ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש עובד ומעביד

תשלום על עבודת הדפסה

ניר אביבאיר תשע"א
מוקדש לעלוי נשמת
אפרת בת נעמי
לחץ להקדשת שיעור זה
נתתי עבודת הדפסה למישהו. אותו אדם העביר את החומר לקלדנית, כשהיה ברור לי ולו שהעבודה לא תעלה מעל 100 ש"ח. בסופו של דבר, הקלדנית דורשת 500 ש"ח, כי היא עבדה (באמת) הרבה מעל מה שאותו אדם צפה. האם אני חייב לשלם את הסכום? בכל מקרה, אני אשלם, אבל אני שואל מה ההלכה במקרה כזה, לפי דעתי האדם היה צריך לברר ולהודיע לי מה העלות, לא?

תשובה:
א. אם הקלדנית דורשת סכום המקובל כסביר עבור עבודה שכזו, הרי שעליך לשלם סכום זה, משום שעליך לשלם על ההנאה שקבלת.
ב. אם 500 ש"ח הוא סכום גבוה מעל הממוצע אך לא מופקע וישנן עוד קלדניות הדורשות מחיר גבוה כזה, הדין הוא שאם הקלדנית ידעה שהוא רק שליח ואתה הוא בעצם הלקוח שלה, המקח בטל לגמרי, ועליך לתת לה לפי מה שנהנית, כלומר את המחיר המקובל הממוצע בשוק. אך אם השליח לא הודיע לה שהוא רק שליח וחשבה שעובדת עבורו, הדין הוא שהשליחות בטלה אך המקח קיים בינה לשליח, ועליך לשלם לה את המחיר הרגיל והמקובל לעבודה כזו, והשליח ישלם מכיסו את ההפרש.
ג. אם 500 ש"ח הוא מחיר מופקע לכל הדעות ועולה על שישית מן השכר המקובל לדרוש, יש כאן מקח טעות אפילו אם השליח לא הודיע לה שהוא רק שליח. במקרה זה עליך לשלם לה לפי מה שנהנית, כלומר את המחיר המקובל הממוצע בשוק.
מקורות וביאורים:
1. אם השליח שכר פועל ביוקר השליחות מתבטלת שהרי אומר לו המשלח 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי' (לתקן שלחתיך ולא לקלקל). המקור לדברים הוא השו"ע חושן משפט הלכות שלוחין סימן קפ"ב סעיף ג': "טעה וקנה ביוקר, אפילו בכל שהוא, המקח בטל, בין בקרקע בין במטלטלין, שיאמר לו: לתקוני שדרתיך ולא לעוותי".
2. אמנם גם אם השליחות בין המשלח והשליח מתבטלת עדיין יתכן שהמקח קיים בין השליח לפועל, ועיין בנתיבות המשפט ביאורים ס"ק ה' שכתב כך: "המקח בטל. היינו דוקא בהודיעו, כדמוכח בהר"ן [קדושין י"ז ע"א מדפי הרי"ף] דמוקי להא דקדושין [שם מ"ב ע"ב] דמיירי בטעות בהודיעו דוקא, אבל אם לא הודיע שהוא שליח המקח קיים כשאין בו שיעור אונאה או אחר כדי שיראה". לכן, כתבנו בגוף התשובה שבעניין זה תלוי אם הקלדנית ידעה שמי שמסר לה את העבודה הוא רק שליח.
3. אמנם בפועלים שכירי יום יש מחלוקת האם יש בהם אונאה, אך אצלנו מדובר בקלדנית המוגדרת 'קבלן', ולגבי קבלן פסק השולחן ערוך (חו"מ רכ"ז, ל"ו) כך: "הקבלן יש לו אונאה. כיצד, כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים, הרי יש לו אונאה וכל אחד משניהם, בין קבלן בין בעל הבגד, חוזר לעולם".
4. אם המקח בטל, יש לדון כמה צריך לשלם המשלח לקלדנית. לכאורה הדין תלוי בסתירה שישנה בשו"ע לגבי אופן החישוב של שכר הפועלים במקרה והשליח שכר ביוקר: בסימן של"ב סעיף א' פסק השו"ע שמשלם את המחיר הכי נמוך בשוק, וז"ל: "אמר לשלוחו: צא ושכור לי פועלים בשלשה, והלך ושכרן בארבעה... אם אמר להם: שכרכם על בעל הבית, נותן להם בעל הבית כמנהג המדינה. היה במדינה מי שנשכר בשלשה ומי שנשכר בארבעה, אינו נותן להם אלא שלשה". לעומת זאת, בסימן של"א סעיף ג' פסק השו"ע שנותן את השכר הממוצע בשוק, וז"ל: "השוכר את הפועל, ואמרו לו: כאחד וכשנים מבני העיר, מחשבין היתר שבשכירות והפחות שבשכירות, ומה שביניהם נותן החצי, כגון אם היתר בשש והפחות בארבע, נותן להם חמש". את הסתירה מיישב קצות החושן (שם ס"ק ג') וכותב: "ונראה דודאי כששוכר פועל בסתם ואינו מזכיר כלל לומר לפי דמים ששוכרין בעיר אם כן אין לו אלא כפחות ואפילו כמיעוט דזיילי וכמו שכתב ריטב"א, אבל באומר כאחד וכשנים מבני העיר דנחית לשומא של בני העיר דעתו אשומא דבני העיר והוי ליה כאומר כדשיימי לכן דעתו אמיצוע".
אולם למעשה כל זה לא שייך לעניין שלנו כלל, משום שהשו"ע וקצוה"ח עוסקים במקרה ואין ביטול מקח שאז יש לדון בכוונת המשלח ולדייק בלשונו, אך בנידון שלנו השליחות בטלה ובטל המקח בין המשלח לקלדנית, ואם כן עליו לשלם לה כפי מה שנהנה, וההנאה היא כפי המחיר הממוצע בשוק ולא כפי המחיר הזול ביותר.
עוד בנושא עובד ומעביד
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il