סיכום מסכת חולין מו-נ | ר' שמואל הרוש | בית המדרש

משנה וגמרא
חולין

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

5 דק' קריאה

דף מו:
ליקויים בריאה.
א. ריאה שנקלף ממנה הקרום העליון –כשירה.
ב. רב יוסף :ריאה המשמיעה קול אם יודעים מהיכן -מניחים שם נוצה ואם מתנועעת טריפה, ואם לא יודעים מהיכן -מניחים הריאה במים פושרים ואם יוצאים בועות טריפה, אם לא יוצאים כשירה כי רק הקרום התחתון ניקב.
ג. כשהאדימה:
- לרבא :במקצתה כשירה ובכולה טריפה
- לרבינא :אין לחלק שהרי חוזרת לבריאותה.
ד. יבשה מקצתה –אם מתפוררת טריפה והגמ' מעמידה גם אליבא דחכמים בבכורות לז. שגדר היובש הוא שאם תינקב אוזן הבכור ולא תוציא דם.
ה. כשיש עליה קליפות (כעין גלדים של מכות) שחורות או בגוונים שונים –כשירה.
ו. (דף מז.) כשיש עליה בועות לא בודקים אותם ע"י השוואתם לבועות אחרות וכשהבועות בולטות :אם יש בועה אחת שנראית כשתיים מנקבים הבועה ואם עובר נוזל מבועה לבועה כשירה וכשיש שתי בועות סמוכות אי אפשר לבדוק.
ז. כשאונות הריאה דבוקות זו לזו :כשנדבקו שלא כסדרן –אי אפשר לבדוק ע"י ניפוח כי הסירכא תתפרק וכשנדבקו כסידרן כשירה.
ח. כשחסרה אונה או יש מיותרת או שנתחלף מנין האונות בצידי הריאה:
ט. - לרבא :טריפה.
י. - למרימר: כשהאונה יתירה אם עומדת בשורות האונות –כשירה, כשעומדת בין שתי הערוגות טריפה והגמ' לא הסכימה לכך כשהאונה נמצאת מתחת לריאה כלפי הקרקע אלא רק כשהיא ע"ג הריאה.
יא. (דף מז:) רפרם :כשהריאה דומה [בגמ' במה שהיא נפוחה ולבנה או שהתקשתה או חלקה] לבקעת עץ -טריפה.
יב. רבא ובנו / רב כהנא. כשצבע הריאה השתנה ל:
1.צבע הרקיע –כשירה
2. שחור חזק –טריפה שהרי שחור הוא אדום שלקה
3. ירוקה [בגמ' ככרתי] / אדומה –כשירה שהרי ר' נתן אמר להמתין מלמול תינוקות שהיו בצבע ירוק / אדום וחיו ונקראו על שמו.
4. כצבע הכבד –כשירה
5. כצבע הבשר / בגוונים של צהוב :כשות, כרכום, ביצה-טריפה.
יג. רבינא. כשיש בריאה מקום סתום –קורעים המקום אם יש בו מוגלה כשירה ואם אין מניחים עליו נוצה ומנפחים ואם הם זזים כשירה.
יד. רב יוסף. כשעלה בה קרום מחמת המכה –מה שהקרום סותם לא מועיל כי סופו ליפול.
טו. עולא א"ר יוחנן. כשבשר הריאה נימוח עד שנשפך: ע"פ רבא אם הסמפונות קיימים כשירה, וע"פ רב אשי שופכים את תוכנה לקערת חרס מצופה עופרת ואם יש בה חוטים לבנים טריפה כי הם שאריות של הסימפונות.
טז. ר' זירא וכן בברייתא. התפורר בשר הריאה –כשירה אפילו נשאר רביעית חלל והקרום קיים.

ר' זירא וכן בברייתא:
א. ניטלה שלפוחיתה (הרחם)של בהמה –כשירה.
ב. התליע כבדה –הסנהדרין התירה לבני עסיא
דף מח.

ריאה הדבוקה לדופן (של חלל החזה):
א. למר יהודה משמיה דאבימי חוששים שההידבקות נגרמה מנקב בריאה ולרב יוסף בר מנמיומי אר"נ לא חוששים אבל אם עלו סביב המקום אבעבועות חוששים כי יש ליקוי ותולים שיש בה מכה. הגמ' מבארת בהמשך שדבריו הם במקום שהריאה והדופן לא גדילות יחד אבל במקום חיתוך האונות כשירה ורבינא הוסיף שכן הדין דוקא במקום שהנקב אחוז בבשר שבין הצלעות.
ב. אופן בדיקת הריאה:
-לבר שבא :חותכים המקום הדבוק בסכין, אם יש ליקוי בדופן תולים במכה וכשירה ואם לא חוששים שההידבקות נגרמה מחמת הריאה וטריפה אע"פ שהאויר לא יוצא.
-לרב נחמיה בריה דרב יוסף :ע"י ניפוח הריאה בפושרים.

תניא. כשהגיד של האדם:
א. ניקב- פסול מלבוא בקהל מפני ששכבת זרעו לא נפלטת בכוח ונחשב ככרות שפכה.
ב. נסתם –כשר, מפני שחוזר להשרו להוליד.[רבינא :קרום שעלה מחמת מכה בריאה לא סותם טוב].

ר' יוחנן :מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה [בנקובת הכבד והדופן -אבדה הסתימה].
ריאה שעלו בה אבעבועות :
- שמואל –כשירה וכן הורו אמוראים.
- ר' יוחנן לא התיר אבל היה שולח השואלים למי שמתיר.
מחט שנמצאה:
א. בריאה :לר' יוחנן ועוד לא חוששים שהריאה ניקבה ולר"ל חוששים.
ב. בחתיכה של הריאה –ר' אמי [לאחר שהקשו עליו] אוסר שהרי אם היתה שלימה היינו מוצאים בה נקב.ולמי שהכשיר מחט בריאה אפשר לבדקה.
ג. בחתיכה של הכבד. רב אשי :כשהראש הקהה של המחט העבה נמצא בכבד –כשירה, וכשהמחט היתה דקה או כשהראש הקהה של המחט העבה נמצא מחוץ לכבד –טריפה.
ד. בבית הכוסות :כשנמצאה תחובה מצד אחד –כשירה ומב' צדדים- טריפה.
ה. בסימפון הגדול של הכבד: לרב אדא בר מניומי כשירה ולהונא מר בריה דרב אידי טריפה.
ר"נ :ניקב הסימפון בריאה –טריפה [בגמ' :והיינו כשניקב סמוך למקום שמתפצלים] ואין לדמות זאת לניקבו המעיים הסובבים את השומן הנקרא כנתא שאינו טריפה ששם סותם].

דף מט.
רב כהנא. נמצא במרה גלעין:
א. של תמרה- כשירה כי הגלעין לא עבר את הוושט ואיברי העיכול.
ב. של זית –למטריף במחט טריפה כי היא יכולה לנקב בדרכה את איברי העיכול.

ר' יוחנן. הריאה נקראת כך כי מאירה את עיני האוכל אותה כשהיא מעורבת עם סמי רפואה.

ניקבה הריאה במקום שיד הקצב ממשמשת בה:
- רב אחא בר נתן וכן פסקה הגמ' –כשירה ותולין במשמושו.
- מר זוטרא בריה דרב מרי :לא תולין

תולעת שיצאה מהריאה וניקבה אותה –מח' ר' יוסף בן דוסתאי ורבנן אם חוששים שיצאה לפני השחיטה וטריפה או אומרים שודאי יצאה אחרי השחיטה וכן פסקה הגמ'.

רב אחא ורב חייא בני אבא נחלקו אם ר' מלוק אריב"ל פסק כר"ש שריאה שניקבה מטריפה רק אם ניקב לסימפון הגדול.

ר' אושעיא [ע"פ האיפוך מט:]. חלב שע"ג הקיבה נהגו לאכלו ע"פ אבותיו של ר' ישמעאל אבל ר' ישמעאל עצמו לא סובר כן.

תניא. "כה תברכו את בנ"י" יש ברכה לישראל מפי כהנים.
"ואני אברכם" –לר' ישמעאל ה' מברך את הכהנים ןלר"ע ה' מסכים על ידם וכן למד ר"נ בר יצחק ש"ואברכה מברכך"-הוי ברכה לכהנים.

דף מט:
ברייתות. מהייתור של ו' במילה ואת בפס' "ואת כל החלב אשר על הקרב" לומדים שצריך להקריב גם
- ר' ישמעאל [ולפי האיפוך ר"ע] :החלב שע"ג הדקין. [בברייתא השניה למד ר"ע שהחלה המוקרב הוא החלב הפרוס על הקרב כיריעה אחת ומכוסה בקרום שנקלף].
- ר"ע [ולפי האיפוך ר' ישמעאל] :החלב שע"ג הקיבה.
- ר"ש :החלב שיש לו קרום ואפשר לקלפו.

החלב הקרוב לנקב:
א. הטהור –סותם (ומצילו שלא יהיה טריפה)
ב. הטמא –לרב אינו סותם ולא מצילו מטריפה ורב פפא הסכים עמו והוסיף שבאיסור תורה אין לאמר שהתורה חסה על ממונם של ישראל ולרב ששת סותם.
ג. של חיה –לאביי אינו מהודק ולר"ז ספק.
ד. כשעשוי ככובע –לר"נ אינו סןתם.
ה. שעל היתר / הקשת של הקיבה רב הונא בר חיננא :סותם / לא סותם.
ו. המסוים שבקיבה. לר"נ: לבני א"י מותר לאוכלו ולבני בבל אינו סותם [ועי' הביאור בסמוך].

כד דבש שהיה מגולה ר"נ תמה על רבא שרצה להתיר שהרי ר"ש אמר בברייתא שיש גילוי ב : דבש, ציר, חומץ, שמן ומורייס ועוד שבסכנת נפשות אין לאמר שהתורה חסה על ממונם של ישראל ולת"ק דר"ש אין בהם גילוי ומהנחש ששתה ציר אין להביא ראיה והסכימו עמו אמוראים.

דף נ.
החלב שעל הצד החיצוני הקמור של הקיבה <עי ציור>:
- לל"ק בפירוש דברי ר"נ :אסור כי הוא פרוס.
- לאיכא דאמרי: לבני א"י מותר כיון שדבוק ולבני בבל אסור מפני שהוא פרוס.

החלב שעל הצד הפנימי הקעור של הקיבה <עי' ציור>:
- לל"ק : לבני א"י מותר כיון שלר"ע האיסור הוא כשדבוק ור' אמי אכל, ולבני בבל אסור מפני שלר' ישמעאל אסור אפילו כשאינו פרוס.
- לאיכא דאמרי :מותר (כר"ע כיון שאינו פרוס)

בני מעיים שניקבו וליחה שיוצאת מהם ע"י דחיקה בסכין סותמתן :לרשב"ג כשירה ונחלקו ר"ז לתלמיד האם ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא פסק כרשב"ג או לא והגמ' הכריעה כמו התלמיד שלא פוסקים כרשב"ג.

המציאות שאבל שלא ידע על המיתה מונה ז' עם האבלים:
-לת"ק :רק כשבא בג' ימים ראשונים ממקום קרוב.
לר"ש :אפילו הגיע ביום השביעי ממקום קרוב והגמ' פסקה כר"ש שהרי הלכה כדברי המיקל באבל, אבל ר"נ אמר שאין הלכה כר"ש.

כשיש נקב ולא ידוע אם הוא לפני השחיטה והבהמה טריפה או אחריהשחיטה:
א. בבני מעיים –מותר להקיף (לעשות נקב נוסף ולהשוות) ורבא עשה כן ולא היו דומים ורב משרשיא בנו משמש בנקבים החדשים ואז היו דומים.
ב. בריאה -לר' יוחנן מותר להקיף ולרבא מותר רק באותה ערוגה והגמ' פסקה שמותר גם מאונא לאומא אבל לא ההיפך.
ג. בקנה לאביי ורבא מותר להקיף ולרב פפא מותר רק באותה חוליה והגמ' פסקה שמותר גם מחוליא לחוליא וגם מבר חוליא (החצי התחתון של ג' הטבעות שהן רק בשר)לבר חוליא.

חולין