדים שאני בחור נבון ובגלל זה שאני יספר זה ישמע אבסורד, "איך בחור כמוני שהגיע לאן שהגיע, הביאו אותו דברים כ"כ קלים למצב כ"כ קשה ומייגע"? אז זהו שאין לי תשובה אחרת חוץ "הכול משמיים". הבעיות: 1) הדבר הראשון הוא: התפילין. שחזרתי בתשובה לכאורה לא היה לי בעיה איתם בכלל, הבעיה התחילה לפני שנתיים ועד היום. הבעיה התחילה שהיה איזה הרצאה (הרצאה שהופנמה לי חזק שהייתי בתחילת דרכי) שהתפילין חייב שהם יהיו על הזרוע במקום הקיבורת שהוא הבשר התפוח (בין האציל לכתף) נוטה לצד הלב, בדיוק! ואם הם לא יהיו במקום הנכון לא יצא האדם ידי חובה. בגלל שהפנמתי את זה כ"כ חזק והיה כ"כ חשוב לי הקרבה להקב"ה שהגיע התפילה בלי להסס בכלל כל התפילה הייתי עסוק איפה הם יהיו! אע"פ שבערך שמתי במקום המדויק, אבל נכנסתי לדמיונות קשים "שלא אני צריך יותר לדייק", "לא זה לא כ"כ מדויק פה", "כל תפילה מחפש מישהו אחר איפה זה אמור להיות בדיוק? אפילו רבנים!" ולא סמכתי על אף-אחד. מאז היה לי סיוט כל בוקר לקום בגלל התלאות שאני עובר מזה זה ישמע שוב אבסורד, אבל הייתי מעדיף שישרפו אותי מאשר לעבור את זה. אז כיום לאחר הרבה זמן אני בגיל 17 אז הייתי בן 14, אע"פ כל מה שעברתי (אין צורך לפרט רק בקצרה חיים קשים ומרים) אני לומד תורה ואין יום שאני מחסיר כי זה חכמה שאיני יכול לוותר עליה. השאלה היא: ראיתי הרבה ספרים שמדברים על הנושא והיו עוד כמוני בזה, כמו "נר לרגלי" של הרב לגאסי שנותן פתרונות וכמו הרב קנייבסקי, שום דבר לא עזר לי! זה קבוע בנפשי חזק, חזק!!! אני לא יכול להניח תפילין ואפילו לשנייה אחת בשלווה!!! אני מרגיש מוות, מוות, מוות בהנחתם! מעדיף להישרף ולא להניח אם זה לא היה מצווה להקב"ה שאני כ"כ אוהב. יש פיתרון? יש עוד משהו שאני יכול לנסות ולא ניסיתי? אולי יותר מקום שיפרט את ההלכה ביותר ברור? מה אפשר? תודה. 2) שהייתי בתחילת דרכי שוב זה ישמע אבסורד (כמובן שאני הייתי חילוני ממש שאין לו מושג ביהדות והתביישתי לשאול וזה עוד ייסורים) היה כתוב כל פעם בשם "הויה" שאני צריך לכוון "אדון הכול, היה הווה ויהיה. לא הבנתי מזה לכוון! אז ציירתי בדמיון "היה הווה ויהיה" אות אחר אות וזה היה מייגע מאוד! אחרי זה הבנתי שלא כך, אז אמרתי רגע הרי מזה כוונה? להיות מרוכז במילות התפילה ולהתחבר עם הלב לבקשות שהינך מבקש, אז אמרתי איך עושים זאת באדון הכול היה הווה ויהיה? כנראה שע"י הרהור בראש אז כל פעם הייתי אומר "אדני" והייתי מעריך ב-נ’ כדי להרהר בלב (כמו שאני מדבר עם עצמי בלב מי זה? מה הוא רוצה?) אדון הכול והיה הווה ויהיה, אבל גם בזה הייתי מתחרפן אע"פ שראיתי שזה מועיל לעשות "גילוי דעת" אני אדם של מושלמות שאם אני לא עושה משהו במושלמות או שאני ילך או שאני יעשה במושלמות לכן לא יועיל לרב לענות לי תשובה של "גילוי דעת" לעולם לא ראיתי שוב רב שדיבר על: "איך מכוונים" תמיד עונים תכוון "אדון הכול..." אבל מה פירוש מהרהרים? מדברים אל עצמך? מבינים? (להבין אי אפשר אדון הכול...") בכול המצוות, הכול היה מושלם! בשני אלו? תוהו ובוהו עד היום! לכן אני לא מתקרב לתפילין, אבל כוונות אני עוד נלחם על זה... מה עושים? תוכל לפרט לי מה פירוש לכוון? איך עושים זאת? ע"כ. תודה מקרב ליבי.

בס"ד שלום לך. קראתי את מכתבך ומאוד הבנתי אותך. אכן ההרגשה מאוד לא טובה. אני מאמין שאתה בחור מאוד טוב, ושאתה באמת רוצה טוב, אלא שאתה נתקעת בדברים שקשה לך לצאת מהם ולכן לא קל לך להמשיך הלאה, עד כדי תחושה של נסיגה. במשך השנים נפגשתי לא מעט בתופעה זו שאתה עובר, והיא כל כך מוכרת, עד כדי כך שיש לה היום אפילו הגדרה וטיפול באופן ממוקד על הדבר. לתופעה זו קוראים "כפיתיות בקיום מצוות". יש לכך טיפולים מקצועיים ואני מאוד מאוד ממליץ עליהם. יש אנשים שיש בהם נטיה לדבר זה, ואם הם לא מטפלים הם פשוט סוחבים אותה איתם וסובלים ממנה במשך זמן רב ולפעמים אף לא פותרים אותה לעולם וחבל מאוד. חשוב לטפל, וכדאי מאוד לטפל. זה לא מסובך ומאוד מועיל. אך חשוב לדעת שדבר זה דורש טיפול, וחשוב לעשות זאת באופן המקצועי, ולא לחפש פתרונות צדדיים ולא רציניים. לכל אחד קל לגייס כל מיני פתרונות, אבל הם לא יהיו משמעותיים ויעילים כמו טיפול מקצועי, וחבל מאוד שתגרור את הדבר בלי לטפל. ביחס לנקודה השניה שהזכרת, של כוונה בתפילה. אכן אתה צודק מאוד שכוונה היא לא לדמיין דברים מול העיניים. כוונה היא לדבר אל ה' את הדברים שלנו. לכוון זה לזכור שאנו מדברים עם אבא אוהב שהוא מלך העולם. לחשוב על מה שאנו אומרים, ולהתפלל מעומק הלב. לחוש כמה אנו צריכים את עזרתו של ה' בכל הדברים שמוזכרים בתפילה. לחוש את החסרונות הקיימים בהם עכשיו, ולהתפלל מעומק הלב, מתוך הבנה שרק ה' יתברך הוא זה שמסוגל לשנות את המציאות. ואף את מה שאנו עושים אנו עושים רק מכח ה' שנותן בנו כח לעשות חיל. בברכת הצלחה רבה, הרב יצחק גרינבלט [email protected]