לאחרונה עסקתי בכל נושא כיבוד אב ואם בצורה עיונית. אחד הדברים המגדירים את מהות כיבוד אב ואם הוא המתח הנמצא בין כיבוד אב ואם לבין כבוד המקום, ובין כיבוד אב ואם להתנהלות חייו של הבן. כאשר עיינתי בשו"ת השונים, וניסיתי למצוא האם יש חובה לשמוע להורים בדבר רשות, ראיתי כי התשובה לעולם איננה תואמת את השאלה, ואסביר דבריי. דבר הרשות כפי שאני מצייר בדמיוני הוא רצון הבן לעשות משהו מסוים, אל מול רצון ההורים. לדוג’ כאשר אימא מבקשת מבנה לקחת סוודר, למרות שהוא בטוח כי יהיה לו חם ואין טעם לקחת את הסוודר. בכל השו"ת ההתמודדות תמיד נעשית מול דבר מצוה או נדנוד עבירה, ואין תשובה כנה לגביי מהו החיוב האם יש ומאיזה צד לשמוע לאביו ואימו כאשר הדבר לא נוגד אף מצות תורה, אלא רק את רצון הבן. כמובן שמן הראוי להשתדל ולהימנע ממקרים כאלו, אך אני שואל כדי לחדד את הגדרת כיבוד אב ואם ואיפיונה כמצוה עצמית או כמצוה היונקת את כוחה רק מכבוד שמיים.

הדוגמה של הסוודר יכולה לשמש בנין אב, מכיוון שהדבר חשוב לאמא עליו לכבד את רצונה. אם כי אינו חייב ללבוש את הסוודר כל הזמן בתנאי שלא ישכח אותו.