ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- הקשר הזוגי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
שם המשחק - אהבה
הרב יצחק הלוי שליט"א, רב הישוב 'קרני שומרון'
כתריאל הלולן, התאונן בפני רבו: "התרנגולות אצלי בלול מתות כמו זבובים! מה עלי לעשות?" - "קנה בבית המרקחת אבקה לשיפור הנשימה, ותראה שהמצב ישתפר", יעץ לו הרב. למחרת, שוב: "כבוד הרב, שום דבר אינו עוזר! התרנגולות ממשיכות למות!". "אתה חייב לאוורר מעט את הלול!" הציע הרב, "פתח חלון, ותראה, שיהיה בסדר". ביום השלישי מזדעק הלולן: "כבוד הרב, כמעט ולא נשארו תרנגולות! הלול מחוסל!". "תראה", מגיב הרב בקור רוח, "יש לי הרבה רעיונות. השאלה היא: אם יש לך מספיק תרנגולות לכך..."
'עצות' לזוגיות בריאה יש למכביר. ואולם, מבחן התוצאה הוא זה שקובע.
במצוות "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" (דברים כ"ד), מבאר "ספר החינוך" (מצוה תקפ"ב) שהצורך במצוה זו הוא: "כדי להרגיל הטבע עמה... כי כל טבע, ברוב, יבקש ויאהב מה שרגיל בו. ומתוך-כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האשה הראויה לו – מחשבתו".
כלומר ההמצאות הקרובה תגבש את הזוג לתא משפחתי אחד. וכל צד יגיע לידי הכרה, כי זהו בן הזוג היחיד שלו. וכמו שאנחנו מברכים בשמחת חתן וכלה: "שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם!" שם, בגן-עדן, לא היו לו לאדם מתחרים ואף גם לא לחוה. אלא שמחו הם זה בזו וזו בזה.
דברינו אלו מוצאים את ביטויים גם בפרשתנו. על יצחק ועל רבקה נאמר: "ויביאה יצחק האהלה... ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה" (בראשית כ"ד). היום מקובל שתחילה 'מתאהבים', ולאחר החתונה האהבה מצטננת. אך לא כן בתורה. יצחק נושא את רבקה לאשה "ותהי לו לאשה" והוא מחשק את האהבה: "ויאהבה", ואדרבה, האהבה הולכת ומתהדקת ומתחזקת.
בשבת שעברה קראנו על שאלת המלאכים המתעניינים אצל אברהם: "איה שרה אשתך?" (בראשית י"ח), ופרש"י על-פי חז"ל (בבא מציעא פ"ז) כי יודעים היו מלאכי השרת, שרה אמנו היכן היתה, ומדוע שאלו? כדי לחבבה על בעלה. והלא הם כבר נשואים! ברם, בקשו מלאכי השרת להוסיף עוד נדבך של אהבה בין האבות. הרמב"ן בביאורו על הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך!" (ויקרא י"ט) מציין, שכמעט מן הנמנע לקיים מצוה זו כמו שהיא: "כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חברו כאהבתו את נפשו". דומה, שאין זה כולל את רעייתו של אדם. כאן הדבר ניתן למימוש ואיננו נוגד את דרך הטבע.
בהתוודעות הראשונה שלנו עם אברהם אבינו ע"ה בפרשת "לך לך", כשאברהם "מתמקם" בין בית אל ובין העי, מציין הכתוב: "ויט אהלה" (בראשית י"ב) ופרש"י: אהלה, כתוב. בתחילה נטע את אוהל אשתו ואחר-כך את שלו. קודם כל דואגים לאשה.
במסכת חגיגה (דף ל"ב) מסופר שמגביהים את לחם הפנים ומראים אותו לעולי רגלים ואומרים: ראו חיבתכם לפני המקום: סילוקו – כסידורו! כלומר הלחם נשמר חם מלפני שבוע. בכך בקשו, אולי, לעודד את עולי הרגל השבים מחר אל השדה ואל הכרם. איך ניתן להם לשמר את חווית העלייה לרגל? באים ורומזים להם: כשישנה אהבה – החום נשמר!
כך גם בחיי הנישואין. כיצד ניתן לשמר את "טמפרטורת האהבה" הראשונית? כשישנה אהבה – החום נשמר! אהבה – זהו שם המשחק!
לגלות את הקשר
הסופר הרב יוסף אליהו שליט"א, מחבר ספרי "סוד הנישואין"
חז"ל למדו שאשה מתקדשת לבעלה בכסף (טבעת וכדו'), מגזירה-שווה: בנישואין נאמר: "כי יקח איש אִשה", ובִקניית מערת המכפלה אמר אברהם לעפרון: "כסף השדה קח ממני". מכאן, שכשם ששדה נִקנית בכסף, כך גם אשה. (יודגש: בִּתמורה לַכסף היא נאותה להיות מקודשת - מיוחדת ומיועדת - אך ורק לו, לעניין אישות. אך בְּשונה מִשדה, האשה אינה נעשית רכוש הבעל).
לא מקרה הוא, שחיבור האִשה לאישהּ נלמד דווקא בלשון 'לקח', שכן גם ביצירת האשה נאמר: "ויקח אחת מִצלעתיו". היינו: ה' נטל מהאיש בלשון "ויקח", וציווהו להשיב את חסרונו ב"כי יקח איש אשה". ועוד: כשחז"ל לומדים גזירה-שווה מעניין למשנהו, פירוש הדבר שיש גם קשר רעיוני בין העניינים.
כך גם אצלנו: כשם שבקידושין, מה 'שנלקח' מן האיש מוּשב לו ב"כי יקח איש אשה" - כך גם בקבורת שרה: האדם 'נלקח' מן האדמה, וכעת הוא שב אליה: "עד שובך אל האדמה, כי ממנה לֻקָּחְתָּ". מרתק לגלות, שגם באשה השבה אל האיש ממנו נלקחה, נאמר: "לזאת יקָּרא אִשה כי מאיש לֻקֳחָה זאת"!
קידושי "הזוג התחתון" מאופיינים אפוא בַּפועל 'לקח' - והנה כך הוא גם ב"זוג העליון": הדוד הבטיח ל"רעייתו": "ולקחתי אתכם לי לעם". ו"הכתובה" שבינו לבינה, היא התורה, מכונה: "יערף כמטר לקחי"; "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו"! (משלי ד'). לשון זו נקט ה' גם כש"רעייתו" הופרדה ממנו בידי "בעלים" זרים: "כי לֻקַּח עמי חנם"! (ישעיהו נ"ב).
ומדוע כתבה התורה את הלשון המלמדת על קניין האשה, דווקא בקניין מערת המכפלה? משום שאכן יש צד שווה ביניהם: המערה היא חלק מארץ כנען שכבר הבטיח ה' לאברהם (בראשית ט"ו), ובכל זאת היה עליו לקנותה בכסף, לבל יערער העולם על זכותו בה. כך גם בבת-זוגו של אדם: אף שמ' יום קודם יצירת הוולד כבר הוכרז ש"בת פלוני לפלוני" (סוטה ב') - עליו לבצע באשתו קניין גמור; לפרסם את זכותו בה ולאוסרה על כל העולם.
לא הכסף יוצר את הקשר שבין אשה לבעלה - או בין הקרקע שאנו קונים בארץ-ישראל, לבינינו; הכסף רק מגלה לכל, שבין השנַים קיים כבר קשר פנימי עמוק, שנוצר בדבר-ה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
