איך ניתן להסביר את העובדה שאנו אמורים לחיות כל יום כאילו הוא יומנו האחרון גם מבחינה שבאמת נחייה כל רגע ונדע לנצל את הזמן ולנתב אותו לתורה מצוות ומעשים טובים וגם מכיוון שאין לדעת מה הקב"ה צופן לנו ומתכנן לנו, אין לדעת האם נקום בבוקר או לא, בניגוד לעבודה שאנו תלמידי תיכון קמים כל בוקר לבית הספר לומדים לבגרויות שאמורות להתרחש חודשים מאוחר יותר, חוזרים הביתה ולומדים למתכונות מבחנים ובגרויות ומחלקים את החומר למספר ימים בידיעה שהיום נלמד כך וכך מהחומר ומחר נלמד כך וכך מהחומר ובצורה זאת מחלקים את החומר בצורה נבובה וניגשים לבחינה מוכנים. איך ניתן להסביר את העובדה שאנו מתכוננים לדברים שצריכים לבוא עוד הרבה זמן בניגוד לעובדה שעלינו לחיות כל יום כאילו הוא יומנו האחרון?

שאלתך יפה. הרב קוק עומד על כך שלא נאמר שאדם צריך לחיות כאילו זה הרגע האחרון אלא כאילו זה היום האחרון. ובאר שכוונת חז"ל היא לבנות צורת חיים שיש בה זמן מוגדר שאותה אדם מנצל היטב. הדגש אם כן הוא, לא שאין זמן לתכנן תוכנית ארוכת טווח אלא הדגש הוא שיש זמן מוגבל וצריך לנצל את הזמן עד תום. אם אדם עושה דבר שייקח זמן רב אולם עושה זאת בתרכזיות ובלי בזבוז ומריחת זמן הוא מקיים את הדרכת חז"ל. גם אדם שעשה חלק מתוכנית גדולה יותר, החלק שעשה נחשב מאד. אדם שלומד לבגרות הערך של הלימוד אינו מותנה בהגעה לסוף הדרך ולהגעה למבחן, הערך הוא עצם ניצול הזמן קביעת יעדים חשובים ועמידה בהם. הדרך חשובה וממילא מגיעים גם לתוצאות טובות.