שלום עליך רבי! לאחרונה הייתי נוכח במס’ דיונים בצבא שגרמו לי לתהות לגבי מס’ נושאים. 1.היחס לאישה. אני מבין ואף מזדהה עם ההסבר על כך שאכן יש הבדלים אך הם בגלל התפקיד השונה של כל אחד. אך מדוע זה מתבטה בתחומים כמו: עדות וכדו’? ואם זה מכיוון שפעם לא הייתה להן השכלה,למה כיום לא משנים את זה? 2.ויתור על שטחים. אני תמיד הייתי נגד "שטחים תמורת שלום" משתי סיבות :א.חוסר יעילות .ב.איסור תורה(השיקול העיקרי כמובן) מעולם לא חשבתי אפילו על הנושא כי היה ברי לי כי זהו איסור תורה. אך כעת יצא לי לקרוא תשובה של ר’ חיים דוד הלוי זצ"ל בה הוא כותב כי אם יש סכנה על עצם קיום העם אם לא נחזיר(כמו היום) שטחים אז מותר. אם נתעלם מהפן התועלתי, ההיתר הזה נשמע לי מאוד הגיוני כי בלעדיו אפשר להגיע לאסונות גדולים,שבגלל ההלכה הזאת אנו יכולים להביא לחורבן העם והמדינה. ובכלל, זה שאין אפילו אופציה לדבר על הסכם עם מסירת שטחים גוזר עלינו להמשיך לחיות בצורה בה אנו חיים היום ואף גרוע מכך ככל שיעבור הזמן,זה נשמע לי לא הגיוני.! 3.יחס לנוצרים. למה אנו מתלוננים תמיד על רדיפות היהודים והיהדות ע"י הנוצרים לאורך כל ההיסטוריה? הרי לפי התורה גם לנו אסור לתת להם לחיות בארץ ולעבוד ע"ז, אנו מצווים להרוס להם את "הבתי כנסת" לשרוף להם את "ארון הקודש", וכו’, אז לנו אין זכות להתלונן על זה שהם עושים לנו את זה! ואפילו בפן הקטן יותר,אנו מחינו על כך שלא נתנו לנו להתפלל ולקיים מצוות ואנו אמורים למ נוע מהנוצרים להשים עץ אשוח ולאכול חזיר! חלילה אין בה בתרעומתאלא רוצה להבין בצורה ישרה ונהירה. רוב תודות.

שלום רב: 1. יחס לאישה: התורה מדריכה אותנו על ידי דינה להתפתחות שמתאימה לאופי של האיש ולאופי של האישה. התורה מכירה באופי העדין של האישה. חז"ל לא רצו להביא את האישה למקומות שנדרש שם נוקשות וכוח מלחמתי. אנו רוצים שהאישה תחייה חיים מעונגים ושלוים. לכן התורה אומרת שאישה לא צריכה להיות בבתי המשפט. בית המשפט הוא מקום מלחמה ומקום שבו הכוחניות והדין שולט. אישה בטבעה צריכה ללמוד לעגל פינות ולא לחדד אותם. אין טוב לטבעה של אישה להתלב בעולם חד ומלחמתי. 2. היחס לארץ ישראל לפי כולם אם יש מצב שבו מאימים עלינו ואמרים לנו או שנירא עליכם פצצת אטום או שתכנעו ותצאו לגלות אנו אנוסים ולא נתאבד. כך היה בזמן החורבן שרבי יוחנן בן זכאי העריך שהמצב הינו מצב אבוד והרומאים כבר עומדים לכבוש את ירושלים לכן נכנע ויצא מירושלים. הויכוחים הם בכל מצבי הבניים. במקום שאין מצב של כניעה או אבדון עד כמה אנו צריכים להתאמץ ולהלחם לחזור לארץ ישראל. עד כמה את כל המשאבים שלנו אנו נקדיש להמשך ההתישבות. כאן עמדת בית מדרשנו שהמהלך שאנו מצויים בו מקבל רוח גבית מהקב"ה כפי מידת נחישותנו ומסירתנו להמשיך ליישב את ארץ ישראל. עמדתינו שכל החלשות בנכונות שלנו להתאמץ להמשך ההתישבות הוא מחליש אותנו ומהווה סכנת נפשות לעם ישראל. הקב"ה מחזיר אותנו לארץ ישראל ומקבץ גלויות כל זאת בכדי שנחזור ונתיישב בכל רחבי הארץ. הוא נותן לנו מתנה בכדי שנשמור עליה. זו הבגידה הכי גדולה כשאנו אומרים קלב"ה שאנו לא מונים לשמור על המתנה שהוא נותן לנו. זו מרדה בקב"ה שכל כך חפץ שדנחזור כמה שיותר לארץ ישראל. זה מסיר מעלינו את הסיעתא דשמיא שמלווה את עם ישראל בדור הגאולה והתחייה. אין וכיוח בנוגע לסדר העדיפויות בערכים שלנו. כולנו בעד חיים לעם ישראל. הויכוח מה יביא לנו יותר חיים. אנו לא עובדי עבודה זרה של הארץ. אנו מאמינים שכך שארץ ישראל נותנת לנו חיים ונותנת לנו עוצמה שהיא מטיבה את מצבנו מכל הבחינות. ג. היחס לנוצרים עם ישראל מאז ומעולם לא היה עם כוחני. גם כשהיו ממש עובדי עובדה זרה עם ישראל לא יצא במלחמות דת להרוג את עובדי העבודה זרה. עם ישראל לא מאין בתיקון על ידי שפך דמים. ודאי הדברים גם אמורים בנוגע לנוצרים שאינם ממש עובדי עובדה זרה והם אנשים ששיכים בדרך ארץ. אולם עם ישראל מתחנן לאומות העולם להניח לו ולא לנסות לפגוע באמונה שלו. אנו לא רוצים שיפלשו אלינו מיסיונרים. אנו לא רוצים שיבואו הנוצרים וישתלטו עלינו על הארץ. ארץ ישראל הינה בשבילנו כמו בית כנסת גדול. זהו מקום שלא מתאים שבתוכו יהיה מקומות שלא מתאימים למסורת של המקום הזה. אולם גם זאת אנו לא עושים בדרך כוחנית. אנו רק לא רוצים בהתפשטות הכנסיות והפולחן הנוצרי בארץ ישראל. במה שנוגע לחוץ לארץ אין לנו עמדה כוחנית כנגד הפצת העמדה הנוצרית. לא משום שאנו חשובים שזה לא נורא אלא משום שאנו לא מאינים שמחלמת האמונות והדעות תוכרע בדרך כוחנית אלא רק בדרך אמונית. כמו שאנו לא נוהגים בדרך כוחנית בנוגע לנוצרים בארץ אנו מבקשים שלא ינהגו בדרך כוחנית בנוגע לקהילות היהודיות ברחבי העולם. אנו מבקשים יחס הוגן ושיויוני. לנו אין ענין להרחיב את בתי הכנסיות שבחוץ לארץ. אנו רק מבקשים לאפשר לקיים חיים יהודיים ליהודים כל עוד שהם חיים בחו"ל. כל טוב