ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- ויקרא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר הי"ד
"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ: ס ְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל: לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה: לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ" (ישעיהו מ"ג כא-כד)
במבט ראשון נראה כי פסוקים אלה מבקרים את עבודת הקרבנות וטוענים כי הקב"ה לא ביקש מעם ישראל להקריב לו קרבנות מנחות וקטורת. ביקורת מסוג זה היא הרבה יותר חמורה עקרונית, מביקורת על תפיסה לא נכונה של תפקיד הקרבנות. רוב הביקורת של הנביאים כלפי הקרבנות מתעמתת עם התפיסה כי אפשר לחטוא ללא חשש אם מביאים אח"כ קרבן, שהרי כבר תמה שמואל הנביא:
"הַחֵפֶץ לַיקֹוָק בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְקֹוָק הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (שמואל א ט"ו כב)
אין בדבריו ביקורת על שמיעה בקול ד' יחד עם הקרבת קרבנות. כבר הוכיח ישעיה:
"שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי:... יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (א' י-טו)
כלומר, אל תקריבו לי כשאתם מתנהגים כמו אנשי סדום ועמורה. אבל מנין הרעיון כי הקב"ה לא ציוה על הקרבת קרבנות: "לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה"?
יש שרצו לתרץ בדוחק, כי בעשרת הדיברות אין זכר לקרבנות ויש שרצו לתרץ בדוחק, כי כוונת הנביא להוכיחם על כך שלא הקריבו קרבנות לד' אלא לעבודה זרה.
נביא השבוע את הסברו המבריק של המלבי"ם לפסוקים אלה.
המלבים טוען ובצדק, כי הקב"ה לא ציוה מעולם על הקרבת קרבנות מכפרים על חטא שנעשה במודע. כל הקרבנות שתפקידם לכפר על חטא, כמו חטאת ואשם, מובאים רק כאשר האדם חטא בשוגג. אי אפשר בשום פנים ואופן על פי ההלכה, לחטוא בכוונה מתוך תכנון כי אחרי החטא יבא קרבן ויכפר. ברגע שאדם מסוים חוטא במזיד ותוך תכנון, נשללת ממנו האפשרות של כפרה באמצעות קרבן. הקב"ה מעולם לא ציוה על כך. כמובן שיש גם קרבנות ציבור קבועים הם נקבעו , כי לא יתכן שציבור שלם לא יחטא ועוד נוסיף כי ברגע שציבור שלם חוטא, אפילו במזיד, מסיבות של חוסר ידיעה או חוסר הבנה, כיוון שמדובר בציבור, התורה מתייחסת לכך כחטא בשגגה כמו שנאמר:
"וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה" (במדבר ט"ו כו)
עקרונות אלה חייבים להדריך אותנו בכל שאלה ציבורית.
שמירה על עקרונות מקודשים בעבודת ד', איננה תחליף לידים נקיות והקשבה לדבר ד'.
כאשר מדובר בציבור, גם אם הוא חוטא במזיד, היחס שלנו אליו תמיד יהיה כיחס אל מי ששגג.

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש











