בית המדרש
  • משנה וגמרא
  • תלמוד בבלי
  • עבודה זרה
קטגוריה משנית
undefined
16 דק' האזנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

(מ: תחילת פרק שלישי - מא: שליש תחתון)
חובת איבוד ואיסור הנאה מע"ז
א. מוצא צלמים - שלא ברור אם הם לע"ז או לנוי
A. המחלוקת - רבנן - מתירים ור"מ אוסר (כי חושש למיעוט).
B. הגבלות למחלוקת: 1. אנדרטת מלכים. 2. כניסה לעיר. 3. בכפרים ודאי שזה לע"ז.
C. אם מחזיק משהו שמראה שזה ע"ז, גם לרבנן אסור (רשב"ג - כל דבר).

ב. מוצא צלמים שבורים
A. השבירה זה סיבה להקל - כי אולי זה מבוטל (או שהגוי ביטל ושבר, או שנשבר מעצמו והגוי ראה וביטל).
B. מתי מקלים - שמואל ור"ל - מותר גם בע"ז ודאית, רי"ח - דווקא בצלם (ספק ספיקא. בספק אחד - אין ספק מוציא מידי ודאי).
C. קושיות על שמואל ור"ל:
1. דגון - שעבדוהו לאחר שנפל. דחייה - עבדו את המפתן.
2. משנתנו מדברת על צלמים שבורים.
תירוצים - אין לדייק מצלמים שבורים לע"ז ודאית, אלא כתוב צלמים כי:
בעמוד א - בשביל המשך המשנה (לאסור יד/רגל),
בעמוד ב - בשביל שנדייק שצלמים שלמים אסורים - כר"מ.
D. קושיא על רי"ח - הרי לר"מ שמחמירים בצלמים בתורת ודאי, ובכ"ז מקל בשבורים, אז כנראה שרבנן מקלים גם בע"ז שבורה.
דחיה - גם ר"מ מחמיר רק מספק בצלמים, ובשבורים מחמיר מ"ספק ספיקא".


שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il