שלום הרב, אני מוסר את נפשי בצבא, וכבר נמצא בקבע המון זמן, בתקווה להישאר כל ימי על האדמה בצבא. אחד החיילים (חרידי לשעבר), שאל אותי: מה שווה כל אהבתך לא״י ולצבא? הרי בפנסיה - לא תהיה בצבא, ובעולם הבא (״בהנחה שקיים״ כלשון דברו), לא תגן על ארץ ישראל - אז לא תוכל לעבוד את ה׳! כל מה שאתה בונה לעצמך הוא שקר אחד גדול. אין לי צורך להשיב לו, הוא לא יקשיב. השאלה שלי - מה אני עונה לעצמי על קושיה זו. הצבא הוא כל חיי, והוא אמר לי שהמשפט הזה הוא כמו לומר ״פיצה זה כל חיי״ - מה אני עונה לעצמי?

שלום וברכה, אי אפשר בשום פנים ואופן להשוות בין המשפט "פיצה היא כל חיי", לבין המשפט "הצבא הוא כל חיי". וזה מן הסיבה הפשוטה שהצבא הוא קודש: הצבא נועד להגן על מדינת ישראל ועל נחלת אבותינו, הצבא נועד להגן על עם ישראל ובשירות הצבאי מקיימים את "מצות עזרת ישראל מיד צר". זה נכון שלא כל מצוה אפשר לקיים כל הזמן, אבל מאז ומקדם היו יהודים קדושים ויקרים שהיתה מצוה אחת שהידרו בה באופן מיוחד: במצות ציצית, במצות תפילין, במצות ארבעת המינים; או במצות יישוב הארץ ועזרת ישראל מיד צר. הרמב"ם בפירוש המשנה מסביר ש"רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", פירושו שכל יהודי יוכל לקיים לפחות מצוה אחת בשלימותה. ואני חושב שזכות גדולה נפלה בחלקך, שדווקא את המצוה החשובה והיסודית של השירות בצבא - אתה מקיים בכזאת דביקות ומסירות. יהי חלקנו עימך בזה ובבא, ואל יבוש מפני המלעיגים. שנה טובה הרבנות הצבאית.