ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אפרת בת נעמי
ישמעאל היה ונשאר בעיה לאברהם ולצאצאיו לכל אורך ההיסטוריה האנושית. הכמות העצומה של "מומרים" למונותיאיזם שהביאו אברהם ושרה - רבנו מנחם מאירי (שחי בפרובנס לפני כ700 שנה) אומר שהם היו רוב האוכלוסייה באזור בתקופה ההיא - חזרה לפגאניות אחרי מותם של אברהם ושרה. המדרש מספר לנו שאברהם זכה לראות בימי חייו את עשיו ויעקב, התאומים של יצחק ורבקה, וכבר אז חש שמשהו השתבש בשושלת שלו.
בקיצור, אפשר לתאר את חייהם של אבות ואמהות האומה והאמונה שלנו כמרים-מתוקים לכל אורכם. למעשה, התבוננות בחיים של כל אחד מהאבות והאמהות, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב, לאה, רחל, בלהה וזילפה תעורר בנו תחושת הזדהות, אם לא עצבות ממש, על מה שהם נאלצו לעבור ולסבול בחייהם. לבני אדם יש נטייה להלל דמויות מהעבר ולצייר תמונות הרבה יותר ורודות של אירועים והישגים מהעבר. אך התורה איננה עושה כן כשהיא מתארת את חייהם של מייסדי העם היהודי ואמונתו.
האקסיומה המפורסמת במסורת היהודית אומרת "מעשה אבות סימן לבנים". חייהם של האבות, ההיסטוריה של ראשית העם היהודי היא סימן לכל החיים היהודיים בהווה ובעתיד. לכן, בתוכנית הכוללת של האירועים והחיים נוכל לצפות, לכל היותר, לכך שיהיו מרירים-מתוקים. זאת לא תפיסה פסימית. היהדות במהותה אופטימיות ונושאת עיניים לעתיד יותר מכל אמונה אחרת. למרות זאת, יש פה הערכה מציאותית של החיים שלנו כיחידים וכאומה. יש הרבה הפרעות והסחות דעת בחיים שלא מובילות אותנו לשום מקום.
כל ניצחון וכל הישג שהעם היהודי השיג ביגיעה וכנגד כל הסיכויים, כמו נס לידת יצחק, נמצאים תמיד בסכנה. אם זה לא היטלר, אז סטלין, ואם לא סטלין, אז עראפת ואחמדינג'ד. הרשימה אינסופית, והסכנה אורבת בכל מקום. יש אנשים שנרתעים ואפילו מתים (מבחינה יהודית) לנוכח ההבנה שזה גורם קבוע בחיי העם היהודי. הם היו רוצים להעמיד פנים שזה לא המצב, שהכול יכול להיות רק מתוק, בלי שום מרירות. לו רק ניתן... אבל המציאות היא שזה פשוט בלתי אפשרי. במובן זה חיי האבות והאמהות בתנ"ך משמשים לנו דוגמה מצוינת להתמדה, אמונה ומחויבות גם לנוכח אתגרים ואויבים.
התורה מספרת שאברהם מת "זקן ושבע ימים". אפשר להבין את הביטוי הזה בדרכים שונות. אפשר להסתכל עליו בצרות עין ולומר שלאברהם כבר נמאס מהחיים, שהיו לו מספיק צרות ואכזבות בחיים. גם יונה הנביא אומר לקב"ה ברגע של ייאוש "קח את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי". בהיסטוריה האנושית והיהודית היו רבים שאמרו בדיוק אותו הדבר, והיו עוד רבים שחשבו כך בלי לבטא את זה במילים.
אלא שלפי כל הפרשנים המסורתיים, אברהם איננו רואה שחורות או חש ייאוש בסוף חייו. הוא בטוח שההבטחות שנתן לו האלקים יתגשמו, שהעולם יתברך בזרעו ושארץ כנען תהיה ביתו ונחלתו של העם היהודי. הוא בטוח שצאצאיו ילמדו לחיות חיים פוריים ומוסריים בעולם שהוא, במקרה הטוב, מר-מתוק, ולא ייכנעו לפיתויים של נהנתנות וחומרנות מושחתת מצד אחד, ומצד שני יצליחו להתקיים ולהתפתח גם בתנאים של עוני נורא וחברה לא סובלנית. הוא מרוצה מחייו וממה שהשיג בהם, ומבין שחצי הכוס המלא תמיד טוב יותר מהחצי הריק. זו הדוגמה והמופת לחיים שמורשתו מעניקה לכולנו בעולם הקשה שבו אנחנו חיים היום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עקב פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
