ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

האם ועד כמה עלינו לפעול לחידוש מצוות 'נשכחות'? ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קוממיות בימה תורנית Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

יח אדר תשס"ט

האם ועד כמה עלינו לפעול לחידוש מצוות 'נשכחות'?


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה

יש לי חבר עם עיניים מיוחדות. הם נדלקות באור מיוחד כל פעם שחידוש מרענן מופיע בבית מדרשו. הייתם צריכים לראות את עיניו ביום שהוא לבש בפעם הראשונה 'ארבע כנפות' עם פתיל תכלת. וכשפרסמו בעיתון שבשוודיה נולדה פרה אדומה תמימה לא היה גבול לאושרו.
יום אחד הוא בא אלי עם עיניים שואלות. שמע, הוא אמר לי, אני חייב לברר שאלה שמישהו שאל אותי - האם ועד כמה עלינו לפעול לחידוש מצוות נשכחות?


פיזיותרפיה רוחנית
הרב שמואל אליהו שליט"א - רב העיר צפת
המצוות הללו שאנו מקיימים, בין אם אנו עושים אותם כתקנם ובין אם רק בבחינת זכר למצוה, הם חשובות לעיתים כדי לעורר את הרצון ולעיתים כפיזיותרפיה השבה ומפעילה את הגוף
השאיפה לקיום מצוות נשכחות נובעת מבריאות נפשית. בעל השערי קדושה כותב שתרי"ג מצוות הם כנגד תרי"ג אברי הגוף, נמצא שהשאיפה לקיום כל המצוות היא שאיפה לחיים מחודשים של כל הגוף, כולל חצי הגוף שהיה משותק לאורך כל הגלות.
שאיפה זו היא התנאי הראשון לבריאות. התנאי השני הוא להאמין שאכן כל הגוף יכול לשוב לחיים מחדש. התנאי השלישי הוא פיזיותרפיה. על האדם להתחיל להזיז את עצמו בעל כורחו ואחר כך הוא כבר ירוץ ויפעל בעצמו. ובמקרה דנן השיבה לקיום מצוות אלו הם פיזיותרפיה רוחנית של חצי הגוף המשותק בגלות.
המצוות הללו שאנו מקיימים, בין אם אנו עושים אותם כתקנם ובין אם רק בבחינת זכר למצוה, הם חשובות לעיתים כדי לעורר את הרצון ולעיתים כפיזיותרפיה השבה ומפעילה את הגוף.
כמובן, תמיד עלינו לזכור, שלעיתים מצוות אלו הם רק זכר למצוה האמיתית. לדוגמא - התרומה שאנו נותנים בערב פורים היא רק זכר למחצית השקל ולא מחצית השקל בעצמו, וכן - אנו מתפללים כיום לצערנו בכותל ולא בבית המקדש עצמו. חשוב שנזכור זאת כדי שלא נתרגל לקביים שמטרתם רק להוביל אותנו ממצב הנכות למציאות השלימה, וכדי שלא נוותר על הדבר בעצמו ותמיד נמשיך לשאוף לשלמות.
אנשים שמתאמצים כיום לקיים מצוות פטר חמור לא צריכים להרגיש אי נוחות ממבטי האנשים שמביעים תמיהה על 'מוזרות' כביכול. כך הסתכלו לפני חמישים שנה על אלו שעישרו פירות וירקות עד שהתרגלנו שזה חלק מהחיים.
עוד יבוא יום שנתרגל לכך שתכלת, קטורת וטהרה מטומאת מת הם חלק בסיסי מהחיים, כמו נבואה שאמורה להיות חלק בלתי נפרד מחיינו. העובדה שבעיננו היום עניינים אלו נראים רחוקים, היא ספיח רוחני של הגלות אשר יצאנו ממנה אך היא עדיין לא יצאה לגמרי מאיתנו.

הקומה הבאה עלינו לטובה

הרב שלמה שושן שליט"א - ראש ישיבת ההסדר בבית שאן
השאיפה לחידוש מצוות אלו בערה בעצמותיהם של גדולי ישראל כבר בתחילת תהליך שיבת ציון: הרב קלישר דיבר על בניין בית המקדש וחידוש הקורבנות, החפץ חיים דחף ללמוד סדר קודשים ולהתכונן לעבודת המקדש. אנו שנוגעים כבר בכך, וודאי שצריכים להשתדל ביתר שאת.
המצוות ה'נשכחות' ששבות ומתחדשות בדורנו, הם חלק מהתהליכים הכלליים שעם ישראל מצוי בהם זה למעלה ממאה שנה. עם ישראל חוזר לדברים שחלם עליהם, אך לא פגש אותם במשך שנות גלותו כגון: החזרה לארץ ישראל, חידוש ההתיישבות וקיבוץ הגלויות. תהליכים אלו הם הכנה ותשתית לשלב גבוה יותר, בו עם ישראל ישוב לקומתו השלימה, כפי שחזו לנו הנביאים וחז"ל בדבריהם על הבית השלישי.
המצוות הללו ששבות ומתחדשות הם חלק מסימני הגאולה, שהרי הגאולה היא חיי תורה שלמים. "כיוון שגלו ישראל ממקומן, אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה'), כלומר, הגלות היא סוג של ביטול תורה, ואין הכוונה רק לביטול תורה במובן הצר של חוסר זמן ללימוד תורה, אלא ביטול של מציאות התורה בחיים. לכן, שיבתן של מצוות נוספות לחיינו היא קיום התורה מחדש וחלק מגאולת ישראל.
כך גם מפרש הרצי"ה קוק זצ"ל בפירושו לפרק 'קניין תורה' את הביטוי 'תורה לשמה', תורה שממלאת את הייעוד שלה, את המטרה שבשבילה התורה באה לעולם, שזה תיקון העולם ודבקות בה'. עיקרון זה מתיישם בחידוש מצוות אלו.
דרך מצוות אלו אנו יכולים גם לעמוד על משמעותם הפנימית של המצוות. למשל - התכלת. המטיל תכלת בציציותיו לא רק מקיים את המצוה יותר בשלמות, אלא גם מכוון לדברי המדרש -"תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד". יש כאן אמירה של קיום המצוה ברמה התכליתית שלה, אנו לא רק מאמינים שדרך הציצית נדבקים בה' אלא גם רואים זאת.
השאיפה לחידוש מצוות אלו בערה בעצמותיהם של גדולי ישראל כבר בתחילת תהליך שיבת ציון. הרב קלישר דיבר על בניין בית המקדש וחידוש הקורבנות, החפץ חיים דחף ללמוד סדר קודשים ולהתכונן לעבודת המקדש, עוד בימים שכל השיבה לארץ הייתה רק בגדר חזון. אנו שנוגעים כבר בכך, וודאי שצריכים להשתדל ביתר שאת.
וכאן יש להדגיש שני עניינים:
א. אסור שהעיסוק בנושאים 'חדשים' אלו יביא להזנחת העיסוק בחלקי התורה אותם למדו בכל הדורות. להיפך - עלינו לבנות קומה נוספת של לימוד בנושאים מתחדשים על גבי הקומה היסודית של הלימוד של כל הדורות.
ב. עלינו לשאוף לכך, שגם הלימוד בנושאים ה'וותיקים' יתחדש מתוך המפגש המחודש עם הארץ ועם העם השב לארצו. לדוגמא - גם חלקי חושן משפט צריכים לקבל נופך מחודש. בכל עניין הלכתי עלינו למצוא את הנופך הרוחני הפנימי. כך אנו נוהגים בישיבה בבית שאן, כשאנו מחפשים תובנות רוחניות בכל עניין בגמרא. זוהי תורת ארץ ישראל.

סדר עדיפויות
הרב יצחק הלוי שליט"א - רב המועצה המקומית קרני שומרון
צריך לדעת את המינון הנכון, למצוא את האיזון שבין לימוד אותן הלכות הנוגעות לחיי היומיום, לבין אותם הלכות "רדומות" כמו: תכלת, פרה אדומה, שילוח הקן וכדו'
מעשה באדם אחד, שבקש מרבו דרך לתשובה, על כי נכשל בכך שלא נטל ידיו למים אחרונים... הרגיעו הרב ועודדו: להבא, תקפיד על כך! אבל איך קרה לך כדבר הזה? - פשוט, לא ברכתי ברכת המזון באותה סעודה, השיב האיש. - ומדוע לא ברכת ברכת המזון? חקר הרב. - איך אוכל לברך? - האוכל לא היה כשר. - לא היה כשר?! איך ארע הדבר? המשיך הרב לחקור. - אכלתי במסעדה של גויים! התנצל הלה. - מסעדה של גויים?! - כן! לא הייתה שום מסעדה יהודית כשרה פתוחה באותו היום - ??? - היה זה ביום הכיפורים!...
אדם אוכל ביוה"כ, ואתה שואל אותו: תגיד, נטלת ידים?!
כלפי מה הדברים אמורים? קודם כל יש לשים דגש חזק על אותן הלכות חמורות הנהוגות בזמן הזה. לך נא ראה, מה שכתב הגאון בעל ה"חוות דעת" בסידורו "דרך החיים": "ועל זה ידוו כל הדווים, שכמה תלמידי חכמים מופלגים בתורה, עוסקים בפלפול ובחריפות, ואילו בהלכות שבת אינם בקיאים ובאים לידי ספק חילול שבת. אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה"!
ועיין בדברי רבנו בחיי בהקדמתו לספרו "חובות הלבבות", שמספר על חכם קדמון אחד ששאלוהו בנושא רחוק ולא כל כך מעשי, ואותו חכם הגיב כלפי השואל: "ואתה, האיש השואל על מה שלא יזיקנו אם לא ידענו. הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מן המצוות, אשר אינך רשאי להתעלם מהן, ואין לך לפשוע בהן, עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות (=זרות, רחוקות), אשר לא תקנה בהם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך ולא תתקן בהן מעוות במידות נפשך".
המסקנה המתבקשת היא, כי ישנו "סדר עדיפות לאומי" של העיסוק במצוות ובלימוד הלכותיהן. ראשית עלינו ללמוד את ההלכות המצויות.
אמנם ישנו גם צד שני למטבע. ידוע, כי ה"חפץ חיים" כתב את "ליקוטי הלכות" שלו על סדר קדשים משום, שלדעתו, מהרה יבנה הבית וישנו הצורך להתכונן באופן מיוחד ויסודי לשעת בניין בית המקדש במהרה בימינו. לא יתכן שנעמוד מול בית המקדש בפה פעור ולא נדע את אשר עלינו לעשות. ובמיוחד כשכביכול ה' מתבונן מחלוני רקיע ובודק: האם החבר'ה מוכנים כבר? ואם לאו, אזי בניית המקדש מתעכבת.
דרישה דומה נדרשת מאתנו בלימוד ובידיעת המצוות התלויות בארץ, שהיו במשך אלפיים שנות, בבחינת מת מצווה, שאין לו... מספרים על "רב מטעם", שעלה ארצה ונשאל כאן בארץ, שאלה כלשהי בעניין מצווה התלויה בארץ, שכמובן, לא ידע להשיב עליה. הגיב ואמר: מעניין, ארבעים שנה (!) ישבתי על כס הרבנות אי שם בחו"ל, ומעולם לא הגיעה אל שולחני שאלה כזאת... גם כאן המסקנה המתבקשת היא, כי יש לעסוק ולהתמחות בהלכות אלו בארץ. ומי יודע, אם אחיזתנו בארץ הזאת רופפת עדיין, מפאת העובדה שלא אכשור דרי בידיעת המצוות הללו על בוריין. והקב"ה מתבונן ממעל ורואה, כי החבר'ה אינם מוכנים עדיין.
צריך, אפוא, לדעת את המינון הנכון. למצוא את האיזון שבין לימוד אותן הלכות הנוגעות לחיי היומיום, לבין אותם הלכות "רדומות" כמו: תכלת, פרה אדומה, שילוח הקן וכדו' בכדי שלא נתמה על עצמנו, כמו שתמהו חכמים על עצמם: ברכת המזון לא למדנו, ותנויי מתנינן?! (ברכות מ"ט). אל לנו להחמיץ את חלון ההזדמנויות ללימוד פורה ומרענן של לימוד ההלכה למקורותיה על בורייה באותן שנים יפות, שבהן אנחנו מסתופפים בין כותלי בית המדרש, לבל נצטער, חלילה, לאחר מכן על "חלב שנשפך" ונתהה: נח נפשיה דרב (=נפטר רב), וברכת מזונא, לא גמרינן (למדנו)! (ברכות מ"ג).
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il