ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
- ספריה
- חזון קדומים
- כתובות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
כלל נקוט בידינו "אין דבר שבערוה פחות משניים" 1 . וכאן בסוגיא 2 אנו מוצאים, שלגבי עצמו אדם נאמן גם ללא עדים.
וצריך ביאור למקור דין זה.
שיטת המהר"י בן לב 3 היא שבאמת אין כאן נאמנות, ואין אנו מקבלים את דבריו כעובדה. אלא זה איסור שהאדם מחיל על עצמו, והוי מעין נדר.
הנודע ביהודה 4 ורבים אחרים חולקים על המהר"י בן לב, וסוברים שבאמת זהו דין נאמנות, למרות שאין עדים. ומהו המקור לכך? מקצות החושן 5 נראה, שלמדים זאת מהכלל "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי", שמצאנוהו בדיני ממונות. אלא שגם זה גופא דורש ביאור לגבי מקורו וגידרו.
ב. מקורו וגידרו של הכלל "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי".
המהר"י בן לב [לשיטתו] סובר, שבאמת גם הודאת בע"ד אינו דין של נאמנות, אלא שכאשר מודה, נוצרת כעת מחוייבות, והוי כמתנה. והחידוש בזה הוא, שאעפ"י שבדרך כלל, הנותן מתנה צריך קניין, בנידוננו, שעסקינן במודה, אין צורך להקנות בקניין, אעפ"י שגם כאן זה פועל מדין התחייבות ונתינה.
קצות החושן חולק עליו, וסובר שהודאת בע"ד זה דין של נאמנות. ומוכיח הקצות את שיטתו. שכן, רש"י 6 לומד שהמקור של הודאת בע"ד הוא מהפס' "אשר יאמר כי הוא זה" 7 . מפס' זה לומדת הגמרא 8 את הדין, שמודה במקצת חייב שבועה. וא"כ, אומר רש"י, רואים שהודאת בעל דין כמאה עדים, שאם לא כן, אז אין ערך להודאתו במקצת, ומדוע נשבע?! עד כאן הוכחת רש"י. ובא הקצות וטוען, שרואים מכאן שהודאת בע"ד הוי דין בנאמנות ולא בנתינה, כמו שרצה המהר"י בן לב ללמוד. שהרי למהר"י בן לב שזו נתינה, הרי כל "מודה במקצת" הוא בעצם אינו מודה כלל, אלא הוי ככופר בכל התביעה ונותן מתנה על מקצתה, ובאופן כזה ודאי שאין חיוב שבועה. אלא ע"כ דין נאמנות לפנינו. [והקצות מוכיח את שיטתו בראיות נוספות].
ונראה, שישנו מקור נוסף בתורה לדין הודאת בע"ד. בדין שבועת העדות אומרת התורה 9 : "ונפש... ושמעה קול אלה, והוא עד או ראה או ידע, אם לוא יגיד ונשא עוונו". כתובים כאן שני אופנים להתהוותו של עד: ראיה וידיעה. ובשלמא ראיה, זו עדות פשוטה. אולם איך הציור של ידיעה ללא ראיה? אומרת הגמ' 10 שהעד שמע את הנתבע מודה לתובע. וא"כ העד אינו מעיד על ההלוואה גופא, אלא על הודאה של הלווה. מכאן שהודאה היא מחייבת.
גם ממקור זה רואים כקצות ולא כמהר"י בן לב. שהרי אם נאמר שהודאת בע"ד זו התחייבות, יצא שהודאתו כעת היא יוצרת את החיוב [ואינה בירור עובדה קודמת], וא"כ העד ששמע הודאה זו הוא בגדר 'רואה', ולא רק 'יודע'.
ומכאן אנו חוזרים ל"שווייה אנפשיה". המהר"י בן לב, שסובר שהודאת בע"ד זו התחייבות, אזיל לשיטתו, וסובר שגם שווייה אנפשיה הוי קבלה שמקבל על עצמו. ולעומתו, הקצות, שסובר שהודאת בע"ד הוי נאמנות, אזיל לשיטתו, ואף שווייה אנפשיה זוהי נאמנות.
ג. קושי בשיטת הקצות
הזהות הזו, שיוצר הקצות בין הכלל של הודאת בע"ד לכלל של שווייה אנפשיה אינה כ"כ ברורה. שכן מצינו בפוסקים חילוקים הלכתיים ביניהם -
הגמרא אומרת 11 , שאישה שהודתה שהיא אשת איש, וחזרה ואמרה פנויה אני, אם נתנה אמתלא לדבריה - נאמנת. רואים מכאן, שבמקום שיש נאמנות של שווייה אנפשיה מועילה אמתלא. לעומת זאת, במקום שאדם הודה שחייב לחבירו, ולאחר מכן יחזור בו ויתן אמתלא לדבריו - אינו נאמן.
חילוק זה מבואר בדברי הרמ"א 12 , המסייג את נאמנות האישה כשנותנת אמתלא. כל הנאמנות, כותב הרמ"א, היא רק כאשר בתחילה אמרה בסתמא אשת איש אני. אולם, אם בתחילה אמרה אשת איש אני, והוסיפה ואמרה גם למי נתקדשה, אינה יכולה לחזור בה אפי' אם תתן אמתלא. הסיבה שבציור זה אין נאמנות היא מחמת שיש כאן, בנוסף לשווייה אנפשיה, גם הודאת בע"ד [עקב חיוביה כלפי בעלה], ולכן אינה יכולה לחזור בה 13 .
ועוד חילוק בין המושגים. האומר "לא לויתי", והעדים מעידים שלווה ופרע - חייב 14 . ולמרות שלדבריו הוא פטור, וגם לדברי העדים הוא פטור - חייב. שכן, על עובדת ההלוואה מאמינים כמובן לעדים. ולגבי הפרעון - מאמינים לו. והוא הרי מודה שלא פרע, שהרי "כל האומר לא לויתי, כאומר לא פרעתי דמי" 15 . לעומת זאת, בשווייה אנפשיה, רואים ברע"א 16 , שלא אומרים כך. כגון, אישה שתאמר "לא נתקדשתי", ועדים יעידו שהתקדשה ונתגרשה - מותרת. ואין אנו אומרים שלגבי הקידושין נאמין לעדים ולגבי הגירושין נאמין לה.
לדברי הקצות, שסובר שמקור 'שווייה אנפשיה' הוא בדין של 'הודאת בע"ד', צ"ע מדוע קיימים חילוקים אלו.
יסודות מרכזיים שנזכרים או מתחדשים בשיעור זה
* נחלקו האחרונים בגדר של 'הודאת בע"ד כמאה עדים דמי' - האם זוהי נאמנות, או התחייבות.
* נחלקו הם, אף בגדר של 'שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא' - האם זוהי נאמנות או קבלת האיסור כנדר.
* בהודאת בע"ד אין מועילה אמתלא. בשווייה אנפשיה - מועילה.
* האומר לא לויתי, ועדים מעידים שלווה ופרע - חייב.
* האומרת לא התקדשתי, ועדים מעידים שהתקדשה והתגרשה - מותרת!
* הקצות סובר, שהמקור של שוויה אנפשיה הוא בהודאת בע"ד. וצ"ע בדבריו.
^ 1. גיטין ב ע"ב
^ 2. כתובות ט ע"א בדינו דר"א
^ 3. שו"ת חלק א, סי יט
^ 4. מהדורה תניינא, אבה"ע סי' כג, ד"ה ומה שרצה
^ 5. סי' לד ס"ק ד
^ 6. קידושין סה ע"ב, ד"ה הודאת
^ 7. שמות כב ח
^ 8. ב"ק קז ע"א
^ 9. ויקרא פ"ה א
^ 10. שבועות לג ע"ב
^ 11. כתובות כב ע"א
^ 12. אבה"ע סי' מז ד
^ 13. הערת העורך: עיין גם חלקת מחוקק סי' קטו ס"ק כב.
^ 14. שבועות מא ע"ב
^ 15. שם
^ 16. דו"ח על כתובות כב
^ 2. כתובות ט ע"א בדינו דר"א
^ 3. שו"ת חלק א, סי יט
^ 4. מהדורה תניינא, אבה"ע סי' כג, ד"ה ומה שרצה
^ 5. סי' לד ס"ק ד
^ 6. קידושין סה ע"ב, ד"ה הודאת
^ 7. שמות כב ח
^ 8. ב"ק קז ע"א
^ 9. ויקרא פ"ה א
^ 10. שבועות לג ע"ב
^ 11. כתובות כב ע"א
^ 12. אבה"ע סי' מז ד
^ 13. הערת העורך: עיין גם חלקת מחוקק סי' קטו ס"ק כב.
^ 14. שבועות מא ע"ב
^ 15. שם
^ 16. דו"ח על כתובות כב
כתובות מה קל יותר - להוציא ממון או להתיר אשה להינשא?
מסכת יבמות - דף פח' ע"ב ומסכת כתובות - דף כח' ע"ב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
