^ 1 רש"י דברים פרק לג פסוק ט ד"ה ובריתך ינצרו; רד"ק יהושע שם; מדרש תנחומא פרשת בהעלותך סימן יג; ומדרשים נוספים.
^ 2 והתנ"ך קורא לכך "מילה" פעמים רבות נוספות. "וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ" (דברים ל, ו); "הִמֹּלוּ לַה' וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם" (ירמיהו ד, ד); "כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב" (ירמיהו ט, כה); בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר... בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר (יחזקאל מד)
^ 3 המפרשים הסבירו ש"חַרְבוֹת צֻרִים" משמעותו "חרבות חדות". אולם ההסבר הזה קשה מפני שאין זה מובן - מדוע שיהושע יעלה בדעתו למול אותם באמצעות "חרבות כהות"?!
^ 4 "... חַרְבוֹת צֻרִים - נתפרש - גלבין דטינרי". (בראשית רבה לא, ח)
^ 5 וחרב כזו מתוארת גם בתהלים (קמט, ה-ט): - "יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד... רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם... לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל... הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּ יָהּ". המשורר מתאר כיצד "רוֹמְמוֹת אֵל" שנמצאת בפי החסידים היא ה'חֶרֶב פִּיפִיּוֹת' שלהם; והיא מכניעה את מלכי הגויים אויבי ישראל.
^ 6 והוא מופיע במשמעות הזו פעמים נוספות בשירת האזינו (דברים לב): "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ..."; "וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ"; "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי...".
^ 7 זהו סיפור פלאי נוסף שהתרגום מספר לנו כדי לרמז על המחלוקת שבין משה לבין משפחת אשתו. המחלוקת הזו רמוזה בתורה בתיאור המפגש שבין משה לבין בנות יתרו. תרגום יונתן מספר שם אגדה פלאית, שרעואל אביו של יתרו השליך את משה לבור במשך עשר שנים - וצפורה היתה זנה אותו בסתר. במאמר "הבור שמשה הושלך לתוכו" התבאר שהתורה מרמזת שרעואל הטיל על משה להתחבר לעולם הגשמי ולהיות "רועה צאן", ושמשה לא היה מרוצה מכך. התרגום מפענח עבורנו את רמזי התורה - והוא מספר שם - שמשה חש כאילו השליכו אותו לבור.
^ 8 במסכת סנהדרין (דף לח, ב) מובא שאדם הראשון "מושך בערלתו היה". ובזוהר (בראשית דף לה, ב ) נאמר: "ר' יהודה שאיל לר' שמעון הא דתנינן אדם הראשון מושך בערלתו הוה, מאי הוא, א"ל דפריש ברית קדש מאתריה ומחולקיה ודאי מושך בערלה הוה ושבק ברית קדש ודבק בערלה ואתפתה במלה דנחש". ההתפתות לעצת הנחש מסמלת את הבחירה לעזוב את עמל התורה ולהעדיף לעסוק בענייני העולם הזה.
^ 9 בתחלת פרשת יתרו מסופר שיתרו בא אל משה והביא לו את בניו - 'אשר שם האחד גֵּרְשֹׁם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. ושם האחד אליעזר כי א-להי אבי בעזרי...". במכילתא מובאת דרשה של ר' אלעזר המודעי שמסבירה באופן פלאי את משמעות השם הזה: - "בארץ נָכְרִיָּה - ' נֵכָר יָהּ '. אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו, תן לי צפורה בתך לאשה. אמר לו יתרו, קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו מהו? אמר לו בן שיהיה לך תחלה - יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים. וקיבל עליו! אמר לו השבע לי, וישבע לו!!..."
ר' אלעזר המודעי מסביר ש'ארץ נָכְרִיָּה' משמעותה ארץ ש'יָ-הּ ' מרגיש בה ב'נֵכָר', כלומר ארץ שהקב"ה נחשב בה כמו זר; והוא מוסיף ומגלה, שמשה רבנו נאלץ להיכנע לתנאי הארץ הזו. משה הסכים ואף נשבע - שהבן הראשון שלו יהיה לעבודה זרה. השם גֵּרְשֹׁם מהווה מעין התנצלות של משה על כך שהוא 'גֵר' ונמצא 'שָׁם' - בארץ ' נֵכָר יָהּ '. ולכן הוא נאלץ להסכים שבנו הראשון יהיה שונה ממנו ויהיה לעבודה זרה.
בעל ה'צדה לדרך' תמה על הדרשה הזו וכתב - "שמשה רבינו יתרצה שיהיה בנו הראשון לעבודה זרה?! לא תהא כזאת בישראל!!". והמפרשים נילאו למצוא הסבר שיניח את הדעת, כיצד יתכן שמשה רבנו הסכים שבנו יהיה עובד עבודה זרה. אמנם בפרוש רבנו אפריים על התורה (שמות ב, טז) מובא הסבר מיוחד לדרשה הזו: "פרושו - ללימודי נימוסי המדיינים בדבורו ובמלבושו... כאומרם... - יעבוד אדם עבודה-זרה ואל יצטרך לבריות - שפירושו עבודה שהיא 'זרה לו'!!
כפי שהתבאר לעיל, עם ישראל לא חטא ב"עגל" ב"עבודה זרה" ממש; אלא שהם העדיפו את ההשתדלות בענייני העולם הזה על פני ההשתדלות בענייני העולם הבא; והתורה מתארת זאת באופן סמלי כחטא של "עבודה זרה". האגדה משתמשת כאן בסמל הזה כדי להדגיש את ההבדל שבין משה לבין גֵּרְשֹׁם. משה נולד עם נטייה רוחנית חזקה והוא חיפש כל הזמן קשר עם בורא העולם. אין זה אלא טבעי שמשה ירצה שכל בניו ימשיכו את דרכו וגם הם ישקיעו את מירב זמנם בעיסוקים רוחניים. אולם אילוצי החיים הביאו את משה לארץ שהחיפוש אחר 'יָ-הּ' היה 'נֵכָר' בה, ומשה נאלץ להתפשר. משה נאלץ להתחשב בתנאים שהציבה לו משפחת אשתו, ולהסכים שבנו הראשון יהיה דומה לשאר ילדי הארץ הנכריה; וידבר את שפתם ויתלבש כמותם, ויעסוק את מירב זמנו בענייני דרך-ארץ. ה'עבודה' הזו היתה 'זרה' לנפשו של משה, אך הוא נאלץ להתפשר ולהסכים לכך.