בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עבודת ה', מצוות ותשובה
  • תשובה
undefined
2 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אברהם בן רוחמה

הפרשיות אותן נקרא בשבת הקרובה מכונות גם פרשיות התשובה והן נקראות תמיד סמוך לראש השנה.
ננסה השבוע להבין יותר את המשמעות הרוחנית של חודש אלול מתוך התבוננות בשני הפסוקים האחרונים של "לְדָוִד יְקֹוָק אוֹרִי וְיִשְׁעִי", המזמור של תקופה זו.
המזמור מסתיים כך:
"לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְקֹוָק בְּאֶרֶץ חַיִּים: קַוֵּה אֶל יְקֹוָק חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְקֹוָק"(תהלים כ"ז יג-יד)

צריך להבין מה פשר הביטוי "לוּלֵא". כמו כן, צריך להבין מה פשר הכפילות והחזרה על "קַוֵּה אֶל יְקֹוָק".
הביטוי "לוּלֵא" מופיע בתנ"ך בשתי משמעויות:
הראשונה, המקובלת יותר היא, כאילו נכתב לוּ (בשורוק) לֹא (בחולם) ומשמעותו "אם לא". כך צריך להבין את הפסוק הבא:
"כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם" (בראשית מ"ג י).

כאשר זו המשמעות, הביטוי מופיע לרוב בצורה הבאה "לוּלֵי". נדגים זאת באמצעות הפסוק הבא:
"לוּלֵי אֱ-לֹהֵי אָבִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱ-לֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ" (בראשית ל"א מב).

חז"ל והראשונים משתמשים בביטוי זה, רק במשמעות זו של "אם לא", במקביל לביטוי "אלמלא", כמו למשל בביטוי "לולא דמיסתפינא" (אם לא הייתי חושש).
המשמעות השניה היא כאילו נכתב "לוּ" (בשורוק). כך צריך להבין את הפסוק הבא:
"וַיֹּאמֶר יוֹאָב חַי הָאֱ-לֹהִים כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו" (שמואל ב ב' כז).

כך גם פירש רש"י: "לולא דברת - אם דברת כן" (לולא כמו לוּ).
לפי זה משמעותו הלוואי (בארמית במקור, ובעברית של ימינו).
כבר הזכרנו בעבר, בשמו של בעל ה"שפת אמת", כי "לולא" אותיות אלול והם שילוב של "לו, לא".
שילוב מעין זה אנו מוצאים גם במזמור לתודה:
"דְּעוּ כִּי יְקֹוָק הוּא אֱל-ֹהִים הוּא עָשָׂנוּ ולא (קרי) וְלוֹ (כתיב) אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ" (תהלים ק' ג).

השילוב של הקרי והכתיב נדרש במדרש: "רבי יהודה בר סימון אמר דעו כי ד' הוא האלקים הוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשנו, ... ורבי אחא אמר דעו כי ד' הוא האלקים הוא עשנו ולו אנו משלימים את נפשותינו"
(בראשית רבה פרשת ויחי פרשה ק).
אם כך, השילוב של הקרי עם הכתיב נותן את הביטוי "אלול" והוא מבטא את הרעיון של עבודת ד' בחודש זה מתוך הבנה כי אנו ברואיו של הקב"ה ולכן אנו מקדישים את חיינו לעבודתו.
עכשיו ברור גם הסיום של הפרק "לולא" במשמעות של הלוואי ברבים. דוד המלך משתוקק שהאמונה בטוב ד' וההשתוקקות לחזות -"לִרְאוֹת בְּטוּב יְקֹוָק בְּאֶרֶץ חַיִּים" היא זו שתלווה אותו תמיד.
כיוון שהלשון היא ברבים, ברורה גם החזרה הכפולה על "קַוֵּה אֶל יְקֹוָק".

מי יתן ותחושה זו של:
"לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְקֹוָק בְּאֶרֶץ חַיִּים: קַוֵּה אֶל יְקֹוָק חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְקֹוָק",

תלווה אותנו כולנו, תלמידיו של דוד המלך, שהורה דרך תשובה,
לא רק בחודש אלול ובימי הרחמים והסליחות
אלא לכל אורכה של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
מתוך כך נזכה גם שיתקיימו בנו דברי התורה בפרשתנו:
"לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ" (דברים ל' כ).
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il