ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- הקשר הזוגי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
שם המשחק - אהבה
הרב יצחק הלוי שליט"א, רב הישוב 'קרני שומרון'
כתריאל הלולן, התאונן בפני רבו: "התרנגולות אצלי בלול מתות כמו זבובים! מה עלי לעשות?" - "קנה בבית המרקחת אבקה לשיפור הנשימה, ותראה שהמצב ישתפר", יעץ לו הרב. למחרת, שוב: "כבוד הרב, שום דבר אינו עוזר! התרנגולות ממשיכות למות!". "אתה חייב לאוורר מעט את הלול!" הציע הרב, "פתח חלון, ותראה, שיהיה בסדר". ביום השלישי מזדעק הלולן: "כבוד הרב, כמעט ולא נשארו תרנגולות! הלול מחוסל!". "תראה", מגיב הרב בקור רוח, "יש לי הרבה רעיונות. השאלה היא: אם יש לך מספיק תרנגולות לכך..."
'עצות' לזוגיות בריאה יש למכביר. ואולם, מבחן התוצאה הוא זה שקובע.
במצוות "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" (דברים כ"ד), מבאר "ספר החינוך" (מצוה תקפ"ב) שהצורך במצוה זו הוא: "כדי להרגיל הטבע עמה... כי כל טבע, ברוב, יבקש ויאהב מה שרגיל בו. ומתוך-כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האשה הראויה לו – מחשבתו".
כלומר ההמצאות הקרובה תגבש את הזוג לתא משפחתי אחד. וכל צד יגיע לידי הכרה, כי זהו בן הזוג היחיד שלו. וכמו שאנחנו מברכים בשמחת חתן וכלה: "שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם!" שם, בגן-עדן, לא היו לו לאדם מתחרים ואף גם לא לחוה. אלא שמחו הם זה בזו וזו בזה.
דברינו אלו מוצאים את ביטויים גם בפרשתנו. על יצחק ועל רבקה נאמר: "ויביאה יצחק האהלה... ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה" (בראשית כ"ד). היום מקובל שתחילה 'מתאהבים', ולאחר החתונה האהבה מצטננת. אך לא כן בתורה. יצחק נושא את רבקה לאשה "ותהי לו לאשה" והוא מחשק את האהבה: "ויאהבה", ואדרבה, האהבה הולכת ומתהדקת ומתחזקת.
בשבת שעברה קראנו על שאלת המלאכים המתעניינים אצל אברהם: "איה שרה אשתך?" (בראשית י"ח), ופרש"י על-פי חז"ל (בבא מציעא פ"ז) כי יודעים היו מלאכי השרת, שרה אמנו היכן היתה, ומדוע שאלו? כדי לחבבה על בעלה. והלא הם כבר נשואים! ברם, בקשו מלאכי השרת להוסיף עוד נדבך של אהבה בין האבות. הרמב"ן בביאורו על הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך!" (ויקרא י"ט) מציין, שכמעט מן הנמנע לקיים מצוה זו כמו שהיא: "כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חברו כאהבתו את נפשו". דומה, שאין זה כולל את רעייתו של אדם. כאן הדבר ניתן למימוש ואיננו נוגד את דרך הטבע.
בהתוודעות הראשונה שלנו עם אברהם אבינו ע"ה בפרשת "לך לך", כשאברהם "מתמקם" בין בית אל ובין העי, מציין הכתוב: "ויט אהלה" (בראשית י"ב) ופרש"י: אהלה, כתוב. בתחילה נטע את אוהל אשתו ואחר-כך את שלו. קודם כל דואגים לאשה.
במסכת חגיגה (דף ל"ב) מסופר שמגביהים את לחם הפנים ומראים אותו לעולי רגלים ואומרים: ראו חיבתכם לפני המקום: סילוקו – כסידורו! כלומר הלחם נשמר חם מלפני שבוע. בכך בקשו, אולי, לעודד את עולי הרגל השבים מחר אל השדה ואל הכרם. איך ניתן להם לשמר את חווית העלייה לרגל? באים ורומזים להם: כשישנה אהבה – החום נשמר!
כך גם בחיי הנישואין. כיצד ניתן לשמר את "טמפרטורת האהבה" הראשונית? כשישנה אהבה – החום נשמר! אהבה – זהו שם המשחק!
לגלות את הקשר
הסופר הרב יוסף אליהו שליט"א, מחבר ספרי "סוד הנישואין"
חז"ל למדו שאשה מתקדשת לבעלה בכסף (טבעת וכדו'), מגזירה-שווה: בנישואין נאמר: "כי יקח איש אִשה", ובִקניית מערת המכפלה אמר אברהם לעפרון: "כסף השדה קח ממני". מכאן, שכשם ששדה נִקנית בכסף, כך גם אשה. (יודגש: בִּתמורה לַכסף היא נאותה להיות מקודשת - מיוחדת ומיועדת - אך ורק לו, לעניין אישות. אך בְּשונה מִשדה, האשה אינה נעשית רכוש הבעל).
לא מקרה הוא, שחיבור האִשה לאישהּ נלמד דווקא בלשון 'לקח', שכן גם ביצירת האשה נאמר: "ויקח אחת מִצלעתיו". היינו: ה' נטל מהאיש בלשון "ויקח", וציווהו להשיב את חסרונו ב"כי יקח איש אשה". ועוד: כשחז"ל לומדים גזירה-שווה מעניין למשנהו, פירוש הדבר שיש גם קשר רעיוני בין העניינים.
כך גם אצלנו: כשם שבקידושין, מה 'שנלקח' מן האיש מוּשב לו ב"כי יקח איש אשה" - כך גם בקבורת שרה: האדם 'נלקח' מן האדמה, וכעת הוא שב אליה: "עד שובך אל האדמה, כי ממנה לֻקָּחְתָּ". מרתק לגלות, שגם באשה השבה אל האיש ממנו נלקחה, נאמר: "לזאת יקָּרא אִשה כי מאיש לֻקֳחָה זאת"!
קידושי "הזוג התחתון" מאופיינים אפוא בַּפועל 'לקח' - והנה כך הוא גם ב"זוג העליון": הדוד הבטיח ל"רעייתו": "ולקחתי אתכם לי לעם". ו"הכתובה" שבינו לבינה, היא התורה, מכונה: "יערף כמטר לקחי"; "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו"! (משלי ד'). לשון זו נקט ה' גם כש"רעייתו" הופרדה ממנו בידי "בעלים" זרים: "כי לֻקַּח עמי חנם"! (ישעיהו נ"ב).
ומדוע כתבה התורה את הלשון המלמדת על קניין האשה, דווקא בקניין מערת המכפלה? משום שאכן יש צד שווה ביניהם: המערה היא חלק מארץ כנען שכבר הבטיח ה' לאברהם (בראשית ט"ו), ובכל זאת היה עליו לקנותה בכסף, לבל יערער העולם על זכותו בה. כך גם בבת-זוגו של אדם: אף שמ' יום קודם יצירת הוולד כבר הוכרז ש"בת פלוני לפלוני" (סוטה ב') - עליו לבצע באשתו קניין גמור; לפרסם את זכותו בה ולאוסרה על כל העולם.
לא הכסף יוצר את הקשר שבין אשה לבעלה - או בין הקרקע שאנו קונים בארץ-ישראל, לבינינו; הכסף רק מגלה לכל, שבין השנַים קיים כבר קשר פנימי עמוק, שנוצר בדבר-ה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
