בית המדרש

  • ספריה
  • עובד ומעביד
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • עובד ומעביד
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
3 דק' קריאה
במחילה מהרב אשמח מאוד אם אוכל לקבל תשובה מהירה מכיוון שהצד התובע דורש ממני לשלם עד העשירי לחודש. ברור לי שלא מדובר בדיון כהלכתו ולא ניתן לפסוק דין תורה ללא שני הצדדים אך ברצוני לדעת מה דעת ההלכה במקרה והנתונים שהצגתי נכונים. לפני שרשמנו את בתנו לגן קיימה בעלת הגן מפגש התעניינות ובו החתימה את ההורים על מסמך שלא מחייב הרשמה על מנת לשריין מקום בגן, אציין שאשתי שהשתתפה במפגש לא הבינה את מהות ההתחייבות וחתמה על המסמך מבלי שקראה אותו ומבלי שקיבלה העתק. לפני ההרשמה קיבלנו מבעלת הגן הבטחות רבות לגבי כמות המטפלות, האוכל, צורת פעילות הגן (חלוקה לקבוצות), חוגים ובטיחות, ועל סמך אותן ההבטחות ביצענו את ההרשמה וכן על סמך בירורים שביצענו לגבי הגננת שיועדה לבתנו.

בעלת הגן לא עמדה כמעט באף אחת מהבטחותיה :
1. לא הוקמה קבוצה ייעודית לגיל של בתנו.
2. הובטח שבקבוצה תהיה גננת + סייעת, ובקבוצה הייתה גננת בלבד.
3. הובטחו לנו חוגים שבועיים שלא התקיימו.
4. הובטח לנו שיתוקנו מחדלי בטיחות שלא תוקנו.
5. תפריט המזון היה שונה ממה שהובטח.
6. הגננת של בתנו פוטרה ובמקומה בקבוצה הייתה סייעת בלבד.
על סמך כל האמור החלטנו להוציא את בתנו מהגן. לאחר שהודענו לגננת בצורה טלפונית כשבוע לפני חודש מרץ למניינם, הציגה בפנינו בעלת הגן את המסמך עליו חתמנו ובו נכתב:
"בכל מקרה של עזיבת ילד יש להודיע חודש מראש בכתב במידה וההורים יוציאו את הילד לאחר ה 1.3 מתחייבים ההורים בתשלום חודשי מלא עד סוף שנת הלימודים".
בעלת הגן מבקשת לקבל את התשלום לחודש מרץ לטענתה לפי משורת הדין מכיוון שלדעתה לפי הדין היינו צריכים לשלם על כל השנה. אציין שלא שילמנו עדיין את הכסף לגבי החודשים הבאים מכיוון ששילמנו כל חודש בנפרד. אנו לעומת זאת חשים מרומים ובמקח טעות. אשמח לדעת מה עלי לעשות.

תשובה:
לפי מה שאתה מתאר נראה, שכיון שבעלת הגן לא עמדה בהתחייבויותיה, להסכם ההתקשרות ביניכם אין תוקף. ולכן, אינכם מחויבים לסעיפים המוזכרים בו ובכללם להודיע חודש מראש, ואתם פטורים מלשלם על חודש מרץ למניינם. יש לדון בנפרד על ההוצאות אם לטענתה נגרם לה הפסד ישיר כתוצאה מן הביטול. לכן מומלץ על מינוי בורר מוסכם על שני הצדדים.
הרחבה:
א. החותם על שטר למרות שלא קרא את תוכנו מתחייב בכל הכתוב בו. וכך כתב הרשב"א (תשובות המיוחסות לרמב"ן סימן ע"ז) בעניין לווה שחתם על שטר הלוואה למרות שלא קרא את תוכנו:
"ועוד אני אומר לפי עיקר השאלה:שאפילו כשהמלוה מודה לו שאינו יודע לקרות, אי נמי שיש עדים שחתם עד שלא קראו, מכל מקום מתחייב הוא עתה בכל מה שכתוב בו. כיון שלא חשש לקרותו, וסמך על הסופר. שכל הסומך על נאמנות של אחרים, הלא הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו . והיינו טעמא דשליש. וגדולה מזו אמרו: בעל אומר לפקדון, ושליש אומר לגירושין, נאמן. וטעמא: דכיון שהוא יודע בשעה שהשליש הגט, שהשליש יכול ליתנו לאשה, אף הוא גמר בדעתו, וכתבו לשמה. ונותנו לגירושין, אם יאמר הנפקד: לגירושין הוא. וכל שכן הכא, שסומך על אחרים. אע"פ שאינו יודע מה שכתבו עליו. ולא חשש לקרותו, וחתם בחותם ידו. שהוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב בו. והרי הוא חייב בכל אותו חיוב, אע"פ שלא לוה , מדרבי יוחנן. דאמר (כתובות ק"א:): חייב אני לך מנה, חייב. כלומר: אע"פ שלא היה חייב לו. וקיימא לן כר' יוחנן".
הדברים הובאו להלכה בשו"ע חושן משפט (הלכות הלואה סימן מ"ה סעיף ג'):
"הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו".
ב. הספק שיש מקום לדון בו הוא האם יש להצמיד את התנאים למעשה הרישום לגן ולומר שגמירות הדעת במעשה הרישום הוא רק על דעת שהתנאים שנאמרו בעל פה יתקיימו, או לומר להפך שכיון שהתנאים נאמרו בעל פה ובזמן הרישום לא הוזכרו בכתב או בעל פה אזי חל הכלל "דברים שבלב אינם דברים" ואין לקשור ביניהם כך שגמירות הדעת הייתה אף ללא קיום התנאים.
לאחר העיון נראה שבמקרה הזה יש תלות בין קיום התנאים לגמירות הדעת במעשה הרישום, משום המבואר בשו"ע חו"מ סימן ר"ז שאם יש אומדנא דמוכח אין צריך כלל להזכרת התנאי ואם יש גילוי דעת גם אין צריך להזכרת התנאי בשעת הקניין. במקרה שלנו ישנה אומדנא ברורה שהרישום לגן נעשה על סמך ההבטחות של בעלת הגן. כמו כן, במקרה שלנו נאמרו התנאים סמוך לקניין ונחשב כשעת הקניין עצמו, ובנוסף לכך התנאים הם מגוף הקניין עצמו ולא תנאים חיצוניים, ואינו דומה לנידון בגמ' בקידושין מ"ט ע"א ולכן לא אמרינן דברים שבלב אינם דברים 1 .



^ 1.עוד בעניין 'דברים שבלב אינם דברים' עיין תשובות כ"ט-ל'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il