ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- שמחות
- ספריה
- שונות
- מסכת החיים
הגאון רבי אליהו מוילנא אמר פעם לתלמידיו: כל תרי"ג מצוות מרומזות בפרשה הראשונה בתורה.
שאל אחד התלמידים: ילמדנו רבנו, היכן מרומזת בפרשה הראשונה בתורה מצות פדיון הבן? השיב הגאון לשואל בלי שהיות: מצות פדיון הבן מרומזת במלה הראשונה של התורה, שכן המלה "בראשית" נדרשת בראשי תיבות: בן ראשון אחר שלושים יום תפדה...
פדיון הבן לבכורים מאם ולא לבכורים מאב
"קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל" (שמות יג, ב).
מקשה הגאון רבי עקיבא איגר: מדוע פדיון הבן נעשה רק לבכורים מאם ולא לבכורים מאב, והלא מצות פדיון הבן נובעת מהנס שעשה ה' לבכורי ישראל במצרים, שאת בכורי מצרים - הרג, ואת בכורי ישראל - הציל. והואיל וכל בכורי מצרים נהרגו, אף בכורים מאב, כפי שכתב רש"י (שמות יב, ל), נמצא כי אף בכורי ישראל מאב היו בכלל הנס, ומדוע בכור מאב אינו בכלל מצות פדיון הבן?
מתרץ הגאון רבי עקיבא איגר בהקדם קושית אחרת: בהגדה של פסח נאמר: "אני ולא מלאך... ולא שרף... ולא שליח... אני הוא ולא אחר". כלומר: הקב"ה בכבודו ובעצמו הכה כל בכור בארץ מצרים. מדוע אם כן נאמר לבני ישראל לשים את הדם על המזוזות "ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף", והלא לא המשחית נגף את בכורי מצרים אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו?
זאת ועוד: בני ישראל לא היו רשאים לצאת מפתח ביתם עד בוקר. את טעם הדבר ביאר רש"י (שמות יב, כב) בשם המכילתא: "מאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע". והלא הקב"ה בכבודו ובעצמו נגף את בכורי מצרים, והוא כן מבחין בין צדיק לרשע.
אלא - אומר הגרע"א - במכת בכורות מתו כל הבכורים, גם בכורים מאמא וגם בכורים מאבא. לזהות את הבכורים מאמא, אין בעיה. אבל קיים קושי לזהות בכורים מאבא. מדוע? כי יכול להיות שיהיה לאבא ילד שהוא בכור הנמצא במקום אחר ואף אחד לא יודע על קיומו...
נמצא אם כן, שבמצרים היתה חלוקת עבודה: ה' הרג את הבכורים מאבא, כי רק ה' יודע מיהו בכור מאבא ("אני הוא שהבדלתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור" - בבא מציעא סא, ב), והמלאך המשחית הרג את הבכורים מאמא. אך כיוון שניתנה רשות למשחית להשחית - אינו מבדיל בין צדיק לרשע, ולכן הבכורים מהאמא היהודיה היו בסכנה, והיו צריכים כאן ישועה גדולה. מה עשו? שמו דם על הדלתות כסימן למשחית שכאן גרים יהודים והכניסה אסורה.
זאת הסיבה שפדיון הבן נעשה רק לבכורים מאמא ולא לבכורים מאבא. כי פדיון הבן נובע מהנס שעשה ה' לבכורי ישראל במצרים: אותו המשחית שהרג בכורים מאם, שעליו נאמר שכאשר יש לו רשות להשחית אינו מבדיל בין צדיק לרשע - בכל זאת לא הרג את בכורי ישראל מאם, וזה הנס!
הבכורים גרמו לקידוש שם שמים
"קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל" (שמות יג, ב).
מדוע התקדשו הבכורים?
מפני שהיו צינור לקידוש שם שמים בעולם. בזמן שהרג הקב"ה את בכורי מצרים והשאיר בחיים את בכורי ישראל, ראו הכל את כוחו יתברך, ועל ידי זה התקדש שמו של ה' בעולם.
העיר על כך ה"חפץ חיים": מתוך כך שהבכורים לא עשו מאומה לצורך זה, ולא השקיעו מאמצים מיוחדים לקדש את השם, אלא הדבר בא ממילא, אנו למדים שכאשר מתקדש שם שמים על ידי מאן דהוא, אף שהוא עצמו לא פעל מאומה, גם זה נחשב קידוש שם שמים, והשכר שלו יהיה בהתאם לכך.
נס הצלת בכורי ישראל
"קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא" (שמות יג, ב).
לכאורה צריך להבין: אם מכת בכורות באה משום שהמצרים צרו והרעו לישראל, איזה חסד הוא שהקדוש ברוך הוא לא הכה את בכורי ישראל, שמחמת זה צריכים בני ישראל לקדש "כל בכור", והרי הדבר פשוט שבכורי ישראל לא היו צריכים למות, כי לא היתה שום סיבה לכך, ורק המצרים שצרו לישראל, היה מגיע להם עונש זה, ואם כן איזה נס וחסד הוא שלא הוכו בכורי ישראל?
אלא, ההסבר הוא: מה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עבר בארץ מצרים והכה כל בכור, אין הכוונה שהקדוש ברוך הוא הכה כל בכור, כי "מפי עליון לא תצא הרעות", אלא כיון שהקדוש ברוך הוא בעצמו נגלה בארץ מצרים, על כן לא היה מקום לטומאה, ועברה הטומאה מן הארץ, שכן הבכור שהוא ראשון לביאה ונולד מתאוה ראשונה ולא היה בו שום צד קדושה, היה מוכרח למות, אבל שאר הבנים שלא היו בכורות, כבר נשקטה קצת התאוה ויש בהם קצת קדושה, לכן יכלו להשאר בחיים כשנגלה מלך מלכי המלכים.
והנה, בני ישראל כשהיו במצרים, הם היו כבר שקועים במ"ט שערי טומאה, וכפי שכתוב: "הללו עובדי עבודה זרה..", ולכן גם אצליהם היה נס שיכלו להחזיק מעמד כשנגלה אליהם הקדוש ברוך הוא.
רפואה ואריכות ימים בזכות פדיון הבן
"וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות יג, יג).
כתב רבי חיים פלאג'י בספרו "רוח חיים" (יור"ד שה, ב): "כן אירע מעשה על ידי, למעלה מכ' שנה, באדם שהיה בכור וכבר עברו רוב שנותיו, וחלה חולי כבד מאד, עד שכמעט היה מסוכן ונתייאשו הרופאים. וכשנכנסתי לבקרו בא לדעתי שמא בקטנותו לא עשו לו פדיון הבן כהוגן. ואמרתי לו שרוצה אנכי לפדותו על ידי כהן אחד בעד ה' סלעים כסף, ותיכף הודה והסכים לדברי, ונתן בידי ה' סלעים ליתנם לכהן תלמיד חכם שהיה לפניו, ותיכף ומיד נתרפא ועמד מחליו, וחי עוד עשרים שנה".
פדיון הבן בכל מחיר
מסופר על הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך זצ"ל, שלאחד האברכים בירושלים נולד בן בכור, ולקראת פדיון הבן הזמין ידידים ומכרים רבים וביניהם את הרב וולטוך שהבטיח לו כי יבוא להשתתף בשמחה.
ביום השלושים להולדת הבן התחוללה סופת שלג בירושלים, הכבישים נחסמו בגלל השלג הרב שנערם בדרכים והבריות נכלאו בבתיהם. מתי מעט הגיעו לפדיון הבן, אך בין הבאים בלט הרב וולטוך, שלמרות מזג האויר הסוער וסכנת הדרכים במצב כזה, עשה מאמץ מיוחד להגיע מתל-אביב ולשמח את אבי הבן בשמחת פדיון בנו בכורו.
פ"ד תעניות
העולם אומר שסעודת פדיון הבן עולה במקום פ"ד תעניות. רבי חזקיהו מדיני
בספרו "שדי חמד" (מערכת ס כלל נד) כותב, כי אין כל מקום לדברים אלו ואין זה אלא "שיחה נאה בפי הבריות".
אולם, בשו"ת "עמק יהושע" (ח"ג, יו"ד, סימן יח) כתב זאת בשם האר"י הקדוש, כי אדם שנמצא בבית הפדיון בשעת הפדיון, נחשב לו שהתענה פ"ד יום.
שעה של לימוד לעומת פ"ד תעניות
פעם נפקד מקומו של אחד התלמידים מהשעור היומי שמסר מרן הגרא"מ שך זצ"ל בישיבה. אחר הצהרים ראהו מרן, ושאלו בדאגה מרובה לשלומו.
"שלומי טוב, ברוך השם", השיב הבחור בפליאה.
"הודו לה'!" שמח מרן, "כבר חששתי... היכן היית בזמן השעור?"
"השתתפתי בסעודת פדיון הבן לאחיני", השיב. כשראה את הפליאה המסתמנת על פני מרן, פליאה על העדפת סעודת מצוה על פני השעור הקבוע, מיהר להצטדק בצדקנות: "בספרים הקדושים מובא כי גדול ענין סעודה זו כנגד פ"ד תעניות"...
התרגש מרן ואמר: "האמן לי, גם שעה של לימוד חשובה לא פחות מפ"ד תעניות"...
מאותו יום, לא הפסיד הבחור ולו שעור אחד! יש אומרים שמרן ענה לו: גם דף (גמרא) הוא פ"ד בהיפוך אותיות.
כסף הפדיון
פעם ישב רבי זלמן מוילנא בבית מדרשו של רבינו הגר"א ושמע דברי תורה מפיו. בתוך הדברים התגלגל על שפתי הגר"א דין ה' סלעים של פדיון הבן, ואמר, שלדעתו מחויב הפודה לתת ה' טאלער של המדינה, שהרי הולכים אחר מטבע של אותו זמן.
אך הדבר יצא מפי הגר"א וכהרף עין פשט רבי זלמן מעל עצמו את בגדו העליון ונתנו לכהן אשר היה שם, ואמר לו: "הא לך בעד פדיון בני הבכור שמת לי זה כמה שנים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
