ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- מצוות ישוב וכיבוש הארץ
הסתכנות בסכנה רחוקה
כשם שמותר להכנס למצב של סכנה מסוימת לצורך פרנסה, כך מותר להכנס למצב של סכנה לצורך מצוה.
לצורך פרנסה מותר לטפס על עמודי חשמל ועמודי אנטנות גבוהים, ומותר לעלות על פיגומים גבוהים לצורך בנין, ומותר ללכת במדבריות שיש בהן סכנה של ליסטים וחיות רעות, ולשוט בספינה, ועל כן אמרה תורה שצריך לשלם לשכיר בזמנו: "ביומו תתן שכרו כי אליו הוא נושא את נפשו". ואמרו חכמים (בבא-מציעא קיב, א): מפני מה עלה זה בכבשׁ ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה? לא על שכרו?!. בודאי לא מדובר בסכנה גמורה או ספק קרוב, שהרי איסור גדול הוא להכנס לסכנה ממשית בשביל פרנסה. ואף אמנם שחז"ל הזהירו שלא להכנס לסכנה, אפילו בספק רחוק, ואסרו לעבור תחת קיר נטוי, או תחת גשר רעוע, או להכנס לחורבה, אף על פי שכל חששות אלו רחוקים, והוא מפני שחמירא סכנתא מאיסורא, אבל במקום צורך אין חוששים לסכנות רחוקות.
מה שמותר לצורך פרנסה גם מותר, ואף חובה, לצורך מצוה. אם הסכנה בנסיעות בכבישי יש"ע אינה עולה על הסכנה שמותר ליטול לצורך פרנסה, מותר ואף מצוה לנסוע בכבישי יש"ע, וקל וחומר לגור ביש"ע, בתקופה זו.
וכך אומר בעל תפארת-ישראל על המשנה בברכות פרק א משנה ג (הובא בפתחי תשובה יורה-דעה סימן קנז, ס"ק ג):
"מותר להכניס עצמו לספק סכנה היכא דלא שכיח היזיקא, ומצוה דעסיק בה אגוני מגנא. וראיה מרבי עקיבא, שהכניס עצמו לספק סכנה בנטילת ידים (כשהיה בבית הסוהר ולא אכל עד שהביאו לו מים לנטילת ידים), שהיה סומך את עצמו שלא יניחו שומר בית הסוהר למות בצמא".
גם מרן הראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת משפט כהן סימן קמג אומר כן, ומפרש את הדין של "לא תגורו מפני איש", שאסור לדיין להמנע מלדון מפני שאומר 'מתיירא אני מפני פלוני ופלוני שמא יהרוג את בני'. ומסביר, שבודאי אי אפשר לומר שמדובר בסכנה ודאית או ספק קרוב לסכנה, אלא בספק רחוק, ואז אומרת ההלכה: "לא תגורו".
הסתכנות בסכנה ממשית לצורך מצוה
אף אם מדת הסכנה בנסיעות בכבישי יש"ע גדולה יותר, והיא נחשבת לסכנה ממשית, מותר להכנס לסכנה גדולה לשם קיום מצוה, ובפרט בשעת גזירה. וכן כתב הרמב"ן במסכת שבת דף מט, על אלישע בעל כנפים, שהניח תפילין בשעת השמד: "שהיה מוסר עצמו למיתה שלא לבטל מעליו מלכות שמים, ורשאי הוא בכך, ואינו כמתחייב בנפשו, אף על פי שאמרו 'יעבור ואל יהרג', שכל מצוה שהחזיקו בה ישראל בשעת השמד, נוטלין עליה שכר הרבה, ועדיין מוחזקת בידם, ואמרו באגדה: 'מה לך יוצא לההרג? שמלתי את בני! מה לך יוצא ליצלב? שנטלתי לולב! וכן מצינו בדניאל שמסר עצמו למיתה על התפילה, שהיא מצות-עשה מדרבנן". לדבריו מותר למסור עצמו למיתה לקיים מצוה בשעת השמד ונוטלין עליה שכר הרבה. כדברי הרמב"ן כתב גם הר"ן שם.
דבריהם מבוססים על הגמרא בשבת (דף קל, א):
"תניא: ר' שמעון בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת מלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם. וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין, עדיין היא מרופה בידם (שאינם שומרים על גוף נקי)"
מדובר גם במצוות שאין חובה למסור את הנפש עליהם אפילו בשעת גזירה, שכן להרמב"ן והר"ן, יכול לעבור על מצות-עשה גם בשעת גזירה ולא לההרג, ובכל זאת, משמע מהגמרא, שמותר ואף מצוה, למסור את הנפש, שבכך מתקיימת המצוה בידי ישראל.
וכן מוכח מהרוגי מלכות כרבי עקיבא שמסר נפשו על מצות תלמוד-תורה ברבים, וכן ר' חנינה בן תרדיון ור' יהודה בן בבא שמסר נפשו על הסמיכה. אלו הן מצוות שאין חייבין למסור עליהם את הנפש, ומשמע שמותר ואף מצוה גדולה לעשות כן.
וכן מוכח מפסחים (דף נג, ב):
"מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם ("שלא דרשו: 'וחי בהן' - ולא שימות בהן" - רש"י)? נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת-השם כתיב בהו 'ובאו ועלו בביתך וגו' ובתנוריך וגו''... אנו שמצווין על קדושת-השם על אחת כמה וכמה". ורבנו תם בתוספות מפרש שצלם שעשה נבוכדנצאר היה אנדרטא לכבודו ולא היה עבודה-זרה, ולא היו מחוייבין למסור את הנפש, ובכל זאת מסרו נפשם מפני הטועין שסברו שאסור, ולהורות לירא את ד'.
והתוספות במסכת עבודה זרה (דף כז, ב ד"ה יכול וכו') כתבו בסוף דבריהם: "ואם רצה להחמיר על עצמו אפילו בשאר מצוות, רשאי, כמו ר' אבא בר זימרא דירושלמי (שביעית פרק ד, הלכה ב), שהיה אצל עובד כוכבים. אמר לו: אכול נבלה, ואי לא, קטילנא לך. אמר לו: אי בעית למיקטלי קטול. ומחמיר היה, דמסתמא בצנעא הוה", עכ"ל. וכן פסק הרא"ש שם פרק ב סימן ט.
לדברי התוספות והרא"ש, בצנעה, שלא בשעת גזרה, על מצוות-עשה מותר למסור את הנפש. ואמנם כך גם פסקו הטור והשולחן-ערוך ביורה-דעה סימן קנז: "כל העבירות שבתורה, חוץ מעבודת-כוכבים גילוי-עריות ושפיכות-דמים, אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג, אם הוא בצנעה, יעבור ואל יהרג, ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג, רשאי". והרמ"א כתב: "אם השעה צריכה לכך, ורוצה ליהרג ולקיימו, הרשות בידו". כלומר להרמ"א רק בשעת גזירה והשעה צריכה לכך, רשאי לההרג. אך להטור ולשולחן-ערוך כמו לתוספות ולרא"ש, אין צריך את התנאי הזה, ותמיד יכול למסור את הנפש על קיום מצוה.
שיטת הרמב"ם: בשעת הגזירה לא רשות אלא חובה
הרמב"ם מחלק בין שעת הגזירה, שאז חובה למסור את הנפש על כל המצוות, ובין שלא בשעת הגזירה, שאז בצנעה אסור למסור את הנפש על שאר המצוות. לפי הרמב"ם נראה שבשעת הגזרה מחוייב למסור את הנפש על מצות-עשה, שכן לא חילק בין עשה ללא תעשה. מה שאין כן לפי הראשונים לעיל, הרמב"ן והר"ן, שאין חובה למסור את הנפש אפילו בשעת גזירה, אלא שרשאי לעשות כן.
מאבקנו היום על ארצנו - שעת הגזירה
כעת אנו נמצאים בעיצומו של מאבק על שליטתנו במרחבי ארץ-ישראל, ועל קיום ההתיישבות ביש"ע. לתוצאות מאבק זה ישנה משמעות גורלית. הגויים רוצים לעקור אותנו מחבלי ארץ-ישראל ולהפקיע את ארץ-ישראל מידינו, ואין כוונתם "להנאת עצמם" גרידא, שכן עיקר רצונם הוא במקומות המקודשים לנו בדוקא, בהר הבית מקום בית-מקדשינו, כדי לחזק אמונתם ולפגוע ח"ו באמונתנו.
בודאי יש להגדיר את המאבק הזה כשעת הגזירה. ממילא כל פעולה שיש בה חיזוק עמידתנו ביש"ע, היא בגדר קיום המצוה הגדולה של יישוב-ארץ-ישראל ושמירה מהאיסור שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות, וזו מצוה השקולה ככל התורה. על כן לדעת הטור והשולחן-ערוך רשאי אדם לסכן את עצמו לקיום המצוה, ולדעת הרמב"ם נראה שמחוייב לסכן את עצמו לצורך קיום המצוה. ולכל הדעות נוטל עליה שכר הרבה.
פירוט הדעות הן אלה:
א. לשיטת התוספות בעבודה-זרה דף כז, ב והרא"ש עבודה-זרה פרק ב סימן ט והטור והשולחן-ערוך יורה-דעה סימן קנז, על כל מצוה חוץ מעבודה-זרה וגילוי-עריות ושפיכות-דמים, אם כופין אותו לעבור בצנעה, יעבור ואל יהרג, ואם רצה להחמיר ולההרג ולא לעבור, כשמתכוין להעבירו על דת, רשאי, וקדוש יאמר לו.
ב. הרמב"ם חולק וסובר שאסור למסור את הנפש במקום שאינו חייב, ואם נהרג ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו.
ג. הרמב"ן והר"ן בשבת דף מט, אומרים שבמצות-עשה שיכולין לבטלה ממנו אפילו בשעת הגזירה, שאינו חייב למסור את נפשו, אבל רשאי.
ד. שיטת הרמ"א. הנימוקי-יוסף בסנהדרין סוף פרק בן סורר אומר, במצות-עשה בשעת גזרה, רק אדם גדול וחסיד וירא שמים ורואה שהדור פרוץ, רשאי, כדי שיראו וילמדו לירא את ד', וכדברי הנימוקי-יוסף פסק הרמ"א בשולחן-ערוך סימן קנז.
ה. הרמב"ם לא חילק בשעת הגזירה בין מצוות-עשה ללא-תעשה, ופשט דבריו שבשעת הגזרה מחוייב למסור את הנפש על כל המצוות, אפילו דרבנן.
אם כופין אותו להנאת עצמן
א. מדברי התוספות בפסחים דף נג בשם רבנו תם, משמע שמותר למסור את הנפש גם כשמתכוון להנאת עצמן.
ב. הר"ן במסכת סנהדרין מבין שדעת הרמב"ם, שבשעת הגזרה אין הבדל מאיזו סיבה כופין, ואפילו להנאת עצמן צריך למסור את הנפש. ואולם הר"ן עצמו סובר, שבהנאת עצמן, אפילו בשעת הגזרה אסור למסור את הנפש, וכך גם סובר רבנו ירוחם.
ג. אם כופין אותו להנאת עצמן, לשיטת הב"ח, שלא בשעת גזירה, אפילו בפרהסיה יעבור ואל יהרג, ובשעת השמד, אפילו בצנעה יהרג ואל יעבור.
ד. הש"ך ביורה-דעה סימן קנז כתב שמדברי הפרישה משמע שבפרהסיה רשאין למסור הנפש, ומוסיף: "ונראה שאם השעה צריכה לכך, בכהאי גוונא לכולי עלמא רשאי למסור את הנפש", וכדברי הרמ"א במצוות עשה.
המסקנה
נמצאת המסקנה למעשה מכל האמור, שמותר להסתכן ולנסוע בכבישי יש"ע, ומותר לגור ביש"ע בשעה זו, ומצוה גדולה לעשות זאת, ושכרה מרובה. ומכאן הקריאה לכל אנשי חיל אמיצי הלב יראי ד', לבוא לעזרת ד' בגיבורים ולהתיישב כעת ביש"ע. על מתיישבי יש"ע נאמרו הדברים במכילתא דרבי ישמעאל בפרשת יתרו, על הפסוק "לאוהבי ולשומרי מצוותי":
"רבי נתן אומר: אלו ישראל שיושבים בארץ-ישראל ונותנים נפשם על המצוות. מה לך יוצא לההרג? שמלתי את בני ישראל! מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה! מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי המצה! מה לך לוקה? על שנטלתי לולב! ואומר (זכריה יג, ו): 'אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי' - מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים".
מתיישבי יש"ע מתקנים את חטא המרגלים, אשר מחמת חוסר אמונה ופחד לא רצו להכנס לארץ-ישראל. מסירות הנפש של אנשי יש"ע ואמונתם מתקנת את החטא. ובזכות המסירות הזאת, תתקיים בעזרת ד' ארץ-ישראל בידינו.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ח - ט(1)
שיעור מס' 95
אנחנו קודש למענך
איך המזוזה שומרת עלינו?
פסח שני
האם מותר לפנות למקובלים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
דיני קדימה בברכות
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
