ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
ליקויים בריאה.
א. ריאה שנקלף ממנה הקרום העליון –כשירה.
ב. רב יוסף :ריאה המשמיעה קול אם יודעים מהיכן -מניחים שם נוצה ואם מתנועעת טריפה, ואם לא יודעים מהיכן -מניחים הריאה במים פושרים ואם יוצאים בועות טריפה, אם לא יוצאים כשירה כי רק הקרום התחתון ניקב.
ג. כשהאדימה:
- לרבא :במקצתה כשירה ובכולה טריפה
- לרבינא :אין לחלק שהרי חוזרת לבריאותה.
ד. יבשה מקצתה –אם מתפוררת טריפה והגמ' מעמידה גם אליבא דחכמים בבכורות לז. שגדר היובש הוא שאם תינקב אוזן הבכור ולא תוציא דם.
ה. כשיש עליה קליפות (כעין גלדים של מכות) שחורות או בגוונים שונים –כשירה.
ו. (דף מז.) כשיש עליה בועות לא בודקים אותם ע"י השוואתם לבועות אחרות וכשהבועות בולטות :אם יש בועה אחת שנראית כשתיים מנקבים הבועה ואם עובר נוזל מבועה לבועה כשירה וכשיש שתי בועות סמוכות אי אפשר לבדוק.
ז. כשאונות הריאה דבוקות זו לזו :כשנדבקו שלא כסדרן –אי אפשר לבדוק ע"י ניפוח כי הסירכא תתפרק וכשנדבקו כסידרן כשירה.
ח. כשחסרה אונה או יש מיותרת או שנתחלף מנין האונות בצידי הריאה:
ט. - לרבא :טריפה.
י. - למרימר: כשהאונה יתירה אם עומדת בשורות האונות –כשירה, כשעומדת בין שתי הערוגות טריפה והגמ' לא הסכימה לכך כשהאונה נמצאת מתחת לריאה כלפי הקרקע אלא רק כשהיא ע"ג הריאה.
יא. (דף מז:) רפרם :כשהריאה דומה [בגמ' במה שהיא נפוחה ולבנה או שהתקשתה או חלקה] לבקעת עץ -טריפה.
יב. רבא ובנו / רב כהנא. כשצבע הריאה השתנה ל:
1.צבע הרקיע –כשירה
2. שחור חזק –טריפה שהרי שחור הוא אדום שלקה
3. ירוקה [בגמ' ככרתי] / אדומה –כשירה שהרי ר' נתן אמר להמתין מלמול תינוקות שהיו בצבע ירוק / אדום וחיו ונקראו על שמו.
4. כצבע הכבד –כשירה
5. כצבע הבשר / בגוונים של צהוב :כשות, כרכום, ביצה-טריפה.
יג. רבינא. כשיש בריאה מקום סתום –קורעים המקום אם יש בו מוגלה כשירה ואם אין מניחים עליו נוצה ומנפחים ואם הם זזים כשירה.
יד. רב יוסף. כשעלה בה קרום מחמת המכה –מה שהקרום סותם לא מועיל כי סופו ליפול.
טו. עולא א"ר יוחנן. כשבשר הריאה נימוח עד שנשפך: ע"פ רבא אם הסמפונות קיימים כשירה, וע"פ רב אשי שופכים את תוכנה לקערת חרס מצופה עופרת ואם יש בה חוטים לבנים טריפה כי הם שאריות של הסימפונות.
טז. ר' זירא וכן בברייתא. התפורר בשר הריאה –כשירה אפילו נשאר רביעית חלל והקרום קיים.
ר' זירא וכן בברייתא:
א. ניטלה שלפוחיתה (הרחם)של בהמה –כשירה.
ב. התליע כבדה –הסנהדרין התירה לבני עסיא
דף מח.
ריאה הדבוקה לדופן (של חלל החזה):
א. למר יהודה משמיה דאבימי חוששים שההידבקות נגרמה מנקב בריאה ולרב יוסף בר מנמיומי אר"נ לא חוששים אבל אם עלו סביב המקום אבעבועות חוששים כי יש ליקוי ותולים שיש בה מכה. הגמ' מבארת בהמשך שדבריו הם במקום שהריאה והדופן לא גדילות יחד אבל במקום חיתוך האונות כשירה ורבינא הוסיף שכן הדין דוקא במקום שהנקב אחוז בבשר שבין הצלעות.
ב. אופן בדיקת הריאה:
-לבר שבא :חותכים המקום הדבוק בסכין, אם יש ליקוי בדופן תולים במכה וכשירה ואם לא חוששים שההידבקות נגרמה מחמת הריאה וטריפה אע"פ שהאויר לא יוצא.
-לרב נחמיה בריה דרב יוסף :ע"י ניפוח הריאה בפושרים.
תניא. כשהגיד של האדם:
א. ניקב- פסול מלבוא בקהל מפני ששכבת זרעו לא נפלטת בכוח ונחשב ככרות שפכה.
ב. נסתם –כשר, מפני שחוזר להשרו להוליד.[רבינא :קרום שעלה מחמת מכה בריאה לא סותם טוב].
ר' יוחנן :מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה [בנקובת הכבד והדופן -אבדה הסתימה].
ריאה שעלו בה אבעבועות :
- שמואל –כשירה וכן הורו אמוראים.
- ר' יוחנן לא התיר אבל היה שולח השואלים למי שמתיר.
מחט שנמצאה:
א. בריאה :לר' יוחנן ועוד לא חוששים שהריאה ניקבה ולר"ל חוששים.
ב. בחתיכה של הריאה –ר' אמי [לאחר שהקשו עליו] אוסר שהרי אם היתה שלימה היינו מוצאים בה נקב.ולמי שהכשיר מחט בריאה אפשר לבדקה.
ג. בחתיכה של הכבד. רב אשי :כשהראש הקהה של המחט העבה נמצא בכבד –כשירה, וכשהמחט היתה דקה או כשהראש הקהה של המחט העבה נמצא מחוץ לכבד –טריפה.
ד. בבית הכוסות :כשנמצאה תחובה מצד אחד –כשירה ומב' צדדים- טריפה.
ה. בסימפון הגדול של הכבד: לרב אדא בר מניומי כשירה ולהונא מר בריה דרב אידי טריפה.
ר"נ :ניקב הסימפון בריאה –טריפה [בגמ' :והיינו כשניקב סמוך למקום שמתפצלים] ואין לדמות זאת לניקבו המעיים הסובבים את השומן הנקרא כנתא שאינו טריפה ששם סותם].
דף מט.
רב כהנא. נמצא במרה גלעין:
א. של תמרה- כשירה כי הגלעין לא עבר את הוושט ואיברי העיכול.
ב. של זית –למטריף במחט טריפה כי היא יכולה לנקב בדרכה את איברי העיכול.
ר' יוחנן. הריאה נקראת כך כי מאירה את עיני האוכל אותה כשהיא מעורבת עם סמי רפואה.
ניקבה הריאה במקום שיד הקצב ממשמשת בה:
- רב אחא בר נתן וכן פסקה הגמ' –כשירה ותולין במשמושו.
- מר זוטרא בריה דרב מרי :לא תולין
תולעת שיצאה מהריאה וניקבה אותה –מח' ר' יוסף בן דוסתאי ורבנן אם חוששים שיצאה לפני השחיטה וטריפה או אומרים שודאי יצאה אחרי השחיטה וכן פסקה הגמ'.
רב אחא ורב חייא בני אבא נחלקו אם ר' מלוק אריב"ל פסק כר"ש שריאה שניקבה מטריפה רק אם ניקב לסימפון הגדול.
ר' אושעיא [ע"פ האיפוך מט:]. חלב שע"ג הקיבה נהגו לאכלו ע"פ אבותיו של ר' ישמעאל אבל ר' ישמעאל עצמו לא סובר כן.
תניא. "כה תברכו את בנ"י" יש ברכה לישראל מפי כהנים.
"ואני אברכם" –לר' ישמעאל ה' מברך את הכהנים ןלר"ע ה' מסכים על ידם וכן למד ר"נ בר יצחק ש"ואברכה מברכך"-הוי ברכה לכהנים.
דף מט:
ברייתות. מהייתור של ו' במילה ואת בפס' "ואת כל החלב אשר על הקרב" לומדים שצריך להקריב גם
- ר' ישמעאל [ולפי האיפוך ר"ע] :החלב שע"ג הדקין. [בברייתא השניה למד ר"ע שהחלה המוקרב הוא החלב הפרוס על הקרב כיריעה אחת ומכוסה בקרום שנקלף].
- ר"ע [ולפי האיפוך ר' ישמעאל] :החלב שע"ג הקיבה.
- ר"ש :החלב שיש לו קרום ואפשר לקלפו.
החלב הקרוב לנקב:
א. הטהור –סותם (ומצילו שלא יהיה טריפה)
ב. הטמא –לרב אינו סותם ולא מצילו מטריפה ורב פפא הסכים עמו והוסיף שבאיסור תורה אין לאמר שהתורה חסה על ממונם של ישראל ולרב ששת סותם.
ג. של חיה –לאביי אינו מהודק ולר"ז ספק.
ד. כשעשוי ככובע –לר"נ אינו סןתם.
ה. שעל היתר / הקשת של הקיבה רב הונא בר חיננא :סותם / לא סותם.
ו. המסוים שבקיבה. לר"נ: לבני א"י מותר לאוכלו ולבני בבל אינו סותם [ועי' הביאור בסמוך].
כד דבש שהיה מגולה ר"נ תמה על רבא שרצה להתיר שהרי ר"ש אמר בברייתא שיש גילוי ב : דבש, ציר, חומץ, שמן ומורייס ועוד שבסכנת נפשות אין לאמר שהתורה חסה על ממונם של ישראל ולת"ק דר"ש אין בהם גילוי ומהנחש ששתה ציר אין להביא ראיה והסכימו עמו אמוראים.
דף נ.
החלב שעל הצד החיצוני הקמור של הקיבה <עי ציור>:
- לל"ק בפירוש דברי ר"נ :אסור כי הוא פרוס.
- לאיכא דאמרי: לבני א"י מותר כיון שדבוק ולבני בבל אסור מפני שהוא פרוס.
החלב שעל הצד הפנימי הקעור של הקיבה <עי' ציור>:
- לל"ק : לבני א"י מותר כיון שלר"ע האיסור הוא כשדבוק ור' אמי אכל, ולבני בבל אסור מפני שלר' ישמעאל אסור אפילו כשאינו פרוס.
- לאיכא דאמרי :מותר (כר"ע כיון שאינו פרוס)
בני מעיים שניקבו וליחה שיוצאת מהם ע"י דחיקה בסכין סותמתן :לרשב"ג כשירה ונחלקו ר"ז לתלמיד האם ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא פסק כרשב"ג או לא והגמ' הכריעה כמו התלמיד שלא פוסקים כרשב"ג.
המציאות שאבל שלא ידע על המיתה מונה ז' עם האבלים:
-לת"ק :רק כשבא בג' ימים ראשונים ממקום קרוב.
לר"ש :אפילו הגיע ביום השביעי ממקום קרוב והגמ' פסקה כר"ש שהרי הלכה כדברי המיקל באבל, אבל ר"נ אמר שאין הלכה כר"ש.
כשיש נקב ולא ידוע אם הוא לפני השחיטה והבהמה טריפה או אחריהשחיטה:
א. בבני מעיים –מותר להקיף (לעשות נקב נוסף ולהשוות) ורבא עשה כן ולא היו דומים ורב משרשיא בנו משמש בנקבים החדשים ואז היו דומים.
ב. בריאה -לר' יוחנן מותר להקיף ולרבא מותר רק באותה ערוגה והגמ' פסקה שמותר גם מאונא לאומא אבל לא ההיפך.
ג. בקנה לאביי ורבא מותר להקיף ולרב פפא מותר רק באותה חוליה והגמ' פסקה שמותר גם מחוליא לחוליא וגם מבר חוליא (החצי התחתון של ג' הטבעות שהן רק בשר)לבר חוליא.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך עושים קידוש?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד גמרא?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רמב"ם וכוזרי
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
לבדוק את החמץ שבלב
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
