ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חנן בן שלומית
מתוך פרשת הנשיאים, מנהיגי ישראל, הנקראת השבוע, עולה השאלה המטרידה כיום כל-כך את הציבור, על דמות המנהיג האידיאלי - מיהו הראוי להיות מנהיג, מהן התכונות הנדרשות ממנו, ומהי מנהיגות רוחנית.
מהי מנהיגות רוחנית?
הרב אהרן הראל שליט"א, ראש ישיבת ההסדר בשילה
מנהיגות היא מצב שבו אני נותן למישהו אחר להנהיג ולהוביל אותי. העיוור נותן לפיקח להוביל אותו ולהנהיגו, כי הוא אינו רואה, והפיקח רואה. המנהיג, ממילא, צריך להיות בעל יכולות מקצועיות טובות משל המונהג, בתחום בו הוא מנהיג אותו. הרופא מנהיג את המטופל, כי הוא רכש ידע מקצועי בתחום, וכן הלאה על זו הדרך. זו הסיבה שאני נותן אמון (לא עיוור ומלא, אבל בסיסי) במנהיגים שלי - הידיעה שיש להם את היכולות המקצועיות, איש איש בתחום הנהגתו, להובילני למקום טוב יותר מהמקום שאוכל להגיע אליו בעצמי.
וודאי, שדבר זה נכון גם לגבי הנהגה תורנית. אנו נותנים למנהיגינו התורניים להנהיג אותנו ולהובילנו בדרכי עבודת ה', משום שהם עמלים ועמלו על התורה רבות בשנים, ורכשו ידע רב בתחום.
יתירה מזאת - התורה אוסרת עלינו לבחור מנהיג שאינו ראוי על-פי ידיעותיו התורניות: "לא תכירו פנים במשפט - זה הממונה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. מעלה אני על מי שמינהו כאילו הכיר פנים בדין" (לשון רש"י דברים א', י"ז על-פי ספרי במקום). כלומר, אסור לנו למנות מנהיג, דיין, רב או פוסק, שאינו בקי דיו מבחינה תורנית.
דין זה נפסק ברמב"ם (הלכות סנהדרין ג'), והוסיף על כך: "ועוד אמרו כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון כאילו הקים מצבה שנאמר: 'ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך', ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אשירה שנאמר: 'לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך'" (וכן נפסק בשו"ע, חו"מ סי' ח).
נמצינו למדים, שהתנאי הראשוני ביותר למינוי מנהיג תורני, הוא ידיעותיו התורניות. שום איש מקצוע לא יכול להנהיג בלי ידע מקצועי, וכך גם לא רב, לא משנה באיזו משרה הוא מכהן - רב עיר, ראש ישיבה או רב ראשי - עליו להיות גדול בתורה, בהתאם לרמת התפקיד אותו קיבל.
וודאי שישנן עוד תכונות נדרשות - יושר והגינות, נעימות ויראת שמים. אבל, תנאי זה, הינו תנאי ראשוני ובסיסי, ובהעדרו, המינוי אינו תקף כלל, כמבואר בפוסקים בכמה מקומות.
זוהי אם כן חובתנו לדאוג למנהיגות ראויה בידיעת התורה, ולפעול בכל עוז כנגד המקומות בהם נעשים מינויים שאינם עומדים בהגדרה זו. ויהי רצון שתקוים בנו התפילה: "השיבה שופטינו כבראשונה, ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה!".
על גדולי התורה להנהיג!
הרב שמעון אור שליט"א, ראש התנועה לתורה מנהיגה והגרעין התורני בקרית היובל
כשהשכינה היא ה"נושאת את ראש", הרושם הנוצר מכך הוא אדיר. נשיאת ראש בני גרשון ומררי האחראים על מעטפת המשכן - היריעות, הקרשים וכו', מעצימה את כוח מעטפת החיים - הפן הנראה לעין, להיות בעל משמעות מהותית ולא רק כאמצעי מסייע למערכת החיים הפנימית.
מכוח נשיאה זו עצם מעשה ההיסתרות של האישה הסוטה אוסר אותה על בעלה עד שתשתה מן המים, אף שלא ברור כי נבעלה. מכוח נשיאה זו, "שמו של ה' קשור בתלתלי הנזיר".
מכוח נשיאה זו כל ל"ט אבות המלאכה נלמדים דווקא ממלאכות המשכן של המעטפת החיצונית - מלאכות הכנת סממני צבע התכלת, הצמר ועורות התחשים ולא ממלאכות אפיית לחם הפנים ושאר מלאכות הפנים. עוצמתן של מלאכות האדם דווקא משם נאצל.
העצמת מעטפת החיים - ה"כלים", אותו עולם שנהוג לכנותו "חיצוני" היא גם שנותנת את היכולת לנשיאים להשפיע מבחוץ על הקודש פנימה, לחנוך בנדבתם את המשכן. כל אלו מחייבים גם אותנו לתת יחס של מהות עצמית לכלי העוטף את הקודש, ולא לראותו רק כטפל ואמצעי אל עולם המחשבה הפנימי.
המנהיג, כמו הנשיאים, מקבל את עוצמתו מהאיחוד הזה שבין העולמות. אם ביציאה מן הקודש החוצה כוחה של שכינה אינו בידך, גם בתוך הקודש אין אתה אדון.
קבלת ראשי ישיבות ההסדר את הדין על הוצאת אחת מהן מחוץ למעגל ההסדר חרץ את גורלן לעבדות אף בתורתם, כי הבעלות על הכלי לתורתם אינו בידם . גם מי ששמר על זכות חופש הבעת הדעה ונסוג אל מתחם ה"ישיבה הגבוהה" לא פתר את הבעיה. כמו הבעלות על ה"הסדר" כך גם הבעלות על מעמד "תורתו אומנותו", על בנייני הישיבות ואף על גופם של תלמידי החכמים (במאסר ובהכאה), הינה ביד אלו שחזון התורה אינו חזונם. מתוך-כך מפעפע שלטונם אף אל תוך עולם המחשבה.
כל עוד היה עם ישראל בגלות, אכן התרכזה השכינה במימד המחשבה והדיבור - "ברוח הממללא" שבאדם. על כן בצדק, נמנעו האוחזים בקודש מלפגוש בעולם המעשה, וצמצמו למינימום את מעורבותם בו. אולם החזרה אל הארץ משנה לגמרי את כל התמונה. ההגשמה כבר אינה מילה הסותרת או מצמצמת את קיום האין סוף בחיינו, אלא מעצימה את קיום רצונו של ה' בלא להחניקו.
מעתה, ה"מאמין" אינו זה המתבטל כלפי מקור החיים החיצוני לו, אלא כוחו הוא כאומן, היודע למשוך קו חיים מנקודת מוצא החיים שבתורה ועד למימושה כחיים מלאים ברמה המדינית החברתית, הפוליטית והתרבותית.
שלב זה כבר אינו יכול להיות נחלתם של "אנשי המעשה" שאנו מכירים. גם הניסיון של אנשי התורה להאציל עליהם מכוחם לא יצלח. ככול שמגמת ההגשמה מתעצמת, הקושי לשמר את הנאמנות למקור גובר עשרות מונים. על כן, רק המגע הישיר של "אומן התורה" יוכל לממשו בנאמנות.
מתוך כך ברור הוא, כי אם אנו מעוניינים שתכני החיים שלנו יהיה להם קיום, כבר לא מספיק כי ידוברו בתוך הקודש פנימה, או אף יובעו באומץ מול העולם שבחוץ. דווקא על הגדולים בתורה נגזר כי הם עצמם יאחזו בכלי ההנהגה כפי שאוחזים במהות הפנימית עצמה, להוליד את המציאות אל חזונה. כי בדור של גאולה, הפנים והכלי חד הם!
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד אמונה?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
