- תורה, מחשבה ומוסר
- תורה שבכתב ושבעל פה
שאלה
השאלה היא בנוגע למהות התורה שבע"פ.
מצד אחד, לפי מה שהבנתי, התורה שבע"פ אינה פשוט פרשנות לתורה שבכתב. כלומר, חז"ל לא פירשו את האתרוג מהביטוי "פרי עץ הדר", אלא ברור שזה כבר היה קיים כתורה שבע"פ מימות משה, אלא שחז"ל "תלו" את ההבנה של אתרוג בפסוק הזה, והראו לנו את כוונתו האמיתית. אך הנקודה היא שזה לא התחיל מהפסוק והתפרש להלכה, אלא הפוך.
כך למשל בכיסוי ראש. לכאורה הייתי חושב שחז"ל לא למדו את החיוב מהפסוק "ופרע את ראשה", אלא הדבר היה כבר קיים בתורה שבע"פ זמן רב לפני האמוראים, אלא שהם הראו כיצד המצווה הזאת מרומזת בפסוק הזה בתורה שבכתב.
כך חשבתי. מצד שני, אני רואה הרבה בספרות השו"תים של רבנים וספרים אחרים שמדברים בדרך שונה. למשל, שחז"ל למדו (הדגש על "למדו") את דין כיסוי הראש מהפסוק "ופרע את ראשה", כלומר הם ראו פסוק, הבינו שכך צריך לנהוג ע"פ הפסוק, והיות וחז"ל הם "הפרשנות המוסמכת" לתורה שבכתב - זה הדין. כלומר לפי דעה זו, זה אכן התחיל מהפסוק, וביחד עם חכמת חז"ל, הפך לדין. כלומר מקור ההלכה הוא דרישת הפסוק.
אני חשבתי כדעה הראשונה, שמקור רוב ההלכות (אלה שהן לא תקנות/גזרות חז"ל כמו מוקצה וכו’) הוא המסורת שבעל פה, כלומר התורה שבע"פ, מימות משה, ושבהמשך חז"ל גילו לנו את הופעתן של הלכות אלה בתורה שבכתב ע"י "מנא הני מילי", או "שנאמר", וכו’.
אשמח להבהרה (כמה שיותר רחבה) בנושא המורכב הזה.
תשובה
שלום וברכה,
בשאלתך החשובה נחלקו חכמי ישראל לדורותיהם. יש אומרים שההלכות בנויות רק על מסורת מסיני, ויש אומרים שיש הלכות רבות - אולי אף הרוב - שנדרשו ע"י חז"ל. וזו הדעה המקובלת כיום. כך למשל מתארת המשנה בסנהדרין פרק ט' שאם יש מחלוקת בין חכמים שונים כיצד לדרוש את התורה, באים הם לבית הדין הגדול ואומרים "כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי..." ובמשנה במסכת שקלים פ"א "אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן". וכיו"ב יש ראיות רבות נוספות.
קוצר הזמן אינו מאפשר לי להרחיב בכך, אולם בעבר כתבתי מאמר בנושא ואם תרצה שאשלח לך אותו תוכל לשלוח לי מייל לכתובת [email protected].