ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
לפעמים מצוי התלמיד המצב של תחילת הדרך, ולעתים מצוי הוא לאחר "כיבושה" של מדרגה נוספת, אותה רכש בעמל אישי, תוך עזרה מהסביבה, מהמחנך, אך גם תוך מאבק במפריעים מן הפנים ומן החוץ.
למעשה, ניתן לומר שלכל מדרגה רוחנית, יש מצב שקדם לה, והמצב שלאחריה. יהודי נמצא לעולם בתנועה רוחנית, אין קיבעון רוחני, אפשר לעלות, ואפשר לרדת. יתכן שבמישור מסוים ירגיש עליה, ובמשנהו יחוש ירידה. אך לעולם יהא בתנועה. וכמשלם של בעלי המוסר (כמדומני של ר' ישראל סלנטר) שהמשילו נשמת יהודי לציפור המנענעת את כנפיה ועולה מעלה מעלה, ואם תחדל תיפול למטה.
כיצד תהיה ההתיחסות להשגים אלו, מבחינת קביעת הדרך הרוחנית בעבודה אותה אנו מנסים לסגל לתלמידים?
ננסה לענות על כך ע"פ דברי "המשך חכמה" לפרשת ויקהל (שמות לה,ב) בענין היחס שבין מלאכת המשכן לשמירת שבת.
כידוע עבודת המשכן דוחה שבת, אך מלאכת הקמתו, אינה דוחה שבת. מקור הדברים בפרשת ויקהל שם פותחת הפרשה בשמירת שבת - "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה'. כל נדיב לבו יביאה את תרומת ד' זהב וכסף ונחושת...". ושם ברש"י - "הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת". (כך לכאורה משמע במכילתא דר' ישמעאל שם על הפסוק ויקהל משה - "יכול ניטלה קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין, שומע אני יתקנם בשבת? תלמוד לומר - ויקהל משה, בחול ולא בשבת". וזאת מנין? משום שפרשת ויקהל פותחת במצוות שמירת שבת ואיסור מלאכה).
והקשה הגרמ"ש ב"משך חכמה" והרי בפרשת כי תשא הוקדם הצווי על מלאכת המשכן לציווי על שמירת שבת (שמות לא - "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור... ובכל מלאכה... ועשו את כל אשר צויתך את אהל מועד ואת הארון לעדות... ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו.. ושמרת את השבת.. מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה... כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת").
והנה ע"פ סדר זה ניתן היה להבין שמלאכת הקמת המשכן, גם היא דוחה שבת. סברת הדין הינה דאע"פ שמכשירין (של עבודת המקדש) אינם דוחים שבת, שהרי ניתן לעשותן מערב שבת, אך את המשכן עצמו לא ניתן לסיים בימי החול קודם לשבת, וא"כ ידחה את השבת.
מבאר ה"משך חכמה" דעצם ההיתר לעשות במשכן את סדרי העבודה בשבת, נובע מטעמי הדינים של שמירת שבת ושל עבודת המשכן. מטרת השבת היא להעיד לבאי העולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש, חידוש הבריאה יש מאין. ומטרת העבודה במשכן, מקום השראת השכינה, להראות כי ההשגחה של הבורא יתברך תמידית היא ואין לה הפסקה, וכל העולם מתהווה כל רגע ע"פ ציווי ה' המעמידו. נמצא שמצוות שמירת השבת ועבודת המשכן, באות גם יחד כדי להורות על הבריאה, ועל ההשגחה התמידית. אלא שכל זה הוא רק לאחר ששרתה השכינה במשכן (ובמקדש). אולם טרם הקמתו, שאין השכינה שורה שם, אין בעבודת-הקמתו עדות על השגחתו התמידית. ומשום כך תדחהו השבת. אמנם, מערכה זו התחדשה רק לאחר חטא העגל, שהרי מקודם לחטא, הבטיחם השם יתברך - "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (סוף פרשת יתרו). והיו ישראל במדרגה שהשכינה שרתה בהם עצמם והם היו מעון לכבוד ה' בעולם. ובאותה מדרגה, אף עצם עבודתם בהקמת המשכן, היא היא עדות על מציאות השכינה בעולם הזה, ומוכיח על השגחתו התמידית של הבורא. לפיכך, לא היה בהקמתו סתירה לשמירת שבת, והיה מן הראוי שעבודת הקמתו, כמו גם עבודת מלאכתו, ידחו את השבת. משום כך בראש פרשת כי-תשא, טרם החטא, נכתבה הקמת המשכן קודם לשבת. והנה, לאחר שחטאו וירדו ממדרגתם הנ"ל, הנה השכינה מצטמצמת במשכן דוקא, וזאת רק לאחר הקמתו. מעתה, שוב אין עבודת הקמתו דוחה את השבת, אלא רק עבודת המשכן שלאחר ההקמה. לפיכך, בפרשת ויקהל, נכתבה מצוות שמירת שבת, לפני מצות הקמת המשכן, להורות ששוב אינו בדין שתדחה את השבת (ועיין בדבריו הנחמדים שם).
נחזור לעניין שפתחנו בו. כל נפש מעם ישראל, היתה בשורשה במעמד הר סיני, וזכתה לאותה השראת השכינה טרם החטא. בעטיו של החטא, ירדה ממדרגה זו, אך אנחנו מצווים לשאוף להחזירה אליה. לעולם יהא אדם שואף למצב ששכינה וקדושה מצויים בו, וכל מדרגה רוחנית שרוכש בחייו, בחיי-קודש ובחיי חול גם יחד, אינה רק שלב נוסף בדרך ליעד, אלא יש בה עצמה מידה של השראת שכינה בהתאם לנקודה שכבש.
מתוך דברים אלו, נתברר לנו, שהרב והתלמיד צריכים לראות בהתמודדות היום יומית, את ההיבט של מה שכבר "נכבש", לאחוז בו בכל הכוח, ולהיישיר מבט אל היעד הבא, הנקודה הנוספת שב"כיבוש" הרוחני.
יש אפוא שאלות, שהתשובות להן נגזרות מההשקפה אל מה שכבר "נכבש", ויש קושיות, שהיישוב להן , הינו מההסתכלות מהו השלב הבא, וההבנה כיצד יש לגשת אליו.
כידוע, המצבים לא רק מתחלפים מזמן לזמן, אלא גם באותו אדם ובאותו שעה, מנושא אחד למשנהו. משום כך הסיפוק והשאיפה אינן הגדרות סותרות, אלא משלימות, ומחויבות במציאות.
בימים אלו של תחילת חודש אדר, ישנה בחינה נוספת של "ונהפוך הוא", אפשרות של הפיכת מצבים על פיהם, גשמית ורוחנית. יש בכח עבודת הימים האלו לאפשר טיפוס במעלות בית ה', באופן מיוחד ומסוגל.הרי אין שמחה, כשמחתו של כובש מדרגה רוחנית, והופך אותה לנכס קבוע. "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ופירש רש"י מרבין בשמחה - פורים ופסח. שמתוך שמחת חודשי אדר, נגיע לחירות הנפשית של פסח, לנו ולכל בית ישראל.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
מה זה בכלל אמונה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך עושים קידוש?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
