ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש אבידה ומציאה

שטר כסף שנמצא במכולת

ניר אביבאיר תשע"א
מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן גרסיה
לחץ להקדשת שיעור זה
מצאתי שטר של מאתיים שקל במכולת, ואז שאל מישהו את הקופאי האם נמצאו שם ארבע מאות שקלים שאולי אבדו לו שם. האם יש חיוב השבה?

תשובה:
א. סכום הכסף הוא סימן (מניין הוי סימן, עיין שו"ע חו"מ סימן רס"ב, ג').
ב. המוצא אבידה שאין בה סימן בחנות, אם נמצא ברחבי החנות ולא על שולחנו של המוכר הרי ששייך למוצא ולא לבעל החנות משום שכיון שדרך האנשים מבחוץ להיכנס ולצאת לחנות, הרי שדין החנות כדין רשות הרבים. (עיין משנה ב"מ דף כ"ו ע"ב, שו"ע חו"מ סימן ר"ס, ה').
ג. אם יש סימן באבידה שנמצאה בחנות, נחלקו הפוסקים: האם הדין במשנה אמור רק בחנות שרוב הקונים שם הם גויים או אפילו בחנות שרוב הקונים הם ישראל. לדעת הרא"ש אפילו ברוב ישראל יש ייאוש בעלים והמוצא אינו צריך להכריז, ולדעת הרמב"ם ברוב ישראל צריך המוצא להכריז כיון שאין ייאוש בעלים.
ד. במקרה שלנו, סכום הכסף הנמצא הוא פחות ממה שאומר המאבד, ולכן לכאורה אינו נחשב סימן. אמנם יש מקום להסתפק שמא שטר זה שנמצא היה חלק מן הסכום שאבד (ניתן לברר ע"י שישאל את המאבד באיזה אופן היו לו הארבע מאות שקל, ואם יאמר שהיו לו ד' שטרות של מאה ש"ח ודאי שאין שטר המאתיים שייך לו). אם אומר שאבד לו שטר של מאתיים מסתבר שהשטר שמצאת אבד לו, וסיכוי קטן שהשטר שמצאת אבד למישהו אחר בדיוק באותו הזמן.
ה. שאלה נוספת שיש לדון בה היא האם אנו אומרים שנחשב שהתייאש למרות שכעת תובע הכסף מן הקופאי. הגמ' (ב"מ כ"ו ע"ב) אומרת שאם אבד מטבע לאדם בחול, ואדם אחר מצא אותו, למרות שאחר כך המוצא רואה שהמאבד חזר עם מסננת לחפש את המטבע בחול, הדין הוא שאינו חייב להחזיר לו כי ברור שהוא התייאש, למרות שממעשיו נראה שלא התייאש אלא שסובר כשם שנפל ממני כך נפל מאחרים ואולי אמצא אחד מהם (וכן נפסק בשו"ע חו"מ רס"ב, י"ד). לכן גם במקרה שלנו, למרות שנראה שלא התייאש שהרי בא לקופאי ושאל אם מישהו מצא ארבע מאות שקל, יש להניח שהתייאש, אך מאידך אולי באמת לא התייאש ואינו דומה לאיבד מטבע בחול ששם סבירות קלושה למצוא המטבע ואילו במקרה שלנו בוודאי שמישהו מצא ויש סיכוי שהוא ישר ויחזיר האבידה, ולכן יש לנו ספק האם התייאש.
ו. גם היכן שאין חובת החזרה מן הדין, יש להחזיר לפנים משורת הדין.
מסקנה למעשה:
1. לברר שבאמת איבד שטר של מאתיים שקל (לשאול אותו בצורה סתמית כיצד היו השטרות שאיבד ולא באופן שיוכל להבין שמצאת שטר של מאתיים שקל).
2. אם אומר שאבד לו שטר של מאתיים שקל מאחר וישנו ספק האם התייאש, יש לנהוג לפנים משורת הדין ולתת לו את השטר. אם כבר הלך ואין אפשרות לאתרו אתה רשאי להשתמש בכסף, אך תרשום לעצמך לזיכרון שמצאת מאתיים ש"ח כדי שאם יבוא המאבד תזכור לתת לו.
עוד בנושא אבידה ומציאה
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il