בית המדרש
  • משנה וגמרא
  • תלמוד בבלי
  • חולין
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה 15 דק' האזנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן שמחה

(שיעור דף ו - ה: אמצע – ו: אמצע)
א. גזירה על כותי
למדנו בדף ג שלאביי ורבא שחיטת כותי כשירה (לכתחילה – בהשגחה, בדיעבד – בבדיקה שהוא אוכל), וכן בברייתא שם ובדף ה.
אבל – רב חנן – ר"ג ובי"ד אסרו שחיטת כותי .

A. הבנת הגזירה – גם כשיש השגחה (ה: אמצע) ר' זירא – אולי אסרו רק כשאין השגחה? רב חנן – אם אין השגחה ברור שאסור! אלא – אסרו גם כשיש השגחה ! האם ר' זירא הסכים והאם קיבלו הגזירה - ר' זירא הסכים שהגזירה כללית. שהרי ראה את רי"ח ורב אסי אוכל משחיטת כותי (עם השגחה), והתלבט האם רי"ח לא ידע או לא קיבל את הגזירה, והכריע שלא קיבל , כי ה' שומר על צדיקים מלשגוג באכילה. והרי – יש עוד אפשרות – שהגזירה רק כשאין השגחה? אלא – הגזירה גם כשיש השגחה. רי"ח ורב אסי לא קיבלו הגזירה.

B. טעם הגזירה הראשונה (ו. 4+). כפי שר"מ גם גזרם על יינם – כי חלקם עבדו ע"ז (יונה בהר גריזים). הנחות: 1. שחיטת מומר לע"ז פסולה (כמסקנה של אתמול (ה:, בניגוד לרב ענן). 2. ור"מ ור"ג חוששין למיעוט .

C. שני שלבי הגזירה (ו. 4+) 1. ר"מ שלח את ר"ש ב"א לקחת יין מכותי, ואז עצר אותו ההוא סבא, ואמר לו שיתגבר על יצרו – "ושמת סכין בלועך, אם בעל נפש אתה" (ואז ר"מ גזר על יינם , ור"ג על שחיטתם ). מה הפשט – לעצור פיו מלשאול רב שלא יודע, וימצא רב אחר. 2. ר' אבהו שלח את רי"צ בן יוסף כנ"ל, ואמר לו ההוא סבא – "אין כאן שומרי תורה", וגזרו ר' אמי ור' אסי שהם כגויים גמורים (התקנה הראשונה לא התקבלה, כי היו מעורים בהם מדי), גם לעניין עירוב חצרות .

לסיכום - 1. רב חנן - אסור גם בהשגחה. 2. (ר' זירא בהו"א - אסור רק כשאין השגחה). 3. רי"ח ורב אסי – מותר (לא קיבל הגזירה). 4. רב אמי ורב אסי גזרו שהם כגויים גמורים.

ב. אגב "אין הקב"ה מביא תקלה על ידן" (ה. שליש תחתון)
A. הביאו יין דמאי בתערובת בפני ר' זירא ורב אסי, ורב אסי אכל. אפשר שהקב"ה הביא תקלה על ידו? בדק ר' זירא – ואכן לא גזרו על תערובת (אמנם אסור לערב לכתחילה).
[1. האם לא גזרו על תערובת? והתניא - והרי נתן לאשת עם הארץ סיר – אם שמה אפתה בו שאור ותבלין שלה – חושש לדמאי – אפילו שזה תערובת! תשובות: 1. כיון שאמר לה להשתמש, נחשב כלכתחילה. 2. עשוי לטעם לכן לא בטל וגזרו.
[ (ה. 3-) לגבי הרישא של הברייתא – אם נתן לה תבלין משלה, לא חושש שהחליפה (גזל) ומותר. והרי - 1. בנותן לחמותו עיסה חושש שתחליף? שם זה בגלל שהיא חמותו (תחליף אם יתקלקל). 2. כנ"ל בנותן לפונדקאית שלו? גם שם זה לטובתו (תחליף אם יתקרר). 3. והרי חוששים לגזל – שהרי אשת חבר לא תטחן עם אשת עם הארץ שמא האשה תאכיל אותה חיטה לא מעושרת? שם מורה היתר – כמו שהשור אוכל ממה שדש בו]].

המשך הסוגיא בשיעור הבא

שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il