אני מכיר מישהו עם בעיה כזאת, הוא טוען שהוא מרגיש שהוא מקיים מצוות כי חינכו אותו לעשות אותן ואעפ"י שהסבירו לו את טעמי המצות, הוא לא מקבל אותם. זה כאילו אלוקים הוא לא חלק מהחיים שלו. לא כשטוב לו ולא כשרע לו. הוא לא מרגיש צורך לבכות או לכעוס עליו והכל נראה לו אנושי ולא חלק מתוכנית אלוקית גדולה. האם יש לרב איזושהיא עצה לעזור? אני בעצמי התחבטתי האם זה בגלל פשוט חוסר תקשור עם אלוקים, כלומר שהוא צריך יותר לעשות מעשים בהם הוא ממש מול הקב"ה, כמו תפילה וכדו’, או סתם פשוט זו בעיה שלא רואים את יד ה’ במהלכי העולם היומיומיים? האם יש לרב עצה?

העצה פשוטה, עליו לקבל שעורים בסיסיים באמונה ללמוד להכיר את ד' ומתוך כך גם ירגיש ויבוא לאהבת ד' וליראתו. טוב שאותו אדם ממשיך לקיים מצות אך אם הוא ילמד להאמין ולהכיר את ד' קיום המצות יקבל עומק ומשמעות וחיות.