ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- צניעות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
לבוש זה שפה!
הרב אריה הנדלר שליט"א, סגן ראש ישיבת ההסדר שעלבים
לפני מספר שבועות קראנו בפרשת השבוע על שכרו של יעקב הבא מתוך מקנה לבן: "והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב" (בראשית ל'). על פסוק זה אמר תלמידו הגדול של הבעש"ט, ר' יעקב יוסף מפולנאה, כי לבן מתייחס אל העטיפות, עיניו נתונות לחיצוניות. אבל יעקב מתייחס אל מה שקשור.
כיון שכך, היינו צריכים לומר כי למעט גדרי צניעות, אין משמעות לאופי הלבוש. אנו איננו מתייחסים אל החיצוניות. דבקים אנו בדרכו של אלוקים הרואה ללבב ולא לעיניים.
כך היינו צריכים לומר, אלא שמנהגו של עולם מלמד שהלבוש ממקם, ממצב, ומתייג את האדם. הדברים אמורים הן ביחס למה שהלבוש עושה לאדם בעיני הסובבים אותו, והן ביחס למה שהלבוש עושה לאדם בעיני עצמו. האמת צריכה היא להיאמר, כי במרבית המקרים יש קשר בין השניים. הלבוש הוא שדר, הלבוש הוא שפה. כפכפים באמצע היום, במקום ציבורי, אומרים: "אני בחופש, עזוב אותי". לבוש מכופתר ובצבעים מותאמים, אומר: "יש לי אירוע היום". חולצת טי כלבוש יומיומי, אומרת: "עדיין לא סיימתי את התיכונית". ועוד שאר דוגמאות שמחמת קוצר היריעה לא נרחיב בהן. שפת הלבוש נעשתה כל כך מתוחכמת עד שגם למי שרוצה לומר שהוא אינו מתחשב במסר של הלבוש, יש סוג לבוש מוגדר שהוא וכל דומיו נוהגים ללבוש.
אכן, הלבוש הוא שפה. וכיון שכך, עלינו לדעת מה אנו משדרים באמצעות השפה הזו. מן הראוי שלא נמקם, נמצב, ונתייג את עצמנו במקום שלא היינו רוצים להיות מזוהים איתו כלל ועיקר.
נסיים בדברי הרמב"ם שראה צורך לעצמו ליצור קוד לבוש היאה לתלמיד חכם, מה שמלמד שבכל זאת יש בלבוש משהו: "מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שיימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו, אלא בגדים בינונים נאים. ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים, ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח, אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו" (הלכות דעות ה').
שדה הקרב
הרב מאיר טויבר שליט"א, ראש ישיבת 'נתיב מאיר'
הולדתו של הבגד בחטא. כך למדנו מראשית ערפילי סוד נפילת האדם בגן-עדן. הבג"ד – תוצאה של בגידה, של נפילת הא' – האמון, האמונה והאוטנטיות של המגע הבלתי אמצעי בין פנימיותו של אדם לחיצוניותו. ביום הולדתו של הבגד נולדה הדילמה בין המוחצן והפנימי. זהו עימות בין היכולת שלי לחיות בעולם מוחצן ולבטא את האור הפנימי שלי, כותנות העור מכסות את כותנות האור.
על-פי חז"ל בגד שתפר רבש"ע לאדם, אותם "כותנות עור", מועברות בירושה אל אלו המסוגלים בעבודת הקודש שלהם לרומם את החוץ אל הפנים. מאדם הראשון הועברו הבגדים הללו לשת, לנח, לשם, לאברהם וליצחק, על ירושתם התנהלה המחלוקת בין יעקב ועשיו והם "בגדי עשיו החמודות". יעקב הזוכה בהם מעבירם ליוסף והיא היא כתונת הפסים שעליה התעוררה קנאת האחים וסופה שנטבלה בדם המחלוקת.
מבחינה סמלית מהווה איפה הבגד סימן להיותנו מסוגלים להתמודד עם הכוחות, הצבעים וההשפעות המנתקות אותנו מהטבעיות הנשימתית הפנימית שלנו, להיותנו מושפעים מידי עשיו שיש בו סימני טהרה חיצוניים אך טומאה פנימית. יוסף איש החוץ "המסלסל בשערו" מוכן להתמודד עד הגבול הדק, על סף התהום, כדי לקדש שם שמים בכל היש, ועל האמון בדרכו התעוררה דאגת האחים. אך גם יוסף עצמו ברגע שנפגש בפריצת תהומות החטא עוזב את הבגד בידה – "וינס ויצא החוצה", ובמקום זה זוכה לשמו "יוסף הצדיק".
בדור של "משיח בן יוסף" העוסק כל כולו במפגש עם עולם העשייה, ובונה עולם מתוך התמודדות תרבותית, שיש בו מכוחות התהום של אשת פוטיפר ומעגלי חייה התרבותיים – הופך מאבק זה של "יוספים צדיקים" – למאבק הישרדות ביכולת "לקדש שם שמים בצנעה", של בניית עולם פנימי של קודש, שבו הפנימיות הטהורה מעצימה את החוץ ולא ח"ו להיפך. בו "תתאה גבר" וההויה הפנימית והתרבות הכללית הופכת ממשפיעה למושפעת.
מלחמת תרבות זו אשר חודרת מכל הערוצים האפשריים ומעצבת את חיי הנוער והמבוגרים כאחד, מקבלת משנה כח בתקופה שבו הנערות ההתבגרותית בונה את האישיות - "והוא נער". הבגד כסמל להופעה מתומצתת של המפגש בין הפנים לחוץ הופך להיות "שדה הקרב", ולפיכך משמעותו מרובה. הלבוש, ההופעה החיצונית, היא שפה שבה מובעת העמדה של הפועל מול שאלה זו, ואך תמימות היא לחשוב שאין בה רלוונטיות.
גם ההלכה וההדרכה המוסרית תורנית ראתה את ההופעה של היהודי כמבטאת וכיוצרת הוויה פנימית: "שלא שינו את לבושם" כביטוי של שייכות. מצוות ציצית כהמשך של אותם "כותנות עור ואור". הלכות של "לא ילבש" ושל "חוקות הגויים" ורבב על בגד התלמיד-חכם, כל אלו מבטאים התייחסות של כובד ראש משמעותי ביחס לבגד. אין כוונת ההלכה לראות בבגד חזות הכול, כטענת צעירים המתמרמרים על העיסוק בנושא זה, אלא ככלי יוצר זהות ומבטא זהות "ר' יוחנן היה קורא למאניה (בגדיו) – מכבדותיה".
אין בדברים אלו כדי לסגור את הדיון ביחס למרחב ההופעה הרצויה מבחינה יהודית שלמה, כי סביר שאין כללים חד ממדיים לדבר – הלימוד של הדברים שאמרנו הוא כדי לברר שהבגד וההופעה בכלל, היא שפה משמעותי ביצירת ובביטוי הזהות, ולכן חובה על ההורה והמחנך להקשיב לשפה זו. להעביר את המסר החינוכי כי ההופעה "מדברת", יונקת ומשפיעה, ורק מתוך הבנה זו להסיק האם יש לעודד, להגביל או להתנגד לחקיינות חיצונית מעולמות זרים, או לעודד דווקא קריאה לביטוי של אותנטיות פנימית הבאה לידי ביטוי ב"שפת הבגד". שפה נסתרת, המכסה ומגלה כאחד.
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
בריאת העולם בפרשת לך לך
שופר
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
למה ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
