תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ

נאמר בקהלת (פרק יב, יא) "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד". ודרשו חז"ל במדרש


זכינו שהיה בקרבנו תלמיד חכם מבני עליה, דמות מופת, בעל מחשבה מקורי, שהעמיד תלמידים הרבה, ואף אנו זכינו לשמוע תורה מפיהו כאן בלילות שבת, הרב שג"ר זצ"ל שהשבוע נסתלק לבית עולמו.
דברי תורתו חדרו ללב שומעיהם מפני שהיו יוצאים מפי בעליהן כתקנן והיו ערבים לשומעיהם, עתה שנאסף אל עמיו תחסר לנו דמותו הייחודית, וחידושי תורתו הנובעים, נצטרך להתייגע בספריו ובכתביו הרבים כדי לעמוד על יחודו בתורה, וללמוד ממידותיו הטובות, שלדעתי הבולטת שבהם היתה מידת האמת שבו, "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן" (מלאכי פרק ב ו).
מספרים שפעם אחת כשקראו בתורה בפרשת שלח בבית מדרשו של הרבי צבי הירש מזידיטשויב (המכונה "שר בית הזוהר"), העולה האחרון הזדעק וקרא שספר התורה פסול מפני שחסרה בו המילה אמת בסוף פרשת ציצית. הציבור גיחך על בורותו של העולה ... אמר הרבי שבאמת הוא צדק וחסרה המילה אמת, שכן הגמ' אומרת

ואם בנביא נאמר אמת מדוע התורה השמיטה זאת? אלא הטעם לכך הוא מפני שהמרגלים זיפו את המילה אמת, והשתמשו בה כדי לדבר דיבת הארץ, ולכן לא נזכרה כאן בתורה המילה אמת 1 .
נראה היה לי להסביר בדרך אחרת את חסרונה של המילה "אמת" בתורה, מפני שאין אומר "אמת" אלא מי שמסופק בדברים, וכדי לחזק אותם הוא מוסיף ואומר אמת. ולכן העונה "אמן" אחר ברכותיו הרי זה מגונה 2 , כי זה מראה שהוא צריך להוסיף חיזוקים לדברי עצמו. לא כן משה רבנו איש האמת, שדבר עם הקב"ה פנים בפנים, היו הדברים מאומתים אצלו בלא ספק ולא היה צריך להוסיף בתורה "אמת". אבל לאחר שקרח ערער על משה ונוצר ספק בעולם צריך לאמת הדברים. ומצאנו שקרח ועדתו שירדו לתהום היו צועקים משם (בבא בתרא דף עד ע"א) "משה ותורתו אמת והן בדאין" 3 . ולכן עתה גם אנו כבר צריכים לאמת את הדברים, ולהוסיף בתפילה את המילה אמת.
נאמר בפרשה (במדבר פרק יח ח) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם". מפרש רש"י

וצריך להבין שמחה זו מה היא עושה כאן, האם יש לשמוח על כך שקרח ערער על הכהונה והוצרך הקב"ה לתת לכהנים כ"ד מתנות כהונה כדי לאמת את כהונתם?
נראה לומר, שאימות הדברים לאחר ערערו עליהם הוא חזק יותר וגדול יותר מלפני הערעור, שכל זמן שלא בא אדם וערער עדין יש חשש שמחר יבא מי שהוא ויערער ויעורר ספק, האם יצליחו לצאת מכלל הספק!? עתה לאחר שכבר ערער קרח על הכהונה והקב"ה חיזק את אמיתותה, חתם והעלה בערכאין נתבררה האמת הזאת בחותמו של הקב"ה שחותמו אמת, ואי אפשר לערער עליה יותר, ולכן נאמר "ואני הנה נתתי" לשון שמחה על כך שנתאמתה הכהונה בישראל באופן מוחלט.
"אני ה' א-להיכם" המילים שבסוף פרשת ציצית באים לאמת את פתיל התכלת שבציצית, שלא יזייפו אותו, וכך אומר רש"י

הואיל והתכלת הבאה מן החילזון היא יקרה מאד, היו זייפנים שלקחו את התכלת משרף האילן שנקרא "קלא אילן" שהוא זול יותר, ויצרו ממנו פתיל תכלת שהיה דומה בתכלית לצבע התכלת המופק מן החילזון, ולכן התורה מזהירה שהקב"ה עתיד להיפרע מהרמאים הללו.
והנה התכלת רומזת ליראת שמים כדברי חז"ל

נמצא שעל ידי ראית התכלת הוא זוכר את השמים, שמזכירים את כסא הכבוד, שמזכירים את הקב"ה, וכך ראיה זו מביאה ליראת שמים (ראיה אותיות יראה). נראה ללמוד מכאן שיראת שמים אמיתית אינה ניתנת לחיקוי, ועתיד הקב"ה להיפרע ממי שמראה עצמו כירא שמים ואינו כן.
בפטירתו של הרב שג"ר נחסרה מידת האמת מן הספר, תורת אמת היתה בפיהו של הרב שג"ר, ועולה לא נמצא בשפתיו, יראת שמים שלו היתה בבחינת תכלת שאין בה שום זיוף, דברים שדרש נאה קיים, ומי ששמע אותו הרגיש את הדברים מאומתים אצלו ויוצאים מהלב, וממילא נכנסו אל הלב.
מידת האמת מחברת קצוות, "תתן אמת ליעקב" הוא היה הבריח התיכון בין האבות, המבריח מקצה לקצה, בין חסד לאברהם וגבורה של יצחק. ומידתו "תפארת", חיבור של "תפארת לו מעושיה ותפארת לו מן האדם". הרב שג"ר חיבר בין עולמות שונים של הגות ומחשבה חסידות ומוסר, שמענו אותו בדרשותיו בליל שבת איך חיבר תורת רבי צדוק לתורת הסבא מקלם מבעלי המוסר.
הפילוסופיה שפיתח, לא היתה לשם שעשוע אינטלקטואלי, אלא עבודת ה' אישית שלו, סיפר לי בלוויה שלו אחד מתלמידיו שלמד אצלו תורת הרב קוק והרגיש בכל שעור איך הדברים רלוונטיים כלפיו, וזה נבע מהיותו איש אמת, שהדברים שלמד מלאו את כל אישיותו.
שמעתי אותו אומר שיש לקחת את הרעיונות המתחדשים, שהם לכאורה ההיפך מן התורה, ולמצוא בהם את הניצוץ הטוב, ולהראות איך התורה כוללת בה גם את המגמה הנראית מתנכרת לתורה. למשל הרב קוק אמר שאם יש תופעה של חופשיות חילונית נמצאת למעשה בתורה, שבן התורה הוא לבדו חופשי. וכך אמר שאם יש תנועה פוסט מודרניסטית יש למצוא את נקודת הקדושה שבה, ולהעלות מדרגה נוספת של הבנה בתורה שכוללת אותה, כך מתוך הערעור על התורה והאתגר הרוחני לישב את התורה להעלותה בערכאות בחותמת של אמת, זוכים להבנה עמוקה יותר של התורה. בגישה חדשנית זו קרב רחוקים ורבים השיב מעון, הצליח לומר דברים היוצאים מן הלב והנכנסים אל הלב כמסמרות נטועים, דבריו נטועים בספריו ותלמידיו, ובודאי יתקיים בהם "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" (משלי פרק יב).

---