לטייל בארץ-ישראל ולא בחו"ל | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
יציאה לחוץ לארץ

קטגוריה משנית

ספריה
ארץ ישראל

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

2 דק' קריאה

החופש בעיצומו, אנשים כבר מטיילים בחופשתם ואני מוצא צורך לדבר על מעלת הטיולים בארץ-ישראל ועל מגרעות הטיולים בחו"ל.
אני מודע לכך שאנשים החושבים לנסוע לחו"ל בחופש יאמרו: אנחנו לא רוצים להיות סגורים, מצומצמים, אנחנו רוצים להכיר את העולם הגדול, להרחיב את הדעת, לראות יופיו של עולם; זה לא פוגע באהבת הארץ שלנו, זה לא מחליש את אהבת ישראל. הטיול בחו"ל משחרר, מרענן והוא רק מוסיף כוחות חדשים.

אינני בא לסתור את ההסברים הללו. אני בא לדבר במישור אחר לגמרי, כי מעלתה של ארץ-ישראל היא היותה ארץ הקודש. ארץ שיש בה קדושה אלקית. וקדושה זה לא דבר שנתפס בהשגה הגיונית אנושית. זו מהות רוחנית שלמעלה מיכולת התפיסה הרציונאליות.
ובחו"ל אין קדושה. ולא רק שאין קדושה בחו"ל, אלא היא ארץ טמאה, חכמים גזרו עליה טומאה. ארץ העמים נקראת בית קברות.
בירושלמי מובא שרבי ראה אדם אחד שיצא מחוץ לגבולה של ארץ-ישראל. אמר לו, הלא אתה בן איש פלוני כהן, מדוע אתה בבית הקברות בארץ העמים הטמאה?
כאשר דוד המלך נאלץ לברוח ולצאת מארץ-ישראל הוא אמר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך, כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת-כוכבים.
מעניין שהרמב"ם כתב בשינוי לשון מהגמרא. הוא לא אמר "כל הדר בחו"ל" אלא "שכל היוצא לחו"ל כאילו עובד עבודה-זרה", כלומר אפילו על-מנת לחזור, אפילו לטיול. כך אני מבין את דבריו.

אמר רב ספרא (גיטין דף עו): "כשהיו חכמים נפרדים זה מזה, היו נפרדים בעכו". כלומר, בני חו"ל שבאו ללמוד תורה בארץ-ישראל ואחר כך היו חוזרים לבתיהם בחו"ל, היו מלווים אותם בני ארץ-ישראל עד גבולה של ארץ-ישראל, עד עכו, ולא יצאו מארץ-ישראל, אפילו רק על מנת להמשיך ללוות אותם.
כל זה כי אי אפשר לוותר על קדושתה של ארץ-ישראל ולהיטמא באווירה של ארץ העמים, אפילו לזמן קצר.
לעומת זאת, על הטיול בארץ-ישראל אמרו חכמים: "אמר רבי ירמיה בר אבא אמר ר' יוחנן: כל המהלך ד' אמות בארץ-ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא". דבר זה נלמד מהפסוק "נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה".
הוי אומר, שהשהיה בארץ-ישראל, והליכה מינימלית - ד' אמות בארץ-ישראל, יש לזה משמעות רוחנית עצומה.

ההגיון לא מסוגל להבין זאת. קשה להבין שלהליכה בארץ-ישראל יש ערך כה נשגב.
אפשר להבין את דברי חכמים שאמרו "כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא" כי האדם מתפלל, מהלל את ד' ובכל יום תמיד. אבל מה המעלה של הליכה חד פעמית בארץ-ישראל?
אמנם כך הם הדברים. לארץ-ישראל מעלה רוחנית עליונה. עצם ההמצאות בה מרוממת את הנפש ומבטיחה את עתידה לעולם הבא.
ומי יוכל אחרי דברי חכמים אלו להעלות על דעתו לוותר על מעלתה של ארץ-ישראל אפילו לימים מעטים ולעזוב את הארץ לטיול, להיטמא בטומאת ארץ העמים?

ארץ ישראל

יציאה לחוץ לארץ