ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
מה מקומם של סיפורי הצדיקים בחינוך ועבודת ה'?
מצוה לספר
הרב יהודה מלמד שליט"א, ר"מ בישיבת רמת-גן
תחילתה וסופה של התורה סיפורי צדיקים. בתחילתה, סיפור תולדותיהם של צדיקים יסודי עולם - האבות, ובסופה, סיפור מעשיו ודבריו של משה רבינו. כשמסתלק הצדיק, משה רבינו, מסתיימת התורה. אין תורתנו עוסקת באמיתות מופשטות, ברעיונות ערטילאיים, אלא בספורים ובמעשים. מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח. מצוה לספר על עם ישראל, לספר על הצדיקים שבו, לספר תהילת ד'. ומהו הסיפור המעולה שאפשר לספר על עם ישראל ועל הצדיקים. זהו כאשר לא כשמציירים איך צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, אלא כשמספרים, איך הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מקיים.
בכל הסיפורים מופיע גרעין פנימי של נשמה עליונה המתלבשת בסיפור. כל התנסחות מחודדת, מוגדרת ומדויקת ככל שתהיה, לא תוכל לבטא את הנשמה הפנימית, כפי שמבטא אותה הסיפור. הנביאים הראשונים שבטאו דבריהם בסיפורים, גדולים מהנביאים האחרונים, שדברו בשבח מעשי ד' יותר בפירוש.
כשרצה ר' נחמן להביע את פנימיות התורה, בשפה שהנביאים דברו בה, סיפר סיפורי מעשיות. לדעת לספר סיפור זוהי מלאכה בפני עצמה. אין המספר מספר על משהו שכבר חלף עבר, אלא על משהו שנמצא כאן עכשיו, נוכח וחי. בספור חוזר אדם ומתאחד בנפשו, עם הדמויות עליהן הוא מספר, ואף השומעים רואים, כאילו בעל השמועה עומד כנגד עיניהם. כשהיה הרב צבי יהודה, מתחיל ללמד דבריו של אחד מרבותינו, בין אם היה מהתנאים כר' מאיר, בין אם היה מהראשונים כר' יהודה הלוי, היה פותח ומספר על אותה הדמות, ולא נחה דעתו, עד שהצטיירה בעיני השומעים, כעומדת לנגד עיניהם בכל הודה ותפארתה. וכמה מהם היו מספרים, שבאותה שעה היו אותן דמויות ואותן נשמות, משתקפות במראה פניו של הרב צבי יהודה.
הרב הנזיר היה אומר, שהחכמה העברית דרכה להופיע דווקא בשפה המשלית. לעולם איננו מתיימרים להגיד את הדבר כשלעצמו, אלא לתת משל וציור, שהוא פותח שער למה שמעבר לו. ספורים הם משל נפלא, שפירוש אחד לא יספיק לבארם, וכל מה שתמשמש בהם תמצא טעם נוסף. ומעלה יש בסיפורים יותר מאשר במשל, שגם לפשוטם של הסיפורים יש משמעות.
רצה הרב שתלמידי חכמים שבדור, ילמדו את עצמן לאחוז בעט, שתלמידי חכמים יביעו את עצמן בשפה ספרותית. ואם אולי ליכולת לספר ספורים, צריך נפש מיוחדת וכישרון מיוחד, וברוך ד' כוחות כאלה מתגלים לאט לאט, מכל מקום אין תלמיד חכם, יכול לפטור את עצמו מלהביע את רעיונותיו בשפה סיפורית. לא לומר רעיונות, אלא לספר אותם, ובכך לתת להם חיים. יתכן שמה שמכונה כתיבה מסאית, הולם את הצורך הזה. באופן זה כתב הרב את מאמר הדור, והדומים לו. ואף אנו, לא עלינו מלאכה ואומנות זו לגמור, אבל אין אנו בני חורין להיבטל ממנה. בדרך זו תחזור התורה ותהייה קרובה וחייה בלבבות.
להציג מודל לחיקוי
הרב אביחי קצין שליט"א, ראש ביהמ"ד לתורה של מכללת "שערי משפט"
חז"ל למדונו ש"גדול שימושה יותר מלימודה". בכך למדונו שהדרך המשפיעה יותר בלימוד התורה הוא המפגש עם תורה חיה, ולא רק עם זו הכתובה עלי ספר. כמובן שהמפגש המשמעותי ביותר הוא המפגש הבלתי אמצעי עם גדולי ישראל, אך גם למפגש עם קורותיהם והנהגתם של גדולי ישראל יש חשיבות גדולה.
אולם נראה שיש שתי המלצות שכדאי לאמץ בבחירת סיפורי צדיקים : סיפר לי לא מזמן תלמיד חכם אחד שהוא סיים את קריאתם של שני ספרים על גדולי ישראל. כל מה שכתוב בספר האחד, הוא אמר, גם אני הייתי יכול לעשות. ואילו מה שכתוב בספר השני, לעולם לא אוכל לעשות.
במילים אחרות, סיפורים העוסקים בהנהגות טובות, בהתמודדויות עם ניסיונות, ברגישות לזולת ובהקפדה ראויה באורחותיה של תורה, כל אלו הם דברים שיכול הקורא להתאמץ ולאמץ אל תוך הנהגתו שלו. לעומת זאת, ספרים שרוב עניינם ובניינם בסיפורי מופתים וניסים, יכול הקורא להתפעל ולהעריץ, אך לחקות אינו מסוגל.
נקודה שניה , הדגיש בזמנו הרב יצחק הוטנר זצ"ל, בעל ה"פחד יצחק". הרב הוטנר יצא כנגד מחברי ספרי הביוגרפיות המשרטטים תמונה "מלאכית" של גדולי ישראל. כאילו נוצקו מחומרים אחרים. מעולם לא חוו התמודדות, בוודאי לא כישלונות, ומסלול התקדמותם הרוחני היה של התקדמות בלבד. שרטוט שכזה יוצר תחושה בלב הקורא, בעיקר של אלו הצעירים, שהוא עצמו החווה התמודדות וקשיים שונה באופן מהותי מאותם גדולי ישראל. וממילא אין לו שום סיכוי לגדול ולהיות אדם גדול.
עלינו לדעת שגדולי ישראל היו בשר ודם ודווקא מתוך נקודת מוצא זו התמודדו ועלו להיות אותן דמויות הוד שכולנו מכירים. באופן כזה לא רק נתפעל מאותם גדולים, אלא ננסה לאמץ חלק מהנהגתם שלהם לתוככי אורחות חיינו שלנו .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
