ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- נושאים שונים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא קמא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
"לאחר יאוש מאי? ר' יוחנן אמר: חייב, וריש לקיש אמר: פטור. רבי יוחנן אמר חייב, חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש; ריש לקיש אמר פטור, חיוביה לפני יאוש הוא, אבל לאחר יאוש - קנה, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר. איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש: גנב והקדיש ואחר כך טבח - משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה; אימת? אלימא לפני יאוש, מי קדוש? 'איש כי יקדיש את ביתו קדש' אמר רחמנא, מה ביתו שלו, אף כל שלו! אלא פשיטא לאחר יאוש, וטעמא דהקדיש הוא דאינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דכי קא טבח - דהקדש קא טבח, אבל לא הקדיש - טבח משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ואי סלקא דעתך יאוש קונה, אמאי משלם?"
הרמב"ם פסק כר' יוחנן וזו לשונו בהלכות גניבה פרק א' הלכה ט"ז:
"הגונב וטבח או מכר לפני יאוש בעלים אע"פ שלא קנה לוקח והרי הגניבה חוזרת בעצמה מיד הלוקח הרי זה משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ואין צריך לומר אם טבח או מכר לאחר יאוש שהוא משלם תשלומי ארבעה וחמשה שהרי הועיל במעשיו וקנה הלוקח."
פסיקה זו של הרמב"ם מעוררת קושי. במחלוקת קודמת בין רבה לרב יוסף (בבבא-קמא דף ס"ו ע"ב) משמע שהרמב"ם פסק כרבה ש"יאוש קונה"; וכן מבואר מדבריו בהלכות גניבה פרק א' הלכה י"א ובהלכות גזלה פרק ב' הלכה ב'; וכן עולה גם מדבריו בהלכות איסורי מזבח פרק ה' הלכה ז', ומפשטות דברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק ה' הלכה ז'; וכפי שהתבאר לעיל בפרק"קנייני יאוש באיסור" . קושיה דומה הקשו התוספות שם בבבא-קמא דף ס"ח ע"ב; וזו לשונם:
" רבי יוחנן סבר חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש - תימה דלכאורה קי"ל כרבה דיאוש כדי קני וקי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל דחיוביה אף לאחר יאוש, ואמאי חייב אחר יאוש כיון דיאוש קני שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר. וי"ל דאפשר דלא קי"ל לא כרבה ולא כר' יוחנן דכמה אמוראי נחלקו בשני אלו הדברים."
התוספות תרצו שקיימא לן כשיטת ביניים בין רבה לבין רבי יוחנן. מהעיון בפסיקת הרמב"ם משמע שאפשר לפרש את דברי רבה ואת דברי רבי יוחנן באופן שהם עצמם מסכימים לשיטת הביניים הזו.
שיטת הרמב"ם בהבנת דברי רבה
הרמב"ם פסק כדעה המשלבת בין השיטות, וסבורה שדברי רבה נאמרו רק על קנין הגוף של הגניבה. לדעת רבה, אחר היאוש קנה הגנב את גוף הגניבה; ולכן משם ואילך, הגיזות והוולדות שייכים לו.
לשיטת הרמב"ם, המחלקת שבין רבי יוחנן וריש לקיש היתה, האם הכל נקנה ביאוש. ריש לקיש סבר, שהיאוש הקנה את החפץ לגמרי לגנב, ואין עליו אפילו שעבוד אפותיקי כדי להחזירו לבעלים. אך רבי יוחנן סבר, שהחפץ עדין משועבד לבעליו הישן בשעבוד אפותיקי; ולכן אין לומר שמכירת החפץ נחשבת כאלו מכר הגנב חפץ רגיל שלו.
סוגית לולב הגזול – הדיוק הראשון
סיוע להבנת הרמב"ם יש בסוגיה בפרק לולב הגזול (סוכה דפים כט-ל):
" משנה. לולב הגזול והיבש - פסול... גמרא. ...ביום טוב שני אמאי לא? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. ... בשלמא לפני יאוש... אלא לאחר יאוש - הא קנייה ביאוש! אלא לאו - משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה."
לשיטת הסוגיה, רבי יוחנן סבור שאם היה יאוש - הגזלן קנה את הלולב הגזול ביאוש; אך הוא אינו יוצא ידי חובת המצוה מסיבה אחרת של "מצוה הבאה בעבירה". אולם שיטת הסוגיה הזו קשה לכאורה, שהרי בסוגיה בבבא-קמא דף ס"ח רבי יוחנן היה סבור שגנב לא קונה ביאוש.
הרמב"ם סבור שהסוגיה לא הקשתה על הסתירה שבדברי רבי יוחנן – מפני שאין סתירה. כאשר רבי יוחנן אמר בסוגיה בבבא-קמא שגנב לא קונה ביאוש, הוא התכוון לומר שהוא אינו קונה לגמרי; ועדין יש שעבוד אפותיקי על הדבר הגנוב, והוא צריך להחזירו לבעליו.
רבי יוחנן מסכים עם רבה, שהיאוש מקנה את גוף הגניבה לגנב; וממילא מזמן היאוש ואילך הגיזות והוולדות שייכים לגנב. אך עדיין הגניבה משועבדת בשעבוד אפותיקי לבעלים הקודם, כדי לקיים בה את התשלום וההשבה. לפיכך גם אחר היאוש, אין הגניבה דומה לכל דבר לבהמה רגילה של הגנב; ולכן עדיין הוא חייב בתשלומי ארבעה וחמישה.
אמנם שעבוד אפותיקי זה קיים רק כל עוד הדבר נמצא אצל הגנב והגזלן. אך אם היה שנוי רשות, והגנב מכר את הגניבה; קנה אותה הלוקח לגמרי ע"י הצרוף של היאוש ושל שנוי הרשות.
מאידך, כאשר רבי יוחנן אמר בסוגיה בפרק לולב הגזול שהגזלן קנה ביאוש, הוא התכוון לומר, שגוף החפץ שייך לגזלן. רבי יוחנן סבור שבמצב כזה שנוצר בדיני מקח-וממכר אפשר לצאת ידי חובת המצוה, למרות שיש שעבוד אפותיקי על הלולב וצריך להחזירו לבעליו. אולם אם המצב נוצר מחמת עבירה של גזילה – יש פסול מיוחד של "מצוה הבאה בעבירה"; ולכן הגזלן אינו יוצא ידי חובתו.
סוגית לולב הגזול – הדיוק השני
סיוע נוסף להבנה הרמב"ם יש מגירסתנו בסוגיה בסוכה דף ל' ע"א וזו לשונה:
" משנה. לולב הגזול והיבש - פסול... גמרא. ... ופליגא דרבי יצחק. דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: לא שנו אלא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני, מתוך שיוצא בשאול - יוצא נמי בגזול. מתיב רב נחמן בר יצחק: לולב הגזול והיבש פסול, הא שאול - כשר. אימת? אילימא ביום טוב ראשון - הא כתיב, לכם - משלכם, והאי לאו דידיה הוא. אלא לאו - ביום טוב שני, וקתני גזול פסול! [אמר רבא] (גרסת כמה מן הראשונים היא רב אשי) לעולם ביום טוב ראשון, ולא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא שאול - דלאו דידיה הוא. אבל גזול, אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא, וכדידיה דמי - קא משמע לן."
רבי יצחק ורבא חולקים על רבי יוחנן, והם סבורים שאין פסול של מצוה הבאה בעבירה. לשיטתם הפסול של לולב הגזול הוא דווקא ביום הראשון שיש דין מיוחד של "לכם - משלכם". בסיום המהלך מופיעה בגירסתנו לשון "וכדידיה דמי"; ולא לשון "ודידיה הוא", כפי שגרס רבנו-חננאל. מהי משמעות ההבדל בין הגרסאות?
הרמב"ם דייק מגרסתנו, שלאחר היאוש הלולב הגזול הוא "כמו שלו" – אך לא ממש "שלו"; כלומר, היאוש קונה, אך לא לגמרי. הלולב הגזול או הגנוב עדיין משועבד בשעבוד אפותיקי לבעליהם הקודם. רבי יצחק ורבא סבורים, שחסרון זה מעכב בדין "לכם" הנצרך דווקא ביום הראשון; מפני שהתורה מצריכה שיהיה "דידיה" לגמרי - ללא שעבוד.
דיוק לשון הרמב"ם בלולב הגזול
הרמב"ם הכריע שיש הבדל בין גניבה לבין גזילה. בגניבה – חזקה שהבעלים התייאשו, ואילו בגזילה – חזקה שהבעלים לא התייאשו; ויש לקנייני היאוש האלו השפעה על דיני תורה 1 . אך להבדל הזה לא צריכה להיות השפעה על דיני לולב הגזול או לולב הגנוב. גם בלולב הגנוב, שחזקה שהבעלים התייאשו ממנו והוא הפך להיות קנוי לגנב, עדין הלולב משועבד בשעבוד אפותיקי לבעליו הקודם; וזהו חסרון מיוחד בדין "לכם". מטעם זה שינה הרמב"ם מלשון המשנה, והוסיף לה את דין לולב הגנוב, והוסיף להזכיר את היאוש; וזו לשונו בהלכות לולב פרק ח' הלכות א'-ט':
"ארבעת מינין האלו שהן לולב והדס וערבה ואתרוג שהיה אחד מהן יבש או גזול או גנוב אפילו לאחר יאוש... הרי זה פסול... כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון בלבד..."
הרמב"ם רצה להדגיש שגם כאשר חזקה שהיה יאוש, והלולב קנוי לגנב; הגנב אינו יוצא ידי חובתו. אולם הדין המיוחד הזה הוא רק ביום הראשון, מפני שדוקא שם מעכב ה"שעבוד אפותיקי" ופוגע בדין "לכם".
^ 1.כמבואר ברמב"ם בהלכות כלים פרק כ"ד הלכה ז', וזו לשונו: "... גזל משכב ודרס עליו בלא נגיעה טהור, ואם נתייאשו הבעלים טמא. גנב משכב וישב עליו טמא, שחזקתו שנתייאשו הבעלים, שאינן יודעים מי גנבו; ואם נודע שעדיין לא נתייאשו הבעלים טהור ..."
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.

וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.











