שלום כבוד הרב אני בוגר בן 18, שעושה שנת שירות בפנימיית ילדים יחד איתי בקבוצה בפנימייה, מתנדבת איתי בת שירות, גם היא בת 18, והיא דתייה. אנו עובדים יחד במשך תקופה של 6 חודשים בלבד. במסגרת העבודה אנחנו- מבשלים יחד, מעבירים את היום יחד עם הילדים, חולקים חוויות זה עם זו ועוד . אותה בת שירות היא דתייה שומרת נגיעה. נשאלת השאלה האם בתום 6 חודשי העבודה המשותפים שלי ושלה, כאשר אני עוזב כאן את הפנימייה והיא תישאר לעוד חצי שנה נוספת בלעדיי האם באירועי חגיגות הפרידה, ניתן למצוא היתר מיוחד לביטול שמירת הנגיעה במקרה שכזה מבלי שהדבר יחשב חטא? למשל כמו: חיבוק\ לחיצת יד אשר מסמלת לשתי הצדדים אות כבוד עקב סיום העבודה המקצועית יחד והמשך כל אחד בדרכים נפרדות מעתה והלאה. האם ניתן לפרש את הדבר שלא ייחשב חיבוק מסיבות של חיבה אלא חיבוק שנעשה בין שותפים לעבודה שמפסיקים לעבוד יחד ולכן ישנו צורך בחיבוק פרידה זה מזה . תודה מראש

ב"ה שלום לך. קיבלתי את מכתבך, קראתי איתו וחשבתי עליו המון. חש אני את הכנות שבך, את הרצונות הטובים, וניכר שלא לחינם הגעת למקום שבו היית, שבאמת מתוך מכתבך הקצר ניכר שאתה בחור מאוד איכותי, עם המון דברים מיוחדים וחשובים. והנני לאחל לך המשך דרך צלחה, ושתזכה להמשיך ולהשפיע, להמשיך ולתרום לעם ישראל בכל אשר תפנה. הקדוש ברוך הוא בהובלת העולם שלו כיוון לך מפגש מאוד מיוחד, עם בחורה שיש לה דרך חיים שונה משלך, דרך חיים עם עקרונות מצד אחד דומים ומשותפים, ומצד שני עם מסגרות וכללי חיים שונים. הדרך שלה חשובה וגדולה, דרך שדורשת מסירות לא מעט, ופעמים רבות התמודדויות שונות, ומצד שני יש בה גדלות, שיש בה מסירות לאמת, יש בה אידאלים גדולים שהאדם מתפתח בהם מאוד. אחד מהיסודות של החיים הם, שאדם שרוצה באמת לגדול, חשוב מאוד שהוא יהיה מסור לאמת שלו, למה שהוא מאמין, והוא ימשיך בכך גם בזמנים שלא קל, גם בזמנים הדורשים התמודדויות שונות. המסירות לאמת בזמני התמודדות חשובה מאוד, ובונה ממש קומה מיוחדת בנפש של האדם, וברמה שלו. היהדות מלמדת אותנו שהקשר בין האיש לבין האשה הוא קשר קדוש, קשר שיש לו משמעויות רבות, וחלק מהן לדוגמא שהוא החיבור לנצח, לבנית עם ישראל בדורות הבאים. כיוון שהדבר חשוב כל כך, חשוב מאוד שהוא יבנה נכון, ושהוא ישמר להופיע רק בדרך הנכונה, מסגרת הנשואין. הקדוש ברוך הוא ברא כח מאוד חזק שמקרב בין האיש לבין האשה, כח שיש לו תפקיד חשוב מאוד במערכת הנשואין, אך כח זה שהוא מאוד טבעי, קיים גם בזמנים אחרים, ופעמים רבות פולש גם לתחומים אחרים, לכן מאוד חשוב לשמור עליו שלא יגרם מכשול מהכח הזה, ושהוא לא יפגע בתחום החשוב כל כך, שכל כך נוגע ביסודות עם ישראל. לכן התורה אוסרת נגיעה באשה, אף נגיעות שונות, כדי שבאמת נשמור על הכח הזה רק לתפקיד שלו ולא לדברים אחרים. פעמים רבות, אנשים מרוב תמימות, ומרוב סיבות שונות, משתמשים בלא משים בכח הזה לדברים אחרים, ובכך גורמים לנזק הן לעצמם והן לאחרים. הקשר הזה שביניכם, שהיה קשר של עבודה וגם שיחות, הוא קשר שיכול להתפתח לגבולות אחרים, גבולות שגם אתה לא חושב עליהם. לכן מאוד חשוב לשמור על נושא הנגיעה ביניכם. לשמור על הקשר שהיה, שיהיה קדוש ועליון, בלי ירידה לפסים מעשיים של נגיעות שונות. היהדות מלמדת אותנו שמגע שנראה תמים, ממש מעין טקס, בקלות רבה עובר גם לשלב אחר, לשלב של מגע לחיבה, ומעבר לכך, לכן אנו לא עושים חילוקים כאלו, ואנו שומרים על נגיעה גם בזמנים כאלו, ומביעים את הערכתנו, את התודה שלנו וכו' באמון דרכים אחרות שאין איתן בעיה. אני מאמין שתוכל למצוא דרכים אחרות להביע את אותם הדברים, בדרכים שלא יפגעו באמת שלה, ושלא יגרמו נזק לה וגם לך. אם תרצה אוכל לכתוב לך רעיונות חלופיים, אך אני מאמין שבעצמך תוכל למצוא רעיונות יותר טובים משלי. בברכת הצלחה רבה הרב יצחק גרינבלט.