בית המדרש

  • שונות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

בוגרות השמינית לאן?

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

י' בסיון ה'תשנ"ה
4 דק' קריאה
פרק א
הורים ומורים רבים שואלים את עצמם: לאן ולְמה יש לכוון את הבנות בוגרות השמינית בחינוך הדתי הלאומי? בתשובה לשאלה זו לא אתייחס לכל הבנות המתחנכות בחינוך הדתי לאומי, כי ב"ה לחינוך הדתי לאומי יש מוסדות רבים ומגוונים, ולכל מוסד הדגשים משלו. הפעם אתייחס בעיקר לסוג מסויים של בנות, לבנות אידאליסטיות ששואפות לעסוק בימי חייהם במקצוע שיש בו אידיאל, כמו בחינוך, בהוראה, ברווחה, בנות שרוצות להיות מורות, אחיות, רופאות, פסיכולוגיות וכדומה, בנות ששאיפתן לעסוק במקצועות אלו אינה רק לשם פרנסה, אלא מתוך אידיאל. כן, אני רוצה להתייחס לאותן בנות ששמו להן למטרה להינשא לבן ישיבה שימשיך את לימודיו בישיבה, גם לאחר הנישואים ויגדל בתורה, והן שואפות להיות לו לעזר לבנות בית שתורם תרומה רוחנית לעם ישראל, לבנות שאין בכוונתן לדחות את הנישואים לשנים רבות לאחר התיכון, אלא ברצונן להינשא בעז"ה תוך שנתיים שלוש אחרי התיכון.
יש בנות לא מעטות שיש להן שאיפות לעסוק בתחומים אידיאליסטיים, להנשא לבן ישיבה, ולא לדחות את הנישואים לשנים רבות. אני סבור שהדרך הנכונה לבנות אלו, היא להמשיך וללמוד לאחר התיכון, וללא הפסקה של שנה או שנתיים של שרות-לאומי. כידוע, לאחר הנישואין מוטל על האשה עול הבית ובעז"ה יש הריונות ולידות וטיפול בילדים ובבית, וכל אלו מעכבים מאד את השלמת הלימודים ומאחרים את התרומה היותר גדולה שהאשה יכולה לתרום כתוצאה מסיום למודיה. על-כן יש לכוון את הבנות האידיאליסטיות באמת, להמשיך את למודיהן במוסדות על-תיכוניים מיד לאחר התיכון.
בדורנו יש הרבה מן החיצוניות ומן הרושם. שנת שרות-לאומי, שנת התנדבות זה דבר מרשים. בת מקדישה את כל כולה שנה שלמה לעם, לחברה. אבל מה בכך לעומת התרומה הגדולה, המתמשכת שנים רבות, ברמה גבוהה, איכותית, שבאה כתוצאה מלימודים גבוהים? לא כל שנראה אידיאליסטי הוא באמת כזה, ולא כל שנראה אנוכי הוא באמת כזה. שרות-לאומי נראה אידיאליסטי והמשך לימודים נראה אנוכי. אך המשך לימודים בתחומים אידיאליסטיים על-מנת לתרום אחר-כך במשך כל החיים, זו ההקרבה האמיתית והגדולה.

פרק ב
אני מודע לכך שבעצם העלאת הנושא - השאלה לאן לכוון את בוגרות השמינית של האולפנות, להמשך לימודים או לשרות-לאומי, - אני קורא תיגר על דרך כבושה לרבים, שיש לה מסורת, שמעלותיה מפורסמות. אך אין לי כל כוונה להמעיט בערך השרות-הלאומי, אלא לעורר ולשאול האם לא הגיעה השעה להציב לפני בוגרות האולפנות אתגרים נוספים ולא פחות גדולים?
לפני שאנו מדברים על השנה-שנתיים שלאחר התיכון, עלינו להקדים ולהגדיר מה בכלל צריכות להיות שאיפות החיים של הנוער שלנו. והבחינה צריכה להיות לא רק במבט אישי, אלא בעיקר במבט ציבורי לאומי. מה דורשת האומה מאיתנו, מהציבור הדתי הלאומי, מהנוער ומבנות האולפנות, בעת הזאת? מה אנו מבינים שנדרש מאיתנו, אנשי האמונה? לנו ברור שהמשימה שלנו היא להאיר את אור האמונה בד' אלקי ישראל בכל האומה, לעסוק בקירוב רחוקים, להאהיב את התורה על הבריות, לחזק את הקשר לארץ קודשנו, להיות שותפים בבנין האומה, בתחייתה בחומר וברוח. ובעידן הזה, שהנשים הולכות וממלאות תפקידים חשובים יותר ויותר בהרבה תחומים, חשוב מאד שהנשים הדתיות תגענה גם הן לתפקידים בכירים, לעמדות מפתח בעלות השפעה.
כמובן שהשאיפה הזו לתרום ולרומם ולחזק את האמונה, את החינוך בישראל, לתורה ולמצוות, היא לא באה במקום לבנות משפחות ולהקים דור של בנים, אלא בנוסף לשאיפה לבנות משפחה ברוכת ילדים ולגדל את הילדים ולחנך אותם. בנוסף לזה, לפעול ולתרום ולמלא תפקידים ציבוריים לימודיים חינוכיים חברתיים. מתוך מבט כולל זה עלינו לבחון מה הן הדרכים הטובות ביותר למיצוי השאיפה הכללית בצורה הטובה והגדולה ביותר? איך אפשר להבטיח שהנשים שלנו אכן תגענה לאותם התפקידים הבכירים שהן ראויות להן, שיש ביכולתן למלא?
אנחנו צריכים לשאוף לרומם את הכל. לא רק את השכבות הנכשלות, אלא לרומם גם את השכבות הגבוהות, להעלות אותן למדרגות גבוהות עוד יותר. לא רק להיות ראש לשועלים, אלא להיות ראש לאריות. שאנשי האמונה יתנשאו למדרגה כזו שתהיה להם השפעה על המנהיגות, על האליטה של החברה בישראל, על אנשי המדע ואנשי הרוח, ולשם כך צריך להשקיע ולנצל כל שעה וכל שנה. כמו שהבנים בוגרי הישיבות התיכוניות פונים למסלולים שונים, חלקם הולך לישיבה גבוהה וחלקם לישיבת הסדר המשלבת צבא ותורה וחלקם לצבא, וכך צומחים לנו כוחות רוח וכוחות מעשה, כך גם אצל הבנות יש מקום לחלוקה. חלק ילכו ללימודים, חלק ישלבו לימודים עם פעילות התנדבותית, וחלק יתמסרו לפעילות חברתית. אני סבור שיש מקום למסלול נוסף לבוגרות האולפנות מלבד השרות-הלאומי, מסלול לימודי למתאימות לכך, במטרה לפתח כוחות גדולים שיענו על צרכי האומה, ולשם כך צריך להשקיע ואי-אפשר לוותר על אף שנה, ומשני המסלולים גם יחד תצמח טובה שלמה.

פרק ג
את הנוער שלנו צריך לחנך לשאיפות גדולות. דומה כי מערכת החינוך הממלכתית-דתית, גם בתי-הספר, גם תנועת "בני-עקיבא", מעדיפים את הטיפול בטיפוח השכבות החלשות. האינטגרציה היא הדגל. בבתי-הספר הממלכתיים-הדתיים יש פתיחות לקבל תלמידים גבוליים מבחינה דתית ופחות מזה, ויש בזה אמנם חשיבות להטעים טעם של תורה גם אצל ילדים שאינם מקבלים זאת בביתם. אבל במידה מסויימת זה על חשבון תלמידים הבאים מבתים חזקים יותר באמונה ובקיום מצוות, והשאיפה צריכה להיות לרומם את כולם: לא רק את השכבות הנמוכות, אלא לרומם גם את הטובים ולהעלות אותם למדרגות יותר גדולות. אם כל החשיבות היא הרמת הסף הנמוך, אין להסתפק בזה, אלא צריך לשאוף להרים את הרף למקום עוד יותר גבוה, ובהרמת הטובים מתעלות כל המדרגות הבאות אחריהן. צריך לשאוף שהנוער שלנו יתעלה מעלה ושתהיה לו השפעה על האליטה של החברה בישראל, על אנשי מדע ורוח, משוררים וסופרים, שתהיה לו השפעה על המנהיגות. זאת כמובן מבלי לוותר על עבודת הקודש ועבודת החסד, בתשומת-לב מיוחדת לחיזוק והעלאת השכבות הנמוכות גם הם. לשאוף להעלות את הכל.
כמובן השאיפה לגדולות ופיתוח מסלולים ייחודיים לאותם הראויים לכך צריכה להיות תוך חינוך לענווה, לצניעות; לא להתנשאות, לא פיתוח האגו האישי, אלא ביטולו; חינוך להתמסרות לשאיפות הגדולות והתבטלות כלפי המשימות; להתמלא בתורה ובדבר ד'; להתבטל כלפי התורה, ולדעת תמיד שכל הישג הוא בעזרת ד'.
מנקודת מבט זו יש לבחון מחדש את המוסדות החינוכיים שלנו ולהשלים את הטעון השלמה. מנקודת מבט זו יש גם לבחון מה צריכות לעשות בוגרות האולפנות בשנה שנתיים הבאות, ויש בהחלט מקום לבחון שני הדגשים בהתאם לאמור. וכשם שיש מסלול של עתודה אקדמאית, שדוחים את השרות בצבא על-מנת ליצור עתודה אקדמאית בישראל, כך יש צורך במסלול ייחודי לראויות לכך, שתדחנה את השרות-הלאומי על-מנת ליצור עתודה רוחנית חינוכית ערכית גבוהה בישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il