שבועת עד אחד ושבועת מודה במקצת | הרב חיים כץ | בית המדרש | אתר ישיבה

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי מוצ"ש ה' תמוז ה'תשפ"ו

הקדשת הלימוד באתר

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
בבא מציעא

קטגוריה משנית

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

6 דק' קריאה • 61 דק' צפיה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מקורות
דף ב': וליחזי ובתוס' שם.
בעל המאור שם ובראיתו שהביא מדף ק': ובדחיית הראיה במלחמות שם.
דף ג': תוד"ה מפני.
דף ה': תוד"ה שכנגדו ובקושית ר' עקיבא איגר בגליון הש"ס שם.
קצות החשן ס' פ"ז ס"ק ט בסופו בשם השטמ"ק.
שו"ת הריב"ש ס' שצ"ב.

מסכת בבא מציעא - דפים ב', ג'
שבועת מודה במקצת מבררת למי שייך הממון, ואילו שבועת עד אחד סותרת ומסלקת את העד אך לא מבררת של מי הממון. ישנה גזירת כתוב שרק נתבע נשבע ולא תובע.

ולחזי זוזי ממאן נקט - ביאור התוס', הרשב"א והמאור
"שניים אוחזין בטלית אחת זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו".
הגמרא מבארת שהמשנה עוסקת גם בשניים המתווכחים ביניהם למי המוכר נתרצה למכור, ושואלת על-כך הגמרא "וליחזי זוזי ממאן נקט", מדוע שלא נשאל את המוכר למי נתרצה? נחלקו הראשונים מהי נאמנותו של מוכר זה. התוס', הרשב"א ובעל המאור מסבירים שיהא נאמן מדין עד אחד ויחייב אחד מהם בשבועה דאורייתא, והשני יפטר משבועתו מאחר ועד מסייע לו.
המאירי דוחה פירוש זה בכך שבמשנה כל אחד נשבע ונוטל חצי, ואילו בכל השבועות שבתורה נשבעים ונפטרים, ואם כן לא שייך לומר שעד אחד יחייב אדם שבועה דאורייתא, שישבע ויטול.

סתירה ברשב"א ובגר"א - האם במשנה מוגדרים כנשבעים ונוטלים?
ברשב"א ישנה סתירה בנקודה זו. מצד אחד מסביר כתוס' וכבעל המאור אך מאידך בדף ג. מגדיר את שבועת המשנה כ"נשבעים ונוטלים". שם הגמרא מביאה את משנתנו כסיעתא לדינו של ר' חייא קמייתא, שאם אדם תובע מחבירו 100 והוא כופר הכל אך עדים מעדים שחייב 50, חייב שבועה על השאר. הרשב"א מקשה על סיעתא זו, שמשנתנו היא שבועת הנשבעים ונוטלים.
הרמ"א בסי' פ"ז כותב: "ויש אומרים שבשבועת הנוטלים עד המסייע פוטר משבועה", והגר"א מציין שזוהי שיטת התוס' שעל משנתנו. משמע מדבריו ששבועת המשנה זו שבועת הנוטלים ובכל זאת העד מחייב שבועה מדאורייתא, ויש לנו להקשות עליו את קושיית המאירי.

קושיות רבי עקיבא איגר
התוספות בדף ג עמוד א, ד"ה "מפני" שואל מנלן שכופר הכל פטור משבועה, ומעלה אפשרות להוכיח משבועת עד אחד, אם כופר הכל חייב שבועה גם ללא עד אחד, אין נפקא מינה בכך שעד אחד מחייב שבועה. ודוחה זאת שנפקא מינה למקרה שהתובע בא בטענת שמא, שאז ללא העד לא היינו מחייבים את הנתבע להישבע.

רעק"א שואל מדוע התוס' לא הביא נפקא מינה פשוטה יותר מהדין של נסכא. בבא בתרא לד. מסופר על אדם שחטף מחברו נסכא (מגש של כסף) והודה שחטף אך טען שהיא שייכת לו, "אין חטפי ודידי חטפי", לאחר מכן הגיע עד והעיד שראהו חוטף הנסכא. נפסק שם שמאחר ומחוייב להישבע כנגד העד שלא חטף, ואינו יכול (שהרי כן חטף), מתוך שאינו יכל להישבע משלם.
אם כן, שואל רעק"א יש כאן נפקא מינה כי אם רק כופר הכל חייב שבועה, היה הנתבע יכול להישבע "דידי חטפי", ולאחר החידוש של שבועת עד אחד - מתוך שאינו יכול להישבע שלא חטף משלם. נפקא מינה זו עדיפה מהנפקא מינה הראשונה שהובאה בתוס' משום שהראשונה נתונה במחלוקת, האם אכן עד אחד מחייב שבועה כאשר התובע טוען שמא.

קושיא נוספת שואל רעק"א על תוס' ד"ה "שכנגדו" בסוגיית ההוא רעיא (ה.) התוס' שואלים שם מדוע בתובע חברו 100 ואומר הנתבע 50 אני יודע ומודה ולגבי ה- 50 האחרים איני יודע, נפסק שמתוך שאינו יכול להישבע שבועת מודה במקצת חייב לשלם, ואילו בההוא רעיא נפסק שבגלל שהגזלן אינו יכול להישבע - שכנגדו נשבע ונוטל. שואל רעק"א מדוע התוס' שואלים זאת על סוגיית ההוא רעיא ולא על משנה מפורשת בשבועות שנאמר בה שכנגדו נשבע ונוטל.

דחיית המלחמות
בעל המאור מביא ראייה מבבא מציעא דף ק: לכך שכשעד מסייע לאחד מהאוחזים בטלית, הוא נפטר משבועה. נאמר שם בברייתא שהמחליף פרה בחמור וילדה הפרה זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי נשבע המוכר. הגמרא מעמידה שמדובר באופן שחייב שבועת מודה במקצת, ואע"פ שמהסיפא מוכח שהברייתא אליבא דסומכוס, הסובר שממון המוטל בספק יחלוקו, כאן שמוטלת עליו שבועה דאורייתא לא התערבו חכמים ותקנו שיחלוקו. ובעל המאור הבין שיחלוקו זה תקנת חכמים, ולמד מכאן שבכל מקום שיש שבועה מהתורה לא התערבו חכמים ולכן גם במשנתנו הסירו תקנתם ששני הצדדים ישבעו, ורק מי שהעד כנגדו מחוייב בשבועת עד אחד.
הרמב"ן במלחמות חולק ודוחה ראיית המאור, אמנם דבריו לא מובנים כל-כך, וצריך עוד לבארם.

תירוץ על קושיית רעק"א הראשונה
לפני שנבאר הדברים ונענה על כל השאלות, נאמר תשובה נוספת על קושיית רעק"א הראשונה. הראשונים שואלים מדוע בנסכא דר' אבא לא משביעים אותו על טענתו "אין חטפי ודידי חטפי" ויהיה נאמן במיגו שיכל להישבע שלא חטף, הרשב"ם עונה שאין זו שבועה המוטלת עליו. מוטל עליו להישבע כנגד העד שלא חטף. רעק"א טען שגם אם כופר הכל חייב שבועה עדיין יש נפקא מינה לשבועת עד אחד למקרה של נסכא, שאם עד אחד מחייב שבועה נאמר מתוך שאינו יכול להישבע משלם אמנם על פי דברי הרשב"ם יוצא שאם כופר הכל חייב שבועה, הרי ש"אין חטפי ודידי חטפי" זו שבועה המוטלת עליו, ויכול להישבע ולהיפטר במיגו שיכל לטעון ולהישבע כנגד העד שלא חטף.

חידוש הרשב"ץ והריב"ש
נעבור כעת לתירוץ השני. השיטה מקובצת בדף ב: מביא את דברי הרשב"ץ הכותב בדין נסכא שאם יביא החוטף עד שיאמר שמה שחטף אכן שלו, נפטור את החוטף משבועה.

צריך להבין מדוע לא אומרים כאן מתוך שאינו יכול להישבע משלם.
הריב"ש בתשובה כותב שאם העד של הנחטף יעיד גם על החטיפה וגם שהנסכא שייכת באמת לנחטף, אזי גם אם ישבע כנגד העדות השנייה ויאמר "דידי חטפי", זה לא יעזור לו להיפטר משבועה כנגד העדות השנראשונה שחטף, ומתוך שאינו יכול להישבע משלם. והדברים תמוהים, הרי התברר לנו בשבועה שהנסכא שייכת לו?

ישוב קושיות רעק"א
מתורצות בכך אף קושיותיו של רעק"א. קושייתו הראשונה לגבי נסכא - אם היה דין שבועה לכופר הכל, הרי שהיתה זו שבועת בירור (היא היתה נלמדת מפרשיית מודה במקצת) ולכן אם היה נשבע דידי חטפי היה מתברר שהממון שלו ושוב לא היה זקוק להישבע כנגד העד שלא חטף.
קושייתו השנייה לגבי ההוא רעיא - התוס' לא התקשו מהמשנה בשבועות שנאמר שם דין "שכנגדו" משום שיתכן ששם מדובר על שבועת עד אחד, ואם כן החילוק מובן, שבשבועת מודה במקצת שמטרתה לברר, אם אינו יכול לברר אומרים שכנגדו ישבע. לכן נתקשו התוס' דווקא מדין ההוא רעיא העוסקת גם היא בשבועת מודה במקצת.

באור דחיית המלחמות
למעלה הבאנו שהמלחמות דוחה את ראיית המאור מדין סומכוס, על-פי דברינו אפשר להסביר כוונת המלחמות. המקרה של סומכוס עוסק בשבועת מודה במקצת, ולכן דווקא שם שיש בירור ממוני על ידי השבועה לא שייך לתקן יחלוקו, משום שהשבועה ביררה הספק אך ב"ולחזי זוזי ממאן נקט" שמדובר בשבועת עד אחד שאינה מבררת, יש להשאיר את תקנת חכמים שגם השני ישבע.

ישוב הסתירה ברשב"א ובגר"א
נותר לנו ליישב את הסתירה ברשב"א ובגר"א שהגדירו את האוחזים בטלית כנשבעים ונוטלים ובכל זאת כתבו שעד אחד יחייב שבועה מדאורייתא, על מנת לענות על כך - נקדים ונראה את הגמרא בכתובות דף פז:. המשנה שם אומרת שהפוגמת כתובתה ומודה שנפרעה במקצת לא תיפרע אלא בשבועה, וכן אם עד מעיד שנפרע, אינה נפרעת אלא בשבועה.
הגמרא דנה בתחילה במקרה הראשון. סבר רמי בר חמא שזו שבועת מודה במקצת מהתורה ודחאו רבא שכל הנשבעים שבתורה נשבעים ולא משלמים. בהמשך הגמרא דנה על המקרה השני של עד אחד, ושוב סבר רמי בר חמא שזו שבועת עד אחד מהתורה ודחאו רבא שכל הנשבעים שבתורה נשבעים ולא משלמים.

ויש לשאול , הרי רבא כבר דחאו ברישא, ואם כן מה היתה ההו"א של רמי בר חמא בסיפא.
יש לענות על-פי חילוקנו, שסבר רמי בר חמא שדווקא שבועת מודה במקצת שהיא בירור, חייבה התורה על הנשבע ונפטר כי עליו לברר שאכן הוא פטור, ולא שייך לברר את התובע שהרי יש לו שטר ראייה לטובתו (או ראיה אחרת) ואינו זקוק להביא עוד בירור (במקרה שלנו, לאשה יש שטר כתובה לטובתה). אמנם בשבועת עד אחד שאין עניינה בירור אלא לדחות את העד, יש מקום לומר שאף התובע עם השטר צריך להישבע כדי להסיר את העד מעליו. וענה מרבא שכתוב "ולקח בעליו ולא ישלם - מי שעליו לשלם הוא נשבע" (רש"י), לומדים מהתורה באופן כללי שרק נתבע נשבע ולא התובע.

על-פי גמרא זו יש לומר שלמסקנא יש לנו גם סברא וגם פסוק, הסברא שייכת רק בשבועת מודה במקצת, ואילו הפסוק הוא גם גזירת כתוב בכל השבועות.
אם-כן יש ליישב את הרשב"א שמצד אחד כתב שמשנתנו אינה עוסקת בשבועת מודה במקצת מאחר ומדובר בנשבעים ונוטלים, ועל פי הסברא לכל אחד המוחזקות מהווה ראייה ולכן לא שייך לחייבו שבועת בירור, ומצד שני כתב הרשב"א שאם יבוא עד אחד יכול לחייב שבועה דאורייתא, כי אמנם במשנה כל אחד הוא נשבע ונוטל אך מכל מקום במקרה שבמשנה כל אחד הוא גם נתבע, וגזירת הכתוב רק אמרה ששבועה לא שייכת בתובע אלא רק בנתבע, ואין חילוק בין אם הנתבע נוטל או נפטר.

בבא מציעא

הרב חיים כץ

ר"מ בישיבה הגבוהה בית אל ומעביר שיעורים בישיבת מרכז הרב. לשעבר ראש ישיבת הכותל

33 דק'
שלח לך
העמק דבר פרשת שלח-לך חלק א'
י"ח סיוון תשפ"ג
30 דק'
יתרו
תורה וחכמה
שפת אמת לפרשת יתרו
ט"ו שבט תשע"ב
32 דק'
רבינו בחיי על הפרשה
רבנו בחיי לפרשת וירא - חלק ב'
י"ח חשוון תשפ"ד
29 דק'
רבינו בחיי על הפרשה
רבנו בחיי פרשת בחוקותי
כ"ג אייר תשפ"ד

בבא מציעא

51 דק'
בבא מציעא
סוגית רכוב ומנהיג
בבא מציעא דף ח' ע"ב - ט' ע"א.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ט טבת התשס"ג
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
קניין חצר באבידה
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
דבר שלא בא לעולם
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
1:04
בבא מציעא
ביאור שיטת הרמב"ם בתקפו כהן
מסכת בבא מציעא - דפים ו', ז'
הרב חיים כץ | כא כסלו, התשס"ג

בבא מציעא

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
חקת
הרהורים בעקבות הפוסט של יובל דיין
הרב יוסף נווה | תמוז תשע"ט

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליקים לבנון
הרב שמואל אליהו
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב חיים כץ
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il