בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • ספריה
  • אבן ה×ĸזר
  • גירושין
קטגוריה משני×Ē
undefined
8 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש לרפוא×Ē

רו×ĸי בן × ×ĸמה

האם מו×Ēר להביא ל×ĸדו×Ē ×‘×ž×Š×¤×˜ גירושין ילדים שי×ĸידו נגד אביהם?


×Ēשובה:
יש לה×Ēיר ×ĸדו×Ē ×‘× ×™× נגד אביהם, ואין כאן משום ביטול מ×Ļו×Ē ×›×™×‘×•×“ אביהם. ולגבי הפסול קירבה שלהם, ישנם המ×Ēירים לקבל ×ĸדו×Ē ×¤×Ą×•×œ×™× היכא שאין ברירה. ובכל מקרה את אם לא מקבלים ×ĸדו×Ēם לגמרי, הרי שרשאים הדיינים לשמו×ĸ ×ĸדו×Ēם ולה×Ēר׊ם מהם ולפסוק ×ĸל פי אומדנא ולאו דווקא ×ĸל פי הדין.
ה×Ēשובה בהרחבה:
בבואנו ל×ĸנו×Ē ×ĸל השאלה נדון בשני ×ĸניינים:
א. מ×Ļו×Ē ×›×™×‘×•×“ אב, מ×Ēי לא חלה.
ב. ×ĸדו×Ē ×§×¨×•×‘×™× או פסולים, האם ומ×Ēי מקבלים או×Ēה.
א. מ×Ļו×Ē ×›×‘×•×“ הורים מ×Ēי לא חלה.
מהגמ' במסכ×Ē ×‘×‘× מ×Ļי×ĸא (דת ץ"ב ×ĸ"א) ×ĸולה שאב ר׊×ĸ שלא ×ĸשה ×Ēשובה אין בניו מחויבים לכבדו. וז"ל הגמ': "מי×Ēיבי: הניח להם אביהם מ×ĸו×Ē ×Š×œ רבי×Ē, את ×ĸל פי שיוד×ĸים שהן של רבי×Ē - אינן חייבין להחזירן. הא אביהן - חייב להחזיר! - בדין הוא דאבוהון נמי לא מיחייב להחזיר, ואיידי דקא ב×ĸי למ×Ēני סיפא: הניח להן אביהם פרה וטלי×Ē ×•×›×œ דבר המסוים - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם, ×Ēני נמי רישא בדידהו. - והני, מפני כבוד אביהם מי מיחייבי? קרי כאן [שמו×Ē ×›"ב] ונשיא ב×ĸמך לא ×Ēאר - ב×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך! - כדאמר רבי פנחס משמיה דרבא: בש×ĸשה ×Ēשובה, הכא נמי - בש×ĸשה ×Ēשובה. - אי ×ĸשה ×Ēשובה, מאי ב×ĸי גביה? - שלא הספיק להחזיר ×ĸד ׊מ×Ē".
הגמרא מבאר×Ē ×Š×”×Ą×™×‘×” שהבנים אינם חייבים להחזיר מ×ĸו×Ē ×Š×œ ריבי×Ē ×Š×’×‘×” אביהם קודם ׊מ×Ē, היא משום שאביהם הוא ר׊×ĸ ׊×ĸבר ×ĸל איסור ריבי×Ē, ובאב ר׊×ĸ אין מ×Ļו×Ē ×›×™×‘×•×“ הורים. לכן, אפילו שכבוד אביהם יפג×ĸ מן ה×ĸבירה ובידם ל×Ēקן הדבר ×ĸל ידי שיחזירו א×Ē ×ž×ĸו×Ē ×”×¨×™×‘×™×Ē ×œ×œ×•×”, הדין הוא שאינם חייבים ל×ĸשו×Ē ×–××Ē, משום שפטורים מכיבוד אביהם. הדבר נלמד מן הפסוק "נשיא ב×ĸמך לא ×Ēאור", שכשם שאנו חייבים בכבודו של נשיא ואסורים לקללו דווקא אם הוא נשיא ×Ļדיק "×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך", אך אם הוא ר׊×ĸ שאינו ×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך אנו פטורים מלכבדו ומו×Ēרים לקללו, כך גם מ×Ļו×Ē ×›×™×‘×•×“ אב שייכ×Ē ×“×•×•×§× באב שאינו ר׊×ĸ אך אב ר׊×ĸ אין מ×Ļוה לכבדו.
אולם הרמב"ם [הלכו×Ē ×ž×ž×¨×™× פרק ו' הלכה י"א] פץק לכאורה להיפך, וכ×Ēב "הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו את ×ĸל פי שהוא פטור ×ĸל מכ×Ēו וקלל×Ēו ×ĸד שי×ĸשה ×Ēשובה, אפילו היה אביו ר׊×ĸ וב×ĸל ×ĸבירו×Ē ×ž×›×‘×“×• ומ×Ēיירא ממנו".
הטור [יו"ד סימן ר"מ] מביא ב×Ēחילה א×Ē ×“×‘×¨×™ הרמב"ם, אך חולק ×ĸליו וכו×Ēב: "ונראה לי כיון שהוא ר׊×ĸ אינו חייב בכבודו, כדאמרינן [בבא קמא ×Ļ"ד ×ĸ"ב] גבי הניח להן אביהן פרה גזולה חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם, ופריך והא לאו ×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך הוא, פירוש ואין חייבין בכבודו, ומשני כש×ĸשה ×Ēשובה. אלמא כל זמן שלא ×ĸשה ×Ēשובה אין חייבין בכבודו". וכן השיגו ×ĸל הרמב"ם הגהו×Ē ×ž×™×™×ž×•× ×™×•×Ē [ץ"×§ ז'], והמרדכי [יבמו×Ē ×™"ג].
אם כן, נמ×Ļא שהרמב"ם מוקשה מן הגמרא, ונושאי כליו של הרמב"ם כ×Ēבו ליישב א×Ē ×”×§×•×Š×™×” בכמה דרכים:
1. ×›×Ą×Ŗ משנה (וכן ה×ĸ×Ēיק בב"י): "ואינו כן, דבנטלה ברבי×Ē ×ž×™×™×¨×™ כמבואר בריש פרק איזהו נשך, ואין מ׊ם ראיה לס×Ēור דברי רבינו. דמדינא אינם חייבים להחזיר, דאמר קרא אל ×Ēקח מא×Ēו נשך ו×Ēרבי×Ē, לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר, אלא דמשום כבוד אביהם חייבים להחזיר. ודוקא בד×ĸבד ×Ēשובה ולא הספיק להחזיר ×ĸד ׊מ×Ē ×“×”×•×” לה ההיא פרה כאילו לא הורישה לבניו מאחר שהיה בד×ĸ×Ēו להחזירה והוא דבר המסויים, הילכך את ×ĸל פי ׊×ĸדיין לא הו×Ļיאה מרשו×Ēו חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם. אבל כי לא ×ĸבד ×Ēשובה בניו ירשוה, וה×Ēורה לא חייב×Ēם להחזיר, דלדידיה אזהר לבריה לא אזהר. הילכך הוי לגמרי ממונא דידהו, ואינם חייבין לכבד א×Ē ×”××‘ בממונם, דהא איפסיקא הלכ×Ēא כמאן דאמר משל אב אבל בשאר כבוד דלי×Ē ×‘×™×” חסרון כיס אין הכי נמי דמחייבי את ×ĸל פי שהוא ר׊×ĸ כדמשמ×ĸ מההיא דפרק הנחנקין".
כלומר, ודאי שהבן חייב בכבוד אביו את שהוא ר׊×ĸ, ואין קושיה מן הגמ' בב"מ וכן בב"×§ ה×ĸוסקו×Ē ×‘×¨×™×‘×™×Ē (ולא כטור ×Š×”×•×Ą×™×Ŗ א×Ē ×”×ž×™×œ×” "גזולה" לגמ' בב"×§). איסור ריבי×Ē ×”×•× לאו הנאמר רק ×ĸל האב שהילווה ולא ×ĸל בנו, וכיון שהאב לא ה×Ēכוון להחזיר המ×ĸו×Ē ×™×¨×Š×• זא×Ē ×”×‘× ×™×. כאמור, הבנים אינם מוזהרים להחזיר מ×ĸו×Ē ×”×¨×™×‘×™×Ē ×ž×Š×•× שלא הם לקחו או×Ēם, ונחשב ממונם שלהם שירשו מן האב. בכל זא×Ē, אמנם היה מקום לחייב א×Ē ×”×‘× ×™× שיחזירו המ×ĸו×Ē ×ž×Š×•× כבוד אביהם, אך מכיוון שהבן אינו חייב לכבד אביו מממונו אלא רק מממון האב, פטורים הם מלהחזיר המ×ĸו×Ē ×œ×œ×•×”.
2. רדב"ז: יש לחלק בין אב ר׊×ĸ ׊מ×Ē ×•×›×‘×¨ אינו יכול ל×ĸשו×Ē ×Ēשובה שאז אמרה הגמ' שאינם חייבים בכבודו, לבין אב ר׊×ĸ ׊×ĸדיין קיים וי×Ēכן שי×ĸשה ×Ēשובה ובינ×Ēיים חייב הבן בכבודו. וז"ל הרדב"ז: "ויש ל×Ēר×Ĩ דה×Ēם איירי כשמ×Ē ×‘×œ× ×Ēשובה דשוב לא יוכל ל×Ēקן א×Ē ××Š×¨ ×ĸו×Ēו, אבל הכא איירי באביו קיים ויש ×Ēקוה שי×ĸשה ×Ēשובה ולא ×Ēזכרנה הראשונו×Ē ×•× ×ž×Ļא הבן ×ĸבר למפר×ĸ, והדבר ברור שהחי מ×Ļט×ĸר והמ×Ē ×’× ׊נא×Ēו גם קנא×Ēו כבר אבדה".
גם הלחם משנה הולך בדרכו של הרידב"ז ולא מקבל א×Ē ×Ēירו×Ļו של הכס"מ, משום שלא י×Ēכן לה×ĸמיד הגמ' רק אליבא דמ"ד שכיבוד הורים משל אב, ולא כמ"ד שכיבוד הורים הוא משל בן.
3. אור שמח: ד×ĸ×Ē ×”×¨×ž×‘"ם שבן חייב בכבוד אביו הרש×ĸ מוכרח×Ē ×ž×Ÿ הגמרא בסנהדרין (×ĸא.) לגבי בן סורר ומורה, שגדר בן סורר ומורה הוא משום שלא מקיים מ×Ļו×Ē ×›×™×‘×•×“ אב ואם, ולכן אם ר×Ļו אביו ואמו למחול לו יכולים למחול. ומשמ×ĸ מן הגמרא, שי×Ēכן שהוא בן סורר ומורה את אם אמו אינה ראויה לאביו משום שהיא ×ĸרוה ×ĸליו, משום שלמרו×Ē ×Š×”×•× בן ממזר "×Ą×•×Ŗ ×Ą×•×Ŗ אבוה נינהו" וחייב הבן בכבודו. מגמרא זו מוכח שממזר חייב בכבוד אביו.
4. במשנה במסכ×Ē ×¤×Ą×—×™× (פרק ד משנה ט) כ×Ēוב כך: "ששה דברים ×ĸשה חזקיה המלך ×ĸל שלשה הודו לו ו×ĸל שלשה לא הודו לו גירר ×ĸ×Ļמו×Ē ××‘×™×• ×ĸל מטה של חבלים והודו לו..."
×Ēפאר×Ē ×™×Š×¨××œ, בו×ĸז או×Ē ×’' כו×Ēב כך: "מדלא ×ĸשה מ×ĸשה ×ĸמך אינו חייב לכבדו. היינו כרמ"א בשם יש אומרים בסימן ר"מ ץ×ĸ×™×Ŗ י"ח. מיהו לרמב"ם ולרב בי×Ē ×™×•×Ą×Ŗ ׊ם דסובר כרמב"ם דחייב בכבודו ובמוראו את שאביו ר׊×ĸ גמור, × "ל דהיינו דווקא בחייו אבל לאחר מי×Ēה כיון דאפילו באינו ר׊×ĸ הוי ליה לפי ×ĸ× "ד רק מדרבנן, והראיה שאפילו מקלל לאחר מי×Ēה לא היה חייב אי לאו דרבי קרא (סנהדרין פה:), להכי ברש×ĸ לא גזרו. ואין ל×Ēר×Ĩ בזה קושיי×Ē ×”×˜×•×¨ ׊ם ×ĸל הרמב"ם מב"×§ (×Ļד:) בהניח להם אביהם גזילה מסויימ×Ē ×ž×—×–×™×¨×™×Ÿ משום כבוד אביהן, ומקשי הש"ץ קרינן ביה "ונשיא ב×ĸמך לא ×Ēאור" ב×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך וכו', הרי דברש×ĸ גמור מו×Ēר לבזו×Ēו. ×ĸכ"ל הטור, ומה קושיה הרי הרמב"ם רק מחיים קאמר. לי×Ēא, דקושי×Ē ×”×˜×•×¨ רק מקרא דונשיא ב×ĸמך, מ׊מ×ĸ ודאי דאת בחיים פטור מכבודו. ולפי ×ĸ× "ד בלא זה יש לחלק בין שב וא"×Ē ×œ×§×•× ו×ĸשה כי הכא, ודוק".
ה×ĸולה מן הדברים, שלפי ה×Ēפאר×Ē ×™×Š×¨××œ ד×ĸ×Ē ×”×¨×ž×‘"ם היא שיש שני חילוקים בכבוד אב ר׊×ĸ. לאחר מו×Ēו מו×Ēר את בקום ו×ĸשה נגד כבוד אביו כגון לגרר ×ĸ×Ļמו×Ē ××‘×™×• בחבלים. אך בחיי אביו אסור לבזו×Ē ×›×‘×•×“ אביו בקום ×ĸשה, ומו×Ēר לפ×ĸול נגד כבוד אביו רק בשב ואל ×Ē×ĸשה.
אך ×Ļ"×ĸ בדבריו, משום שדברים אלו דחוקים בהבנ×Ē ×”×¨×ž×‘"ם, שהרי הרמב"ם כ×Ēב שממזר חייב בכבוד אביו ומשמ×ĸ שחייב את בקום ×ĸשה ולא רק להימנ×ĸ מביזוי בשב ואל ×Ē×ĸשה. כמו כן לא ברור הלימוד מ"נשיא ב×ĸמך" שחייב בכבוד אביו את בחייו, משום שהלימוד מהנשיא הוא לכאורה רק ×ĸל ה×ĸיקרון של נהיג×Ē ×”×›×‘×•×“ ולא בשאר הפרטים.
סיכום: למ×ĸשה השאלה האם חייב הבן בכבוד אביו הרש×ĸ היא מחלוק×Ē ×¨××Š×•× ×™× וש×Ēי הד×ĸו×Ē ×ž×•×‘××•×Ē ×œ×”×œ×›×”. השו"×ĸ פץק כד×ĸ×Ē ×”×¨×™"×Ŗ והרמב"ם שממזר חייב בכבוד אביו, והרמ"א הביא א×Ē ×“×ĸ×Ē ×”×—×•×œ×§×™× בשם יש אומרים. וז"ל השו"×ĸ (יו"ד רמ, יח) "ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו. אפילו היה אביו ר׊×ĸ וב×ĸל ×ĸבירו×Ē, מכבדו ומ×Ēירא ממנו. הגה: ויש אומרים דאינו מחוייב לכבד אביו ר׊×ĸ, אא"כ ×ĸשה ×Ēשובה.
אמנם, בבנים הבאים לה×ĸיד נגד אביהם, לא מדובר רק בשב ואל ×Ē×ĸשה אלא בקום ×ĸשה ולכאורה יש מקום לאסור גם לשיט×Ē ×”×¨×ž"א. אולם, למ×ĸשה במקרה שלנו לכו"×ĸ יש לה×Ēיר, משום ׊×Ēלוי ב×Ēוכן ה×ĸדו×Ē. אם באים לה×ĸיד למשל שאביהם מכה א×Ē ××ž× או ×ĸושה ׊אר מ×ĸשה איסור, הרי שיש כאן מ×Ļוה להפרישו מאיסורא, ולהפרישו מאיסור זהו טוב×Ēו וכבודו האמי×Ēי של אביהם. ולא רק ב×ĸושה איסור ממ׊, אלא בכל ה×Ēנהגו×Ē ×Š×œ×• שרשאי×Ē ×”×× ל×Ēבו×ĸ גירושין לפי ההלכה, ׊אם מורים לו הדיינים לגרשה ומסרב מו×Ēר לקרו×Ēו "×ĸבריין", הרי שדומה להפרישו מאיסור שזהו כבודו שיגרמו לו שינהג כפי שמורה ההלכה. וראיה לדבר מן המשנה הנ"ל בפסחים, שהסיבה שחזקיהו גירר ×ĸ×Ļמו×Ē ××‘×™×• לפי רבנו ×ĸובדיה מברטנורא היא משום כפר×Ēו של אביו, ונמ×Ļא שהגרירה היא לטוב×Ēו של אביו ונחשב לכבודו.
ב. קבל×Ē ×ĸדו×Ē ×§×¨×•×‘ או פסול.
בנים פסולים לה×ĸיד נגד אביהם משום שהם קרובים, ודבר זה נלמד מן הפסוק "לא יומ×Ēו אבו×Ē ×ĸל בנים" וכו'. גם אשה פסולה ל×ĸדו×Ē ×ž×Ÿ ה×Ēורה, אולם נשאל×Ē ×”×Š××œ×” האם הכלל הזה שלא מקבלים ×ĸדו×Ē ×¤×Ą×•×œ×™× הוא כלל מוחלט או שישנם מקרים יו×Ļאי דופן כגון במקום שאין ברירה אחר×Ē.
השו"×ĸ (חושן משפט הלכו×Ē ×ĸדו×Ē ×Ą×™×ž×Ÿ ל"ה ץ×ĸ×™×Ŗ י"ד) פוסק "אשה, פסולה. וטומטום ואנדרוגינוס, פסולים מספק. וכל מי שהוא ץפק כשר ץפק פסול, הרי הוא פסול". ×ž×•×Ą×™×Ŗ ×ĸל זה הרמ"א "וכל אלו הפסולים, פסולים אפילו במקום דלא שכיחא אנשים כשרים לה×ĸיד, וכל זה מדינא, אבל יש אומרים ד×Ē×§× ×Ē ×§×“×ž×•× ×™× הוא דבמקום שאין אנשים רגילים להיו×Ē, כגון בבי×Ē ×”×›× ×Ą×Ē ×Š×œ נשים או בשאר דבר אקראי שאשה רגילה ולא אנשים, כגון לומר שבגדים אלו לבשה אשה פלוני×Ē ×•×”×Ÿ שלה, ואין רגילים אנשים לדקדק בזה, נשים נאמנו×Ē. ולכן יש מי שכ×Ēב דאפילו אשה יחידה, או קרוב או קטן, נאמנים ב×ĸנין הכאה ובזיון ×Ē"ח או ׊אר קטטו×Ē ×•×ž×Ą×™×¨×•×Ē, לפי שאין דרך להזמין ×ĸדים כשרים לזה, ואין פנאי להזמין. והוא שה×Ēוב×ĸ טו×ĸן ברי".
ה×ĸולה מדברי הרמ"א, שבמקום שאין ברירה ואין אפשרו×Ē ××—×¨×Ē ×›×™ אין הדרך להיו×Ē ×Š× ×ĸדים כשרים, ישנה ×Ē×§× ×Ē ×§×“×ž×•× ×™× להכשיר ×ĸדו×Ē ×¤×Ą×•×œ×™×, והגר"א (ץ"×§ כ"ח) מביא סמך לדבר מן הגמ' בקדושין (×ĸ"ג ×ĸ"ב) חיה נאמנ×Ē ×œ×•×ž×¨ כו' והט×ĸם לפי שאין ׊ם אחרים ואין ברירה.
ולגבי גירושין ×Ļריך לבדוק א×Ē ×”×ž×§×¨×” ולראו×Ē ×”×× נחשב כ"מקום שאין אנשים רגילים להיו×Ē" ואז אין ברירה אלא לקבל ×ĸדו×Ē ×”×‘× ×™× הקרובים, וכגון ׊מ×ĸידים שהאב מכה או מקלל א×Ē ×”×× וכו'.
הפ×Ēחי ×Ēשובה (ץ"×§ ט') מביא ×Ēשוב×Ē × ×•×“×ĸ ביהודה (×Ēניינא חו"מ סי' × "ח) שכ×Ēב שהנאמנו×Ē ×œ×¤×Ą×•×œ×™× היא דווקא אם ה×Ēוב×ĸ טו×ĸן ברי ודווקא אם ראו א×Ē ×›×œ המ×ĸשה. ואחר כך בס"×§ י"א מפנה הפ×Ē"׊ ל×Ēשוב×Ē ×›× ×Ą×Ē ×™×—×–×§××œ סימן פ"ג, ׊"ד×ĸ×Ēו דה×Ēקנה לא הי×Ēה רק היכא ×Š×’×•×Ŗ המ×ĸשה ידו×ĸ ×ĸ"י קלא דלא פסיק, או באין מכחישין שבודאי היה כאן הכאה וקטטה ומלשינו×Ē, ו×ĸדו×Ēם של אלו הוא רק לברר הדבר איך היה, שהוא רק גילוי מיל×Ēא ב×ĸלמא. אבל אם גות המ×ĸשה אין ידו×ĸ רק ×ĸל פיהם, וזה מכחיש לגמרי, בודאי דאין נאמנים". כלומר, ישנו ×Ēנאי × ×•×Ą×Ŗ לקבל ×ĸדו×Ē ×”×¤×Ą×•×œ×™×, והוא שה×ĸדו×Ē ×Ēהיה רק גילוי מיל×Ēא ב×ĸלמא איך היה הדבר, אך ×ĸל ×ĸ×Ļם המקרה אנו נד×ĸ מ×ĸדים כשרים.
וכל זה הוא לגבי ׊אר פסולים, אך לגבי קרובים הביא הש"ך (ץ"×§ י"א) א×Ē ×”×ž×”×¨×Š"ל (ב"×§ פרק א' סימן מ"א) ׊פץק דקרוב ל×ĸולם אינו נאמן, אלא אם כן מ×ĸיד לחוב×Ēו.
ובכנס×Ē ×”×’×“×•×œ×” (×Ą×•×Ŗ סימן ל"ה) כ×Ēב בשם מהר"׊ הלוי (חו"מ סימן ל"ח) דאת המכשירים ×ĸדו×Ē × ×Š×™× ופסולים אלא בדברי ריבו×Ē ×•×§×˜×˜×•×Ē ××‘×œ ל×ĸנין ממון לא, זול×Ē ×Ēרומ×Ē ×”×“×Š×Ÿ. ו×ĸוד כ×Ēב ׊ם בכנס×Ē ×”×’×“×•×œ×” דמהר"י פורמון שהובא ברש"ך (ח"ב סימן ×§"ץ) הסכים ×ĸם הד×ĸה הראשונה שאין להכשיר ×ĸדו×Ē × ×Š×™× ופסולים כלל. וכ×Ēב מהר"׊ הלוי ׊ם ומהר"א די בוטון (×Ēשובו×Ē ×›×Ēב יד סימן ×§×ĸ"ד), דכיון דאיכא פלוג×Ēא אוקי אר×ĸא בחזק×Ē ×ž×¨×™×” קמא.
ברוח דברים אלה נפץק גם בפסקי דין רבניים חלק ג' ×ĸמוד 245, חלק ד' ×ĸמוד 244, ופסקי דין - ירושלים דיני ממונו×Ē ×•×‘×™×¨×•×¨×™ יוחסין ז' ×ĸמוד ׊"מ.
לסיכום:
יש לה×Ēיר ×ĸדו×Ē ×‘× ×™× נגד אביהם, ואין כאן משום ביטול מ×Ļו×Ē ×›×‘×•×“ אביהם. ולגבי הפסול קירבה שלהם, ישנם המ×Ēירים לקבל ×ĸדו×Ē ×¤×Ą×•×œ×™× היכא שאין ברירה. ובכל מקרה את אם לא מקבלים ×ĸדו×Ēם לגמרי, הרי שרשאים הדיינים לשמו×ĸ ×ĸדו×Ēם ולה×Ēר׊ם מהם ולפסוק ×ĸל פי אומדנא ולאו דווקא ×ĸל פי הדין.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il