ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
רש"י ביאר מדוע נסמכה פרשת ציצית לאיסור כלאים ואיסור כלאים למצות מעקה, ומצות מעקה לשילוח הקן, לומר, שבזכות שילוח הקן תזכה לבית חדש. ואם תקיים מצות מעקה תזכה לכרם ותקיים מצות איסורי כלאים, ובזכות זו תזכה לטלית נאה ותקיים מצות ציצית, עכ"ד. אלא שעדיין צריך ביאור מדוע דוקא בפרשתנו (שעיקרה מצות שבין אדם לחבירו) למדתנו תורה השתלשלות הזכויות מהמצות?
והנה במדרש (א) נאמר:
"ולמה התינוק נימול לשמונה? שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כח. וכן רחמיו על הבהמה, שנאמר (ויקרא, כב, כח), אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. וכך נתמלא רחמים על העופות. שנאמר (דברים, קמז, יט), כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ".
ולכאורה סותרים דברים אלו את הנאמר במסכת ברכות (לג, ב) במשנה: "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתיקין אותו שאינם רחמים אלא גזירות". ע"כ. הרמב"ן בפרשתנו (כד, ו) הסביר, שבודאי יש למצות טעם.
"אכן, אין הטעם רחמנות על הבריות, אלא מגמתן שאנו נלמד את מידת הרחמנות. ולכן כל המצות נקראות גזירות, כי לגבי הקדוש ברוך הוא המצות גזירות שאין לו תועלת מהן. אולם לנו המצות מועילות. לפיכך האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתיקין אותו, כי אין הקדוש ברוך הוא מְרַחֵם על קן ציפור ולא בגלל רחמנות ציוה לשלח האם בטרם יקח הבנים, שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו" ע"כ.
אולם דבריו צריכים הסבר, שאין לדמות היתר שחיטה ועבודה בבהמה, וכיוצא בהן, שהן לתועלת האדם. ואם ימנע מהם לא יוכל להשלים צרכיו. אך לקיחת הבנים רק לאחר שילוח האם, אינה מונעת מהאדם את מילוי צרכיו. ודוחק לומר, שהוא רוצה עכשיו לאכול הביצה או הגוזל ואינו רוצה להמתין עד שישלח האם, כי אין זו פעולה גדולה במיוחד שתדחה אכילתו הרבה. דומה הדבר, למה שאסור לאכול, לפני שיתן לבהמותיו לאכול. אף על פי שבנתיים הוא נמנע מלאכול. אלא, כיון שהזמן קצר ובפעולה אחת הוא נותן לבהמות, אחר כך יאכל הוא עצמו. ועוד, מהמדרש הנזכר לעיל נראה שהקדוש ברוך הוא באמת מרחם על האדם, הבהמה והעוף. צריך לומר לדעת הרמב"ן, שהכוונה היא שאנו נלמד לרחם על שלשת המינים האלו. ברם פשטות הלשון מורה שהקדוש ברוך הוא בעצמו מרחם. יתכן שלכן הרמב"ם (הובאו דבריו בפירוש הרמב"ן) אומר שזו באמת רחמנות על העופות. ומי שאמר משתיקין אותו סובר שזו גזירה והדבר שנוי במחלוקת בין התנאים אם מצות שילוח הקן נובעת מרחמים או שהיא גזירה. אכן, הרמב"ם בעצמו (בהלכות תפילה פרק ט, ז) כתב וזה לשונו: "מפני שמצות אלו (שילוח הקן ואותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד) גזירת הכתוב הן ואינן רחמים שאילו היו מפני הרחמים לא היה מתיר לנו שחיטה כל עיקר" ע"כ. ואם כן קשה לשיטת המדרש מדוע התיר לנו שחיטה בכלל?
אכן ניתן להבין הענין על פי המדרש (שם כ) וזה לשונו:
"זה שאמר הכתוב (משלי, ה, ו), אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע אמר ר' אבא בר כהנא, אמר הקדוש ברוך הוא, לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה, ולא תהא אומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה, ששכרה מרובה. והואיל וזו מצוה קלה, איני עושה אותה. מה עשה הקדוש ברוך הוא לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה כדי שיעשו כל מצות בתום, שנאמר, נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע. למה הדבר דומה, למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו. סתם ולא גילה להן מהו שכרו של פרדס, שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה. בערב קרא לכל אחד ואחד אמר לו, תחת איזה אילן עשית? אמר לו, תחת זה, אמר לו, פלפל הוא שכרו זהוב אחד. קרא לאחר, אמר לו, פרח לבן הוא שכרו חצי זהוב. קרא לאחר וכו'. אמר לו, זית הוא שכרו מאתים זוז. אמרו לו, לא היית צריך להודיע אותנו איזה אילן שכרו מרובה כדי שנעשה תחתיו? אמר להם, אילו הודעתי, היאך היה כל פרדסי נעשה? כך לא גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות, כבוד אב ואם החמורה (שקשה לקיימה), ומתן שכרה אריכות ימים, שנאמר (שמות, כ, יב), כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ. והקלה שבקלות, שילוח הקן, ושכרה אריכות ימים".
המצות מחולקות לשלש קבוצות, אחת, הדומה לפלפל שהוא למאכל המחיה את הגוף, דהיינו מצות שבלעדיהן האדם מת. קבוצה שניה של מצות דומה לפרח לבן שהוא נחמד למראה, שאם כי אפשר לחיות בלעדיו, יותר נעים אתו. כך ישנן מצות שהן מוסיפות שלמות אולם אינן הכרחיות. והשלישית, דומה לזית שהוא גם למאכל וגם לשימוש, להאיר ולסוך וכדומה. זו מצות תלמוד תורה שהיא מאירה לאדם ומביאתו לקיום כל המצות.
באופן יותר מעמיק, ישנם שלושה מישורי החיים מהם מורכב האדם, האחד, גופו. והשני, רוחניותו. והשלישי, הכוח שמקשר ביניהם, שהיא הנפש. פלפל הוא דוגמת חיי הגוף. וכבר אמר רבי מאיר (ברכות לו, ב) על הפסוק (ויקרא יט, כג) "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו, איני יודע שעץ מאכל הוא, אלא מה תלמוד לומר, עץ מאכל, עץ שטעם עצו ופריו שוה. הוי אומר זה פלפלין. ללמדך שפלפלין חייבין בערלה ואין ארץ ישראל חסרה כלום". ע"כ. הרי שפלפלין מרמזים לשלמות סוגי האוכל. זית שמרמז לתורה, הינו שִׂיא הרוחניות שאדם יכול להגיע אליה על ידי לימוד תורה. פרח לבן , שאינו מועיל לגוף, אלא משרה על האדם שַׁלְוָה, מהמראה הנאה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. שלות הנפש של האדם היא שגורמת שיוכל לתפקד כראוי שגם גופו יפעל כראוי. וממילא יוכל להתמסר לעולמו הרוחני. ישנם בני אדם שעיקר עיסוקם בטיפול בגוף, שלהם ושל אחרים, כדי שיוכלו לעבוד את ה' בגופם בצורה טובה יותר. יש אחרים, שעיקר עיסוקם בצד הרוחני של האדם. ויש אחרים, שהם מטפחים את נפשיות האדם. כל אחד מכוחות אלה חשוב מאד, ורק השילוב שכולם יחד, נותן את התוצאות העליוניות עבורן ברא ה' את עולמו. כעין הנמשל, שכל אילן בפני עצמו חשוב, וזקוק לטיפול מיוחד. אך כל העצים כולם מהווים את פרדסו של המלך, בשלמותו.
מובן שהשכר המשתלם לעובד ניתן לפי חשיבות המצוה. כי המצוה בונה את האדם ומקנה לו חיי נצח ולפי איכות המצוה כך החיים שהיא נותנת. אולם גם המצוה הקלה ביותר, וגם הקשה ביותר אינה נותנת פחות מאריכות ימים. וביארו במסכת קידושין (לט, ב) שהכוונה לעולם שכולו ארוך, לעולם הבא. כי העולם הזה אין אפשרות לאריכות ימים, לפי שכל הווית האדם כאן ארעית בלבד. נמצא שהמדרש מחלק בין העובד ושכרו לבין מטרת העבודה שהיא שלמות הפרדס כולו. כלומר, ישנן שני מישורים למצות, ישנה המצוה כפרט כדוגמת הפלפל בנפרד והפרח לבן בנפרד והזית בנפרד, וישנו הכלל הכולל את כולם יחד.
הוא הדין לענין רחמנות במצות. אם מסתכלים על המצוה כפרט יש בה רחמנות, כעין כל אילן ואילן הנמצא בפרדס שכאשר אתה מטפל בו, אתה עושה את הפעולות המועילות לו לבדו. אולם המטרה העיקרית היא הפרדס בכללו, ולמעשה אינך מטפל באילן לטובתו אלא לטובת הפרדס כולו. כך הרחמנות שיש בשילוח הקן אינה סיבה מדוע צריכים את המצוה הזו בכלל מסכת המצות, זו היא גזירתו של הקדוש ברוך הוא שרק כל התריג מצות מביאות את האדם והעולם לשלמותם.
על פי זה אפשר להסביר את דברי הרמב"ם במורה הנבוכים. שאין מחלוקת בין החכמים, אלא כל אחד מביניהם מדבר על מישור אחר באספקלרית המצות, ודו"ק.
לפיכך, דוקא בפרשתנו המדגישה את הקשר ההדוק הקיים בין כל המצות כתבה תורה את השתלשלות המצות ולאו דוקא מצד הזכיה כי אם גם מצד החסרון. כי שלמות התורה כולה גורמת שעבירה גוררת עבירה אחרת ומצוה גוררת מצוה אחרת. וכך אמר בן עזאי (שם אות ג):
"כיצד? כתיב למעלה, כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וגו' וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה, אמר הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהתרתי אותה לך, אמרתי לך, וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ, וכו'. כדי שלא תמצא חן בעיניך ותשלח אותה. ואם לא עשית כן, מה כתוב אחריו? כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. מתוך כך, וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת. ומצוה גוררת מצוה, מנין? תחילה, שילוח הקן. מתוך כך, כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ. מתוך כך, לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. מתוך כך, לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו. מתוך כך, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ. הרי מצוה גוררת מצוה".
עוד שם במדרש:
"מהו (משלי, א, ט) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ? אמר ר' פנחס בן חמא, כל מקום שתלך המצות מלוות אותך. כי תבנה בית חדש ועשית מעקה. אם עשית דלת המצות מלוות אותך שנאמר, וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ. לבשת כלים חדשים וכו' לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז. הלכת לגלח וכו' לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם. ואם היה לך שדה והלכת לחרוש וכו' לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו הלכת לזרוע וכו' לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם קצרת וכו' וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה. אמר הקדוש ברוך הוא, אפילו לא היית עסוק בדבר אלא מהלך בדרך המצות מלוות אותך. שנאמר, כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ.".
שלימות המצות אינן רק בקשר שיש ביניהן אלא נוסף על כך הן מקיפות את כל שלבי החיים ואת כל מעשיו של האדם. ובעיקר הדבר מתבטא במצות שילוח הקן שגם אם אינך עסוק בדבר אלא מהלך בדרך המצות מלוות אותך.
_________________________________
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.
או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
