תעניות שהם לא ט באב ויוה״כ מותרות בהנאה אך אסורות באכילה ושתייה (שולחן ערוך סימן תקסז, ברכות דף יד ע״א) אז למה אסור מסטיק בצום?

שלום וברכה, למעשה אין ללעוס מסטיק בצום, ונסביר: הרמ"א (תקסז א) אוסר טעימה בצומות (חוץ מתענית יחיד), ולכן גם אסור ללעוס עצי קינמון (מ"ב ס"ק יג על פי המגן אברהם וגר"א). לפי זה אסור ללעוס מסטיק בצום. לדעת השולחן ערוך (וכן להבנת האליה רבה ברמ"א סע' ג) לכאורה מותר ללעוס מסטיק בצומות הקלים כמו שמותר לטעום אוכל. ובאמת הגר"ד ליאור שליט"א סבור שלפי השולחן ערוך מותר ללעוס מסטיק בצום (דבר חברון ד' חלקי שו"ע או"ח קנט). אך רוב הפוסקים אסרו לעיסת מסטיק בצום. הישכיל עבדי (ח"ח סי' כ) כתב שאסור ללעוס מסטיק בצום מכיון שיש בו תועלת למנוע צימאון, על פי האורחות חיים שכתב שאין לשים בפיו מטבע בצום כדי שיהיה מצוי הרוק בפה ולמנוע צימאון. לפי הישכיל עבדי יוצא שאסור ללעוס מסטיק אפילו שאין בו טעם מתיקות. החזון עובדיה (ארבע תעניות עמ' ל) דחה דבריו וכתב שלמעשה מותר להכניס מטבע בפיו, וכמו כן מותר ללעוס מסטיק שאין בו מתיקות כלל. החזון עובדיה (שם) אוסר ללעוס מסטיק עם טעם מתיקות בצום גם לדעת השולחן ערוך שמתיר לטעום בצומות הקלים, משום שבמסטיק הוא מתכוון לאכילה וזה גרע מטעימה. וכעין זה כתב הפסקי תשובות (סי' תקסז הערה 9) בדעת הרמ"א (סע' ג) שהתיר לעיסת עצי קינמון בצום, שמסטיק גרע מלעיסת עצי קינמון, שבעצי קינמון הוא פולט מפיו את הטעם המתוק שיוצא מהעץ המתוק, ובמסטיק הוא בולע את הטעם. ראיתי בשם הגר"מ מאזוז שאסור ללעוס מסטיק ועצי קינמון בתענית ציבור כיון שיש ספק ספיקא להחמיר (עי' באור תורה תשד"מ סימן ע"א). ועי' שו"ת מנחת אשר (ח"ב סי' יט אות ב) שפשוט שצריך לברך על מסטיק שיש בו בליעה גמורה שכל חומרי הטעם והסוכר נפלטים מן המסטיק על ידי לעיסה והאדם בולע אותם. וכתב שם שדין אחד וגדר אחד לדיני ברכות ותענית, שהרי בגוף הסוגיה למדו זה מזה ע"ש.