ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים פורים בראי דורנו

פורים - יום שמתחפש

מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
איתא בתיקוני זהר שיום הכיפורים נקרא כך מפני שהוא 'כ-פורים'. ולכאורה אינו מובן, הרי יום הכיפורים הוא יום כ"כ נעלה, פורשים בו מן העולם, מתענים ומתפללים כל היום, ואילו יום הפורים הוא יום של צחוק ושמחה ומשתה. איך ניתן לומר שיום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה הוא רק כמו יום הפורים?
ובהקדים יש לבאר, שגם בפורים וגם ביום הכיפורים זוכים ומתעלים למדרגה שלמעלה מטעם ודעת. ביום הכיפורים הקב"ה סולח לעם ישראל על העוונות, 'עיצומו של יום מכפר'. אנו מתעלים מעל הרובד החיצוני של המעשים שלנו (שהרי כשיהודי עושה עברה ח"ו, הרי זה חיצוני לו, ברובד הפנימי הוא רוצה להיות תמיד מחובר לה', כדברי אדמוה"ז בס' התניא "אפילו קל שבקלים מוסר נפשו על קידוש ה'"), ומתחברים אל הנקודה הפנימית, 'בנים אתם לה' א-לוקיכם', וזוהי מדרגת התשובה שיכולה לכפר על העוונות מפני שהיא למעלה מהם.
גם בפורים מתעלים למדרגה זו שלמעלה מטעם ודעת, כדברי הגמ' במגילה "מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" - מתעלים למדרגה שלמעלה מטוב ורע מתחברים אל ה' בנקודה הפנימית.
הדבר גם רמוז בשם החג 'פורים' שעניינו גורל, עניין שלמעלה מטעם ודעת. עניין הגורל נמצא גם ביום הכיפורים בשני השעירים.
אולם ההבדל בין שני הימים הללו הוא, שביום הכיפורים העולם מפריע. כדי להגיע למדרגה הגבוהה הזאת צריך להתענות (לא לאכול, לא לשתות וכו'), כלומר להיות במשך יום שלם 'מנותקים' מהעולם הגשמי שמעלים ומסתיר (עולם - מלשון העלם והסתר). רק אז זוכים להרגיש בסוף יום הכיפורים שהוי' הוא הא-לוקים (עניין אחדות ה').
לעומת זאת בפורים, העולם אינו מפריע, אדרבה, מצווה לאכול ומצווה לשתות, ומגיעים אל המדרגה של עד דלא ידע דווקא ע"י שתיית יין גשמי. אז "נכנס יין יצא סוד": יוצאים מההגבלות ויכול להתגלות העניין הפנימי שהעולם אינו מסתיר על הא-לוקות, אין עוד מלבדו.
אך צריך להבין, מדוע יש הבדל כזה בין שני הימים הללו?
יום הכיפורים הראשון הי' לאחר חטא העגל, אשר אירע מיד לאחר מתן תורה. במתן תורה היו גילויים רוחניים נעלים ביותר 'אנוכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענום', אולם בני ישראל לא היו 'כלים' לקלוט את האור הגדול הזה; הגשמיות והעולם היו חזקים. ולכן פרחה נשמתם, וכדברי חז"ל שהקב"ה החזיר אותם לתחי' ב'טל שעתיד להחיות בו את המתים'. וזהו אחד ההסברים לנאמר בגמ' ש"כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית", שהגילויים הרוחניים היו כה גדולים שפשוט לא הייתה לעם ישראל שום בחירה, אלא לקבל את התורה. ככלל, בכל התקופה הזאת חיו בני ישראל במציאות של נסים גלויים, עשרת המכות, קריאת ים סוף וכו', שעניינם 'שידוד מערכות הטבע', כלומר העולם כרגע מפריע ולכן ה' צריך כביכול 'להפסיק' את הסדר הרגיל של העולם ולעשות נס.
מאידך גיסא בפורים לא היו שום גילויים שמימיים. בני ישראל קיבלו עליהם את התורה בתוך המציאות הרגילה של העולם 'הדור קבלוה בימי אחשוורוש'. העולם לא הפריע למהלך הניסי, ואפילו שמו של הקב"ה לא מופיע במגילה. הכול הי' בדרך הטבע, וגשמיות העולם לא הפריעה.
כשם שבפורים האנשים מתחפשים, כך גם היום הזה 'מתחפש' ליום של הוללות וליצנות. אך האמת היא, שזהו היום שבו ניתן להגיע למדרגה הפנימית הכי גבוהה, שלמעלה מטעם ודעת, ולא ע"י ניתוק מהעולם אלא אדרבה עם העולם ובתוכו. ואמרו רז"ל 'כל הפושט יד נותנים לו', כלומר אין בודקים בציציותיו של אדם, משום שנמצאים במדרגה הפנימית שלמעלה מ'ארור המן וברוך מרדכי'. כולנו יכולים להתחבר לה' באופן הגלוי והנעלה ביותר. אלא שאת הדבר הזה יש לעשות בשמחה (ימי משתה ושמחה), ואז זוכים שיתקיים בנו "כי בשמחה תצאו". ע"י השמחה זוכים ויוצאים מכל העניינים השליליים, שבים לה', שבים לשורש הפנימי שלנו, ויוצאים לדרך חדשה.
עוד בנושא פורים בראי דורנו

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il