ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- נושאים שונים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- גיטין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
"מתני'. היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה, כיון שהגיע לאויר הגג - הרי זו מגורשת; הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת.
גמ'. ... אמר רבא: שלש מדות בגיטין; הא דאמר רבי: ... והא דאמר רב חסדא: ... והא דאמר רב יהודה אמר שמואל: לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו, שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך דיורין חלוקין מלמעלה, הני מילי לענין שבת, אבל לענין גט משום קפידא הוא, וכולי האי לא קפדי אינשי."
גמ'. ... אמר רבא: שלש מדות בגיטין; הא דאמר רבי: ... והא דאמר רב חסדא: ... והא דאמר רב יהודה אמר שמואל: לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו, שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך דיורין חלוקין מלמעלה, הני מילי לענין שבת, אבל לענין גט משום קפידא הוא, וכולי האי לא קפדי אינשי."
מדעת רבא משמע, שהאשה מתגרשת ללא ידיעת והסכמת בעל הגג, - למרות שהוא לא הקנה לה את גגו לצורך קבלת הגט. הרי"ף השמיט את הדין הזה מהלכותיו; אבל הרמב"ם הביאו (הלכות גירושין פרק ה' הלכה י"א):
"היתה עומדת על גגה וזרקו לה ונפל בגג אחר סמוך לו, אם יכולה לפשוט ידה וליטלו הרי זו מגורשת, שאע"פ שדיורין חלוקין למעלה כשם שהן חלוקין למטה - אין בני אדם מקפידין על מקום כיוצא בזה."
מחלוקת הרי"ף והרמב"ם קשורה להבנת הדרשות שמובאות ביחס ל"יד" של האשה המתגרשת ול"יד" של הגנב.
"מחלוקת תנאים ואמוראים ביחס להבנת "ידו" של הגנב
זו לשון הסוגיה בגיטין (דף עז, א):
"דתנו רבנן: 'וְנָתַן בְּיָדָהּ' - אין לי אלא 'יָדָהּ' ידה; גגה, חצרה וקרפיפה מנין? תלמוד לומר: 'וְנָתַן', מכל מקום. ותניא נמי הכי גבי גנב: 'יָדוֹ' ידו - אין לי אלא ידו; גגו, חצרו וקרפיפו מנין? ת"ל: 'הִמָּצֵא תִמָּצֵא', מכל מקום."
הדרשות הללו מובאות גם בסוגיה בבבא מציעא דף י'. אולם בסוגיה בכתובות דף ל"א מבואר שרבינא סבור שגנב שמשך והוציא את הגניבה לרשות-הרבים - התחייב בגניבתה. רשות-הרבים אינה נחשבת ל"חצירו" של אדם, והוא אינו יכול לקנות שם חפץ מחבירו; ומשמע שרבינא חלוק על כך שגנב קונה דווקא אם הביא את הגניבה לחצירו ממש.
לשיטת רבינא, קיימת מחלוקת מהי משמעות "ידו" של הגנב. לשיטת הברייתא שמובאת בסוגיה בגיטין הכוונה ל"ידו" ממש אלא שיש לה דרשה מיוחדת שמרבה גם את "חצירו". אולם המכילתא חולקת על הברייתא. לשיטת המכילתא המילה 'יָדוֹ' שמופיעה בכתוב 'וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ' מופיעה במשמעות של "שליטתו" (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה ה):
"אין בידו בכל מקום אלא רשותו, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, 'וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ' "
לדעת רבינא, לשיטת המכילתא זו גם משמעות המילה 'יָדוֹ' שמופיעה בכתוב "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ ...". לשיטת המכילתא גנב מתחייב בגניבה כאשר הוא הביא את החפץ לשליטתו גם אם הוא לא הביא אותו ל"ידו" ממש או לחצירו. רבינא הכריע בסוגיה בכתובות - כמו המכילתא. הרי"ף והרמב"ם פסקו כרבינא ולכן הם אינם מביאים את הדרשה לגבי חצירו של הגנב.
מחלוקת הרי"ף והרמב"ם
הרי"ף והרמב"ם נחלקו בשאלה: האם לאחר שנדחה הלימוד שבברייתא ביחס לגנב - נדחה גם הלימוד שבברייתא ביחס לגט. כלומר, האם דרשת "ונתן בידה וכו' לרבות חצירה " נותרה על כנה, או שכעת אינה אלא אסמכתא כדרשת - "המצא תמצא בידו הגניבה וכו' לרבות חצירו".
הרי"ף הביא את הדרשה הזו, והוא סבור שהיא מעכבת; ולכן אין הלכה כרבא, והאשה לא תתגרש בגג של אחר. אולם הרמב"ם סבור שאחר שראינו ש"ידו" שבגנב - כוונתה לשליטתו, יש לומר כך גם בגט. ולפיכך, אם בעיני האנשים נחשב הגט בשליטתה - היא מגורשת. ואמנם בחצר רגילה של אדם אחר, לא מחשיבים האנשים את הגט כנמצא בשליטת האשה - גם כאשר הוא סמוך לה, ולכן לא תהא מגורשת; אולם בגג ההתייחסות היא שונה.
נראה, שרש"י רמז לשיטה זו כבר בסוגייה בב"מ דף י' ע"ב, וז"ל: - " משום ידה אתרבאי - דכתיב ונתן בידה, וידה רשותה משמע, כדכתיב (במדבר כא) ויקח את כל ארצו מידו." (ועיין גם במהדורא בתרא למהרש"א שם).
ה"יד" שמשויכת לאדם על ידי הסובבים אותו
רבא סבור בסוגיה בגיטין, שיש שטח המשויך לאדם על ידי הסובבים אותו, למרות שהשטח אינו שייך לו; ואין זה תרתי דסתרי.
בפרשת בשלח (ט"ז, כ"ט) מצאנו, שמשה רבנו הורה לאנשים שיצאו ללקוט מָן בשבת מחוץ למחנה - "...שבו איש תחתיו , אל יצא איש ממקומו ביום השביעי". ניתן ללמוד משם, שלכל אדם יש שטח שנחשב "תחתיו" ו"מקומו", דהיינו בשליטתו; והשטח זה משויך לו בדעת האנשים. כלומר, האנשים בדילים ומתרחקים מרחק קטן זה אחד מהשני, ומרחק זה שווה לד' אמות לפי גופו של כל אחד 1 . לדעת רבא ה"יד" הזו התרבתה בתורה; והיא קיימת גם ברשות הרבים.
לפיכך, אשה מתגרשת כאשר הגט נמצא סמוך לה אפילו ברשות הרבים; מפני שהאנשים בדלים מגט זה, ואינם דוחקים בה שתטלנו תכף.
ומצאנו סברה דומה בתוס' רי"ד בסוגיה בגיטין דף ע"ח ע"ב, וזו לשונו:
"קנין הגט אינו דומה לשאר הקנין דעלמא, דקנין דעלמא אין אדם יכול להקנות לחבירו בעל כורחו, והגט אדם מקנהו לאשתו בעל כורחה, א"כ טעם החצר דרבי ליה רחמנא לא בעבור קנין הוא. ... אלא טעם הדבר הוא מפני שהוא משתמר לדעתה. א"כ בכל מקום שהוא משתמר לדעתה היא מגורשת, מה שאין כן בשאר קניינים."
שיטת הרי"ף
יש לברר בדעת הרי"ף, מדוע מגורשת האשה כשזרקו את הגט בסמוך לה ברשות הרבים (למרות שאין לה ד'-אמות אלא בסימטא), ואינה מגורשת בגט שנפל סמוך לה בגג-השכן?
נראה שייתכנו כמה אופנים בישוב קושי זה:
א. ההלכה שהאשה מתגרשת (ומתקדשת) ברשות הרבים היא תקנת חכמים מיוחדת; וכן מבואר בחידושי הרמב"ן בגיטין שם. 2
ב. יתכן שהרי"ף מסכים עם הרמב"ם, ואין זו תקנה מיוחדת; אך לדעתו, צריך שלכל הפחות יהיה מקצת קנין. ברשות הרבים השטח קנוי לכל אחד כדי לפוש ולסדר את משאו, ואי אפשר למחות במי שנח זמן קצר. אולם בגג של השכן - אין די בכך שאין ידוע לנו שהוא מקפיד; ומכיוון שאם יקפיד חובה לשמוע לו - המקום הזה אינו משויך לה בדעת האנשים.
^ 1.מרחק כדי שישוח ללקוט המָן ויטלנו; וכן נראה לכאורה מן הירושלמי בפרק הזורק. וכן משמע בגיטין דף ע"ח ע"ב - "כדי שתשוח ותטלנו"; והחומרא שהחמיר שם שמואל - שיש לה להמתין עד שיגיע הגט לידה - לא הונהגה בגג הסמוך לה.
^ 2.לדעת הרמב"ן התקנה היתה בשעת השמד. ולכאורה יש להקשות מדוע לא הביא הרי"ף הסבר מעין זה במפורש; ואולי אין זה משיטת הרי"ף להביא הסברים מעין אלו. ואולי יש מקום לומר בדעתו - שאין זו תקנה שתוקנה בשעת השמד; אלא טובת כל אשה שאם בעלה זרק לה גט וברח, שלא תהיה עגונה.
^ 2.לדעת הרמב"ן התקנה היתה בשעת השמד. ולכאורה יש להקשות מדוע לא הביא הרי"ף הסבר מעין זה במפורש; ואולי אין זה משיטת הרי"ף להביא הסברים מעין אלו. ואולי יש מקום לומר בדעתו - שאין זו תקנה שתוקנה בשעת השמד; אלא טובת כל אשה שאם בעלה זרק לה גט וברח, שלא תהיה עגונה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
