מנהג ה"מימונה" וחמץ שעבר עליו הפסח | הרב אליהו ממן | בית המדרש

שבת ומועדים
שיעורים נוספים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

5 דק' קריאה

שאלה: מתי אפשר: להחזיר את כלי הפסח למקומם? ולהוציא את כלי החמץ מן הארונות ולהכניס חמץ לביתנו?

תשובה: "אם בקהילות ישראל מוצאי חג הפסח הוא זמן שקט הן בבית והן ברחוב, והוא מוקדש להחזרת כלים של פסח למקומם, הרי שבארצות צפון אפריקה תכונה רבה ניכרת ברחוב ובבית לקראת צאת החג ... הגה"ר דוד אסבאג זצ"ל (מרבניה הגדולים של קהילת אצווירה היא מוגאדור. חיבר ספרים, לחם ופעל למען שמירת ערכים ומסורת ישראל סבא במרוקו. היה הראשון מבין רבני מרוקו שהתייחס בהרחבה ל"חג המימונה" ולמנהגיו הרבים) כתב על כך: מהמוני העם הטועים באיסור חמץ, תוך חג הפסח, שממהרים ביום אחרון של החג ולא מחכים עד צאת הכוכבים (בתרגום משפת יהודי מרוקו, הגדת "שאר ירקות" דף ה)" ("חג המימונה", עמ' 27).
להלן התייחסות הגה"ר דוד אסבאג זצ"ל להכנות ליל המימונה - הוא מתריע נגד תופעות של כמה אנשים בהכנה המוקדמת של שולחן החג (הובאו דבריו בספר "חג המימונה", עמ' 52), וזו לשונו: "כתיב (שמות י"ב, ט"ו): 'בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם', והנה פירש הראב"ע ז"ל בחומש (שם) וזו לשונו: 'וככה ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. בהיכנס היום הראשון כבר נשבת כל השאור מהבתים והנה תחילת יום ראשון סוף יום י"ד (בניסן) בערב, ככתוב: 'מיום הראשון עד יום השביעי'. והנה פירוש זה כי שבעת ימים שלמים הם מיום י"ד לחודש בערב שהוא סוף יום י"ד עד יום הכ"א לחודש בערב (עד צאת הכוכבים)'.
נקטינן מכל דבריו, גם כן מודעת זאת, כי כל ימי הפסח הוא חובה עלינו להיותנו שלמים הם איתנו, ולא יראה שאור בכל הבתים עד תשלום יום האחרון ... עד צאת הכוכבים.
ואל נא יאמר כל קורא מה זה, ועל מה זה. בא לאשמועינן, לא אדוני סלחני, לא אליכם אשים אקרא קורא מקרא, רק קולי ושוועתי על אנשים ריקים אשר נשאר להם, עולים על שכמם עול עוון החמץ בפסח רח"ל אשר רבנן קמאי ובתראי נתנו קולם וגם צווחו על משהו של חמץ בפסח בל יראה ובל ימצא.
והמה מרו ועצבו את רוח חכמים בדברי שוא ומדוחים, באומרם: כי אחר חצות של יום האחרון של יום הפסח כיון שעבר רובו של עצם היום כאילו יצא כל היום, והיה זה להם שטות. כטענת כפרות של האומות, אשר המה רבים ואחרי רבים להטות, ופסק דין יצא להם מפסק ראשם ל"א רח"ל וזהו מה שאמר הכתוב (שם): 'ונכרתה הנפש ההיא', ובעצם היום הזה בעוד היום גדול אינם נזהרים, והם רצים משוקדים כדי להביא שאור מחמצת הבצק פת חררה הביתה, והנה באה פת חרדה בעיני כל רואיה תסמר שער הראש פת חריבה שאין שלוה בה שמחריבת בית כל בואיה, ובאולתם ושִׂכלותם עונים ואומרים בקול רם קול ענות כאילו קנו שלימות, בסימן טוב שנה זו טובה ומבורכת, ובעלת הבית משחקת שחוק וטעות גדול הוא להם, מאין הברכה תהיה מצויה בזה מנהג הנגע הנראה בבית הרע הזה, באשר הוא נגד מנגד לצור הבורא ית"ש שהוא מקור הברכה וההצלחה וההרווחה, הכזה המקרי סימן טוב יקרא, זאת ועוד יצאו אנשים סוחרים במקח וממכר ביום טוב הזה לקנות מאת הנוכרים, כל מין ומין צמח האדמה דשאים ועשבים וכריכות שיבולים מאלמים אלומים והמה ברשות הרבים שזה הוא חילול השם ח"ו בלא בושת פנים לפני רואיהם, בכסף מלא יקנו מהם בעו"ה הכזאת יעשה בישראל? כלה מאיתם כבוד מועד וחגיגת הרגל העל פת חריבה ועולה בה יפשע גבר ואת אודות כריכות השיבולים הרעות של שעורים והחיטה, גרם נזק לנפש כי תחטא ותבלענה את מצות חג המצות. ודי בזה, לכל רואה וחוזה השם הטוב הוא יכפר בעדנו ובעדם. כי לכל העם בשגגה. שגו ברואה. כי לא עסקינן עם רשעייא. וחובה עלינו ללמד זכות וסנגורייא לאחינו. כי משגה הוא לא ידעו ומי כהחכם יודע פשר דבר והוכח לעמי ארץ במישור, ובמתק לשונו יסיר מכשול ושעה אחת ושתים מתון מתון צריכה. כי שם ציוה ה' את הברכה. ו'פי צדיק יהגה חכמה', וישמעו ויעשו את אשר ציוה ה'", עכ"ל.
לכן - וכיון שהכנה מקודש לחול אסורה - את כלי החמץ אפשר להוציא מן הארונות ואת החמץ אפשר להכניס לביתנו רק לאחר צאת הכוכבים (ויש שאומרים להמתין כשעה נוספת) - כמובן, לאחר שיבדיל. ישׂים לב שהכלים של פסח לא מתערבבים עם כלי החמץ והחמץ - מומלץ להחזיר קודם את כלי הפסח למקומם, ורק לאחר מכן להוציא את כלי החמץ.

שאלה: מהי ברכת ה"מופליטא" - לפניה אחריה?
תשובה: "מיני מאפה שעיסתם נעשית מבלילה רכה ברכתם "בורא מיני מזונות" - לפניהם וברכה "מעין שלוש" - לאחריהם, ולכן כך הדין לענין ברכת ה"מופליטא"" - "מין מאכל, אשר ע"פ רוב עשוי מקמח ומים בלא תוספת סוכר או שמן בעצם העיסה, ומושחים ידיהם, או העיסה מבחוץ עם שמן, ונעשה לעיסה דקה ורכה ... ואם קבע סעודתו עליה מברך ה"מוציא" ו"ברכת המזון"" ("ילקוט שמ"ש" חאו"ח אות ס"ו, עמ' 61 ע"פ שו"ת "שמ"ש ומגן" ח"ד או"ח סי' ל'. "מגן אבות" חאו"ח סי' קס"ח סע' ח', עמ' קמח ועי' שם הע' 133. עי' שו"ע חאו"ח סי' קס"ח סע' ח'). "ובשו"ת "עמק יהושע" (ח"ו, סי' ל') כתב: שברכת ה"מופליטא" - "המוציא". ושכן נהגנו תמיד מימי קדם. וצריך עיון גדול, שלא שמענו מעולם למי שמברך על ה"מופליטא" ברכת "המוציא", ובפרט כאשר ניכר בה טעם השמן. וכן נהגו כל החכמים לברך עליה מזונות. וכן היה נוהג עטרת ראשנו, הרב הראשי וראב"ד לירושלים עיה"ק, הגה"ר שלום משאש זצ"ל" ("מגן אבות" שם).
"מי שהולך מבית לבית לחגוג את ה"מימונה" צריך לברך ברכה אחרונה קודם שעוזב את הבית, ואח"כ יברך עוד פעם בבית השני" ("פסקי חכמי המערב על או"ח ח"ב, עמ' 243 אות ו' ועי' שם הע' 404 ועי' בשו"ת: "תבואות שמ"ש" חאו"ח סי' א', "שמ"ש ומגן" ח"א חאו"ח סי' א' - ב', וב"ילקוט שמ"ש" חאו"ח אות ע"ה עמ' סו - לגבי פת).

שאלה: כיצד ינהג אבל (בר מינן) במנהג ה"מימונה"?
תשובה: מותר לאבל (לאחר "יום השלושים") לקיים את מנהג ה"מימונה" בצינעה: בביתו, במסגרת מצומצמת - בעיקר משפחתית וללא מוזיקה, אך לא יזמין אנשים לביתו ולא ילך לבתי חבריו בליל ה"מימונה". ויש מחמירים שלא לקיים בשנת האבל את מנהג ה"מימונה" (ע"פ ת"ח).

שאלה:
מה דינו של חמץ שעבר עליו הפסח?
תשובה: חמץ ממש שעבר עליו הפסח - אסור בהנאה (כגון: למוכרו לנֹכרי, להאכילו לכלב וכדו') וכל שכן באכילה - בין לו בין לאחרים, ואפילו אם לא ידעו אותם אחרים שזהו חמץ שעבר עליו הפסח היודע חייב להודיעם שלא יאכלו ממנו. אֹמנם כלים שבלעו חמץ מותרים בשימוש אחר הפסח (ע"פ: "הלכות חגים" פ"ג הל"ה, ושו"ת: חזו"ע ח"ב עמ' מג, יחו"ד ח"ג תשובה כ"ח).
ולכן אין לקנות שום מצרך שיש בו חמץ - בין מאכל ובין שתייה, לאחר הפסח, אלא מבעלי מכולת שמכרו את החמץ באמצעות הרבנים - רבנות מוכרת ואחראית או ע"י חכם המומחה לדבר, ויש להם "אישור מכירת חמץ". ומי שלא מכר חמצו אין לקנות ממנו חמץ עד שיגמר לו החמץ שנשאר אצלו בחנות בפסח (ע"פ שו"ת יחו"ד שם, חזו"ע ב/מד, ו"הלכות חגים" שם הל"ו, ה"מ).

שיעורים נוספים