ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חושן משפט
- גזילה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- גזל ונזיקין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אם אני מקבל גמרא מחבר במתנה ולומד בה, והאמת שזה נקנה עם כסף גנוב, זה נחשב למצוה הבאה בעבירה ללומד כשהוא לא יודע שזה נקנה עם כסף גנוב? אותו הדבר עם משכורת ששולמה לי מכסף גנוב, האם מותר לי להשתמש בכסף אם לא יודעים שזה גנוב?
תשובה:
התשובה בקצרה: מותר לך להשתמש בספר או בכסף.
התשובה בהרחבה:
א. אם אינך יודע שמדובר בכסף גנוב אין שום בעיה, ואין עליך לחשוש כך סתם שמא מדובר בדבר מעין זה אלא אם כן יש לך מידע כלשהו לבסס את חששך.
ב. נשאר לדון לעצם העניין מה הדין בשאלות הנ"ל אם ידוע לך שאכן הכסף גנוב. לגבי המשכורת שהתקבלה מכסף גנוב נראה שמותר להשתמש, מטעם שיש כאן ייאוש בעלים ושינוי רשות (ע"י שהכסף עבר מהגנב לרשות מקבל המשכורת), ולכן מן הדין המקבל קנה לגמרי לרשותו את הכסף. (עיין בשו"ע חושן משפט סימן שס"ב סעיף ג').
ג. לגבי הספר, אם למקבל ידוע שנקנה מכסף גנוב, לכאורה היה מקום לדון לאסור על המקבל להשתמש בספר. הסיבה לכך היא, שכל זמן שהכסף לא יצא מיד הגזלן לרשות אחרת הכסף עדיין שייך לנגזל, ואם כן כאשר הגזלן רוצה לקנות את הספר בכסף הזה הרי הוא קונה בכסף שאינו שייך לו והמכירה אינה תקפה, והספר נשאר שייך למוכר. על זה יש להשיב ולומר, ראשית, מה שקונה אינו הכסף אלא המשיכה, ואם משך את הספר קודם ששילם הרי שקנאו במשיכה ולא ע"י המעות. שנית, גזלן שקידש אשה במעות שגזל, הדין הוא שהאשה מקודשת. וקשה: מדוע האשה מקודשת הרי הכסף עדיין לא יצא מרשות הנגזל, ואם כן מדוע הגזלן יכול לעשות קניין קידושין באשה ע"י כסף שאינו שייך לו? האבני מילואים (סימן כ"ח ס"ק ד') מבאר על פי הרשב"א והריטב"א, שאנו אומרים שהקניין ויציאת הכסף מרשותו באים כאחד (כמו בגזל ונתייאשו הבעלים והקדיש, קדוש), ואם כן אף כאן נוכל לומר כך.
ד. גם על הצד שהקניין לא הושלם, והחפץ עדיין נחשב שייך לנגזל, להלכה אין מצד מי שלא גזל בעצמו את האיסור של 'מצווה הבאה בעבירה'. הדברים מתבארים בשו"ע או"ח בסימן תרמ"ט, שם לגבי לולב גנוב כותב המחבר בסעיף א' כך: "ויש מי שאומר דלא נפסל גזול וגנוב אלא לגנב ולגזלן עצמו, אבל לאחרים כשר בשאר הימים, חוץ מיום ראשון". ביאור הדברים הוא שבלולב גנוב אי אפשר לצאת ידי חובה ביום הראשון של סוכות משום דכתיב "ולקחתם לכם" משלכם, וכל עוד שלא היה יייאוש ושינוי רשות הלולב נשאר שייך לבעליו הראשונים, והקונה מן הגנב לא יכול לצאת בלולב ידי חובה. אולם בשאר הימים של סוכות אין את הגדר של "לכם", אלא יש בעיה אחרת השייכת בכל המצוות והיא איסור "מצווה הבאה בעבירה". לגבי הגנב עצמו שעשה את העבירה ודאי ששייך האיסור גם בשאר ימי החג ואינו יוצא בלולב הזה, אולם יש מקום לדון לגבי האחרים שלא גנבו את הלולב בעצמם, האם יכולים לצאת בלולב הגנוב בשאר ימי החג. המשנ"ב (ס"ק ח') מביא מח' פוסקים בעניין:
"הנה מאי דמחמרינן לגבי אחרים על כרחך איירי לפני ייאוש, ולכם אמר רחמנא והאי לאו דידהו הוא, [דאי היה ייאוש מקודם אם כן אצלם הוי ליה ייאוש ושינוי רשות וקנין גמור הוא אצלם ולכם קרינא בהו], ואפילו הכי בשאר הימים לאחרים שרי, דסבירא ליה ל"יש אומרים" דלא שייך מצוה הבאה בעבירה לגבי אחרים שהם לא גזלוהו . ועיין במגן אברהם שהביא בשם המלחמות שחולק על זה , ודעתו דאף לגבי אחרים שהם לא גזלוהו אפילו הכי כיון דהחפץ לא נקנה אצלם שהוא לפני ייאוש והגזל תחת ידם הוא שייך גבייהו גם כן מצוה הבאה בעבירה ואינם יוצאין בו, ועל כן דעת המגן אברהם שלא להקל בזה. אבל באליה רבה כתב שיש לסמוך להקל כהיש אומרים, דאף לגנב ולגזלן עצמו דעת כמה פוסקים שסוברין דבשאר ימים יוצא בהן על כל פנים יש לסמוך עלייהו לגבי אחריני, וגם הגר"א בביאורו משמע שמצדד להלכה כהיש מי שאומר".
סיכום הדברים: ישנה מח' לגבי מי שלא עשה עבירה האם יוצא ידי חובת המצוה בחפץ שנעשתה בו עבירה על ידי אחר. דעת הרמב"ן שאינו יוצא ידי חובה, וכן פסק המגן אברהם להחמיר כמותו. אולם השו"ע פסק שיכול לצאת בו ידי חובה, שהרי אף בגנב עצמו נחלקו לגבי שאר הימים האם יוצא ידי חובה, שדעת הרמב"ם להתיר, והרמב"ן וראב"ד לאסור, אך לגבי אחר ודאי שיש להתיר. וכשו"ע פסקו אף האליה רבה והגר"א, ואת הראיה של המגן אברהם דחו הדגול מרבבה והגר"א.
לכן, להלכה מותר למי שלא גנב לקיים מצוה כגון לימוד תורה ע"י הגזילה ואין בזה משום "מצווה הבאה בעבירה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
