ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
ויחזו את הא-לוהים" (שמות כ"ד, י')
קיבלתי ממו"ר בעל ה"פרי הדר" שהגה"ק המגיד מקוזניץ זצוקללה"ה אמר [על פי ה"תיקוני זוהר" (כך אמר בשמו, הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרוביצא זצוקללה"ה)], כי הסיבה שברא הקב"ה לאדם שתי עיניים, היא כדי שבעין אחת - יסתכל האדם על גדלות הבורא, ובעין השנייה - על שפלות עצמו, וזו לשונו: "כי האדם צריך לפקוח עיניים: אחד (עין אחת) - להסתכל על גבהות הבורא ברוך הוא, והשני (ועין שנייה) - עד אשר יעמוד (האדם, לפני ה' יתברך) בחיל ורעדה לזכור קטנות עצמו". עכ"ל.
ובענין זה מצינו בספה"ק שנחלקו שני האחים הקדושים - הגאונים רבי אלימלך מליזענסק (בעל הספה"ק "נועם אלימלך") ורבי זושא מאניפאלי זצוקללה"ה. האם יותר טוב להקדים התבוננות בשפלות עצמו ועל-ידי זה יבוא להתבונן בגדלות הבורא, או שיותר טוב להקדים התבוננות בגדלות הבורא ועל ידי זה יבוא להתבונן בשפלות עצמו?
והנה עדות נאמנה על כך מהגה"ק רבי גדליה מלוניץ זצוקללה"ה ששמע הדברים מרבו - רבי זושא בעצמו, וזו לשונו (בספרו "תשואות חן" - ליקוטים שבסוף הספר, ד"ה שמעתי; והובא גם כן בשמו בספר "שפתי צדיקים" - פרשת בשלח, על הפסוק: "התייצבו וראו"): "שמעתי מפה קדוש המנוח הרב מוה"ר זושא מאניפאלי, שפעם אחת היה מתווכח עם אחיו המפורסם מוהר"ר אלימלך, שאחד מהם אמר שהעיקרא הוא שיהיה האדם מקודם שפל רוח לתכליתו, עד שמגודל השפלות יבוא אחר כך להבין גדלות הבורא יתברך, ואחד מהם אמר בהיפוך, שיסתכל מקודם בגדלות הבורא ברוך הוא, ומצד זה יבוא אחר-כך להכרת שפלות עצמו על נכון. ושאלו את הרב המגיד רבינו הקדוש מו"ה דוב בער זצוק"ל, שיכריע ביניהם עם מי האמת, וצדקו יחדיו דברי שניהם בעיניו, ואמר ש'אלו ואלו דברי א-לוהים חיים' הם, אך מדריגה זו שחושב מקודם שפלות עצמו היא מדריגה הגדולה מחברתה".עכ"ל.
בסיפור זה לא גילה לנו ה"תשואות חן", מי מהאחים הקדושים אמר שצריך להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא ומי מהם אמר להיפך, אך בספה"ק "בני שלשים" [להגה"ק רבי יהוסף מקאסאני זצוקללה"ה (פרשת בראשית ד"ה אלה תולדות)] הביא ויכוח זה בין האחים הקדושים, ורבי אלימלך מליזענסק היה זה שאמר שצריך להקדים שפלות עצמו, והכריע המגיד ממעזריטש, כי שניהם כאחד טובים, אך יותר טוב להקדים שפלות עצמו.
לפי זה יש לומר, שמה שזכו וראו זקני ישראל "את א-לוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ועצם השמיים לטוהר", היה רק לאחר שהגיעו למדרגה של יראה ושפלות עצמם, כמו שכתוב: "ויראו את א-לוהי ישראל", אל תקרא "ויראו", אלא "וייראו" שהוא לשון יראה והכנעה, ועל-ידי כך זכו וראו את גדלות הבורא יתברך, כפי שכתוב: "ויראו את א-לוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לטוהר ... ויחזו את הא-לוהים".
על-פי האמור, מפרש ה"בני שילשים" כמין חומר, המסורה על הפסוק (בראשית ב', ד'): "אלה תולדות השמיים והארץ בהיבראם ביום עשות ה' א-לוהים ארץ ושמיים". ונמסרה במסורה שני פסוקים שנזכרו בהם "ארץ ושמיים". האחד כאן בפסוק זה, והשני: "הודו על ארץ ושמיים" (תהלים קמ"ח, י"ג).
ויש לומר, על-פי מה שמצינו מחלוקת בגמרא (חגיגה יב.): "בית שמאי אומרים: שמיים נבראו תחילה ואחר-כך נבראת ארץ, שנאמר: 'בראשית ברא א-לוהים את השמיים ואת הארץ', ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחילה ואחר-כך שמיים, שנאמר: 'ביום עשות ה' א-לוהים ארץ ושמיים".
ויש לבאר מחלוקתם, כי "ארץ" רומז על שפלות עצמו שנברא מן הארץ, ואילו "שמיים" רומז על גדלות הבורא ברוך הוא שמכון שבתו בשמיים, והנה "בית שמאי אמרים: שמיים נבראו תחילה ואחר כך נבראת הארץ" - שמקודם צריך להתבונן בגדלות הבורא בבחינת "שמיים" ורק אחר-כך בשפלות עצמו, בבחינת "ארץ". אבל "בית הלל אומרים: ארץ נבראת תחילה ואחר-כך שמיים" - שמקודם צריך להתבונן בשפלות עצמו בבחינת "ארץ" ורק אחר-כך בגדלות הבורא בבחינת "שמיים".
וזהו ביאור המסורה: "אלה תולדות השמיים והארץ בהיבראם ביום עשות ה' א-לוהים ארץ ושמיים". בתחילת פסוק זה כתוב "השמיים והארץ", ובסוף הפסוק כתוב: "ארץ ושמיים". ללמדנו, כהכרעת המגיד ממעזריטש - כי שתי הדרכים טובות, בין אם מקדים תחילה גדלות הבורא לשפלות עצמו, ובין אם מקדים תחילה שפלות עצמו לגדלות הבורא. ועל זה באה המסורה לומר, כי הן אמת ששניהן כאחת טובות, אך "הודו על ארץ ושמיים" - יותר הוד והדר שיקדים האדם להתבונן בשפלות עצמו בבחינת "ארץ" לפני שיתבונן בגדלות הבורא בבחינת "שמיים".
אומנם לעומת ה"בני שילשים" שהביא כי רבי אלימלך אמר שצריך להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא, מצינו ב"חקל יצחק" (פרשת בראשית, דיבור השני) שמפרש גם כן מחלוקת זו של בית שמאי ובית הלל אם שמיים נברא תחילה או ארץ נבראת תחילה, אך לפי דבריו רבי זושא היה זה שאמר שצריך להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא, וזו לשונו: "על-פי הנודע מחלוקת האחים הקדושים רבי ר' אלימלך ורבי ר' זוסיא זצוקללה"ה זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן - הרבי ר' אלימלך אמר שמקודם צריך לחשוב ולהתבונן בגדלות הבורא יתברך שמו ואחר-כך בשפלות עצמו, ורבי ר' זוסיא אמר שמקודם יתבונן ויחשוב בשפלות עצמו ואחר-כך בגדלות הבורא יתברך שמו, והכריע רבם קודש הקודשים רבי ר' בער זצוקללה"ה כדעת הרבי ר' זוסיא ז"ל.
והנה גדלות הבורא יתברך שמו הוא בחינת שמיים, כמו שכתוב: 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך' וכו', ובחינת ארץ יתכן לומר על שפלות עצמו. כמו שנאמר: 'ונפשי כעפר לכל תהיה', וזהו שרמזו בית שמאי: 'שמיים נבראו תחילה' - היינו שכוונת הבריאה הייתה לחשוב מקודם גדלות הבורא יתברך שמו ואחר-כך שפלות עצמו. ובית הלל אמרו: ה'ארץ נבראת תחילה' - רמז שכוונת הבריאה לחשוב מקודם שפלות עצמו ואחר-כך גדלות הבורא יתברך שמו, וכן הכריע רבינו הקדוש רבי ר' בער ז"ל כשיטת בית הלל". עכ"ל.
יומתק לפרש בזה מה שהכריעו החכמים במחלוקת בית שמאי ובית הלל: "זה וזה כאחד נבראו". כלומר שמיים וארץ נבראו ביחד, שזהו כהכרעת המגיד ממעזריטש - כי "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים". בכל אופן יש לנו שתי גירסאות מי מהם אמר שצריך להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא, והסכים המגיד ממעזריטש שיותר טוב לעשות כן, לפי ה"בני שילשים" היה זה רבי אלימלך, ולפי ה"חקל יצחק" היה זה רבי זושא.
בספר "קול יעקב" [להדיין מזענטא (פרשת בשלח)] מביא מה ששמע בסעודת היום שבת שירה שנת תרס"ט מפי הקדוש הגרי"ד מבעלזא זצוקללה"ה, בענין המחלוקת שבין רבי אלימלך ורבי זושא, אם להקדים תחילה שפלות עצמו או להקדים תחילה גדלות הבורא, כי מאחר שנחלקו בזה שני האחים הקדושים ירא שמיים יוצא ידי שניהם, שיתבונן מקודם בשפלות עצמו ואחר-כך יתבונן ברוממות הבורא יתברך ואחר-כך שוב יתבונן בשפלות עצמו, ובזה יצא ידי שניהם שהתבונן תחילה בשפלות עצמו וכן התבונן תחילה בגדלות הבורא.
על-פי האמור הוסיף לפרש בשירת דבורה [שופטים ה', ג' (הפטרת בשלח)]: "שמעו מלכים האזינו רוזנים אנכי לה' אנכי אשירה אזמר לה' א-לוהי ישראל". ויש לדקדק על כפל הלשון: "אנכי לה' אנכי". אך לפי האמור יש לומר, כי גם דבורה הנביאה - לפני שאמרה שירה - נסתפקה בספיקם של רבי אלימלך ורבי זושא: אם להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא או להיפך?
לכן הכריעה לקיים דברי שניהם, וזהו שאמרה בשירתה: "שמעו מלכים האזינו רוזנים, אנכי", מקודם אני מתבוננת מי "אנכי" - דהיינו בשפלות עצמי, ואחר-כך "לה'" - אני מתבוננת בגדלות הבורא, ושוב "אנכי" - אני מתבוננת שנית בשפלות עצמי, ורק אחר-כך "אשירה, אזמר לה' א-לוהי ישראל".
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך ללמוד אמונה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך מותר להכין קפה בשבת?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
טעינה למחשבה
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
