מספר בנ¨י

ישר כח על התשובה, אבל עדין קשה קצת,כי מזה יוצא שלא ידוע המספר המדויק של בני ישראל, האם יש סיבה לזה?

לשואל שלום, לשאלתך אם יש סיבה לכך שפעמים רבות התורה מעגלת את מספר הפקודים, דומני שניתן להשיב על פי דבריו הנפלאים של הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל בספרו "עמוד הימיני" (סימן יג) בבארו את דברי חז"ל הבאים: "אמר רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן רמי: כתיב: 'והיה מספר בני ישראל כחול הים' וכתיב: 'אשר לא ימד ולא יספר!', ומתרצת - לא קשיא: כאן - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן - בזמן שאין עושין רצונו של מקום". אלו דבריו, וגם אם הם מעט ארוכים, בחרתי להביאם במלואם כי נפלאים הם: נראים הדברים שרבי יונתן בא להעמידנו כאן על ענין זה של איסור הספירה, לקרב אל השכל את הדבר שנראה מתמיה לכאורה, שפעולה טכנית של ספירה יש בה בכדי להשליט נגף חס ושלום בישראל. מה הסכנה בספירה תמימה, שאינה באה לחדש כלום, ואינה אלא מגלה מספר הקיים ועומד, גם אם אין נוקבים אותו במפורש? הוא מלמדנו בדבריו הקצרים והסתומים, שאכן המספר והספירה הנם דבר שאין לזלזל בו כלל. אם תמצי לומר, הרי מסביב לשאלה זו נטוש המאבק בין ישראל לעמים - כבשה אחת בין שבעים זאבים! דוגמת האב הראשון - "אברהם העברי", שהוא מעבר מזה, והעולם כולו מעבר מזה. כן הבנים - "לא מרובכם כל העמים וכו' כי אתם המעט מכל העמים". "כי" בלשון "דהא" (רש"י שם), בגלל זה אתם המעט! בכל מקרה של התנגשות בין ישראל לאומות העולם שמים הללו האחרונים את הדגש על המספר. עם קטון מול עולם גדול, מדינה קטנטונת ודלה מול ארצות עתירות נכסים, משופעות בעושר, מבורכות במשמני ארץ וטל שמים... "מי יקום יעקב כי קטן הוא". לעומת זאת היהדות עמלה תמיד להעלות כמשקל שכנגד את התוכן הפנימי, את המהות הרוחנית את הכוח העצור בפנימיות העם הזה, אשר איננו נמדד במספר ובמנין, אשר איננו בגדר מנין ומספר. היהדות מעמידה את דוד מול גליית! הרועה בקלע האבן מול הענק אשר "גבהו שש אמות וזרת, ומשקל השריון חמשת אלפים שקלים נחושת, וחץ חניתו כמנור אורגים ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל". אם נבוא להעמיד כמות מול כמות כי אז תהיה תמיד ידינו על התחתונה. סוד עמידתנו בזה שאנו מלמדים שלא הכמות היא הקובעת, כיון שקצת מן האור דוחה הרבה מן החושך, "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי". המרגלים טוענים בפרשת "שלח" "ושם ראינו את הנפילים ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם" והם לא שיקרו... הם רק טעו. הם העריכו את הכל לפי ראות העין - "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם... "אל תיראו את עם הארץ, כי לחמנו הם, סר צלם מעליהם וה' אתנו" עונים יהושע וכלב על טענתם. היהדות מלמדת להעמיד את האיכות מול הכמות - מול החרב והחנית והכידון את שם השם צבאות, מול ים הטומאה את פך השמן חתום בחותמתו של כהן גדול, מול הגבור לוכד עיר את הגבור האמיתי - המושל ביצרו... כן היה מאז וכן יהיה. גם היום לא נתמודד עם הגויים בריבוי אוכלוסין, בחיל מול חיל, בשריון מול שריון, במטוס מול מטוס ובצוללת מול צוללת. המאבק שלנו נטוש על קביעת האמת, אשר נתאמתה פעמים אין ספור בתולדות ימינו, שלא המדה קובעת ולא המספר. על כן המספר הנהו האויב מספר אחת שלנו! "והיה מספר בני ישראל", ודאי שגם לנו יש מספר. אין דבר אשר לא יהיה לו מספר. גם כוכבי השמים מספר להם, "המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא". אולם ראיית המספר בתור ערך מכריע תיתכן רק כשחס ושלום "אין ישראל עושין רצונו של מקום". כשאנו שוכחים את מהותנו, כשהננו מתפתים לתפיסת השקר של הגויים אשר יראו לעיניים למידה ולמספר. אולם "כשישראל עושין רצונו של מקום", כשאנו מכירים את מהותנו, כשאנו מגלים את עצמיותנו, כשאנו מפתחים את המיוחד שבנו, כי אז אין לנו מספר, "אשר לא ימד ולא יספר". האיכות לא תימדד במידה ובמספר, כי ה"בכוח" הישראלי אין לו גבול ואין לו תכלית. "והיה מספר בני ישראל... אשר לא ימד ולא יספר". מדה אשר לא תמדד, מספר אשר לא יספר! אלה הדברים אשר אנו למדים מרב שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן! מה מבהיקים הם לפי זה דברי המדרש: "כל זמן שנמנו ישראל לצורך, לא חסרו". בברכה נאמנה