ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש ארץ ישראל

הר-הבית ומערת-המכפלה

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"אכ"ח במר-חשוון ה'תשנ"ה
מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט
לחץ להקדשת שיעור זה
נמשיך לעסוק בעניין הר-הבית ומערת-המכפלה. חוסין ואש"פ מתווכחים ביניהם מי ינהל את הר-הבית. שניהם מכריזים, שהר-הבית שייך למוסלמים ואין ליהודים מה לעשות שם. הם גם טוענים לבעלות על מערת-המכפלה, בטוענה שזה מסגד. בכלל, כל מקום קדוש ליהודים הוא לטענתם מקום קדוש להם. איך זה נעשה קדוש להם? מה הזכות שלהם על קבר יצחק ורבקה אשר במערת-המכפלה? האם יש ויכוח מי הם צאצאיהם של אברהם ושרה ומי הם צאצאיהם של יצחק ורבקה, ושל יעקב ולאה? הרי כל הערך של המקומות הללו לערבים ולמוסלמים הוא בגלל היותם מקודשים ליהודים. ומדוע הם נטפלו להר-הבית? האם חסרים מקומות פנויים באזור, שאפשר לבנות עליהם בתי תפילה? מדוע הם נדבקו דוקא להר-הבית, למקום המקדש? האם זה לא מפני שזהו מקום קדוש לנו?
אין אנו מצטערים על שהערבים והמוסלמים מכבדים את מקומות הקודש שלנו! אדרבא, כך ראוי וכך יאה, אבל מאין הזכות להפקיע מאיתנו את מקומות הקודש שלנו? האם כאשר הם באים להתפלל במערת-המכפלה על-יד קברי אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, הם מעלים בדעתם שאבותינו זנחו אותנו ומוכנים לאמץ אותם במקומנו? האם הם סוברים שאבותינו יהיו מליצי-יושר עליהם בשמים, כאשר הם פוגעים בנו ומנשלים אותנו ממקומות קודשנו?
מסורת בידינו, שיש מעלה מיוחדת לתפילה במערת-המכפלה. כך עשה כלב בן יפונה, שבא להתפלל שם, להינצל מעצת המרגלים, וכך עשו גדולי האומה דורות רבים, אשר באו להיעזר בזכות אבות. והערבים כנראה נוכחו לדעת, שזהו מקום שהתפילה נשמעת בו. אבל הרי זה בזכות אבות האומה הישראלית! ואם הם באים שם להתפלל ופוגעים בנו, בני אברהם, יצחק, ויעקב, איך תתקבל תפילתם? אילו היו נותנים לנו את היחס הנכון, את העדיפות, אילו היו מכבדים את צאצאי האבות ומתוך כך היו באים להתלוות אלינו ולהתפלל גם הם ברשותנו בסמוך לקברי אבותינו, אז היתה תפילתם נשמעת. וכן בהר-הבית, איך תישמע שם תפילתם בזכות המקום הקדוש ביותר ליהודים, כאשר הם פוגעים ביהודים? איך תישמע תפילתם, כאשר הם מונעים מאיתנו, הבעלים האמיתיים של המקום, לחזור אליו, כאשר אנו שבים לארצנו? כבר אמרו חכמים (בראשית-רבה מה ; ט): במקום אחד נאמר על ישמעאל (בראשית טז ; יב): "ועל פני כל אחיו ישכֹן", ובמקום אחר, בסוף פרשת "חיי שרה", נאמר: "על פני כל אחיו נפל". אלא "עד שלא פשט ידו בבית-המקדש - ישכון, כיון שפשט ידו בבית-המקדש - נפל, בעולם-הזה ישכון, אבל לעתיד-לבֹא נפל". כעת, שהוא פושט את ידו לבית-המקדש, כאשר ישראל שבים לארצם, הוא מאבד את זכות קיומו ונפול יפול, עד אשר יכיר, שד' אלקי ישראל הוא האלקים, אין עוד מלבדו.
עוד בנושא ארץ ישראל
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il