בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • כי תצא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

סמיכות המצוות בפרשת כי תצא

בפרשה ישנם כמה מצוות שנסמכו זו לזו - מדוע?הסבר רש"י, טעם למצוות שילוח הקן על פי הרמב"ן; המצוות מחולקות לשלוש קבוצות; מדוע לא נתבאר שכר המצוות? פרשתינו מדגישה את הקשר ההדוק בין המצוות.

undefined

הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב

תשס"ב
6 דק' קריאה
"והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה... לא תתעמר בה תחת אשר עניתהּ". פרשה זו שרוב מצותיה מדברות במצות שבין אדם לחבירו פותחת בדין שבויה שאף על פי שהיא נכריה אסור להתאכזר אליה. בהמשך הפרשה נאמרה מצות השבת אבידה אשר תאבד מאחיך. וסמכה לה תורה פרשת איסור לא ילבש גבר שמלת אשה. כי יקרא קן צפור לפניך, ואחריו, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה, לא תזרע כרמך כלאים לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, לא תלבש שעטנז, גדילים תעשה לך. ושוב חוזרת התורה לדינים שבין אדם לחבירו.

רש"י ביאר מדוע נסמכה פרשת ציצית לאיסור כלאים ואיסור כלאים למצות מעקה, ומצות מעקה לשילוח הקן, לומר, שבזכות שילוח הקן תזכה לבית חדש. ואם תקיים מצות מעקה תזכה לכרם ותקיים מצות איסורי כלאים, ובזכות זו תזכה לטלית נאה ותקיים מצות ציצית, עכ"ד. אלא שעדיין צריך ביאור מדוע דוקא בפרשתנו (שעיקרה מצות שבין אדם לחבירו) למדתנו תורה השתלשלות הזכויות מהמצות?
והנה במדרש (א) נאמר:
"ולמה התינוק נימול לשמונה? שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כח. וכן רחמיו על הבהמה, שנאמר (ויקרא, כב, כח), אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. וכך נתמלא רחמים על העופות. שנאמר (דברים, קמז, יט), כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ".


ולכאורה סותרים דברים אלו את הנאמר במסכת ברכות (לג, ב) במשנה: "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתיקין אותו שאינם רחמים אלא גזירות". ע"כ. הרמב"ן בפרשתנו (כד, ו) הסביר, שבודאי יש למצות טעם.
"אכן, אין הטעם רחמנות על הבריות, אלא מגמתן שאנו נלמד את מידת הרחמנות. ולכן כל המצות נקראות גזירות, כי לגבי הקדוש ברוך הוא המצות גזירות שאין לו תועלת מהן. אולם לנו המצות מועילות. לפיכך האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתיקין אותו, כי אין הקדוש ברוך הוא מְרַחֵם על קן ציפור ולא בגלל רחמנות ציוה לשלח האם בטרם יקח הבנים, שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו" ע"כ.
אולם דבריו צריכים הסבר, שאין לדמות היתר שחיטה ועבודה בבהמה, וכיוצא בהן, שהן לתועלת האדם. ואם ימנע מהם לא יוכל להשלים צרכיו. אך לקיחת הבנים רק לאחר שילוח האם, אינה מונעת מהאדם את מילוי צרכיו. ודוחק לומר, שהוא רוצה עכשיו לאכול הביצה או הגוזל ואינו רוצה להמתין עד שישלח האם, כי אין זו פעולה גדולה במיוחד שתדחה אכילתו הרבה. דומה הדבר, למה שאסור לאכול, לפני שיתן לבהמותיו לאכול. אף על פי שבנתיים הוא נמנע מלאכול. אלא, כיון שהזמן קצר ובפעולה אחת הוא נותן לבהמות, אחר כך יאכל הוא עצמו. ועוד, מהמדרש הנזכר לעיל נראה שהקדוש ברוך הוא באמת מרחם על האדם, הבהמה והעוף. צריך לומר לדעת הרמב"ן, שהכוונה היא שאנו נלמד לרחם על שלשת המינים האלו. ברם פשטות הלשון מורה שהקדוש ברוך הוא בעצמו מרחם. יתכן שלכן הרמב"ם (הובאו דבריו בפירוש הרמב"ן) אומר שזו באמת רחמנות על העופות. ומי שאמר משתיקין אותו סובר שזו גזירה והדבר שנוי במחלוקת בין התנאים אם מצות שילוח הקן נובעת מרחמים או שהיא גזירה. אכן, הרמב"ם בעצמו (בהלכות תפילה פרק ט, ז) כתב וזה לשונו: "מפני שמצות אלו (שילוח הקן ואותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד) גזירת הכתוב הן ואינן רחמים שאילו היו מפני הרחמים לא היה מתיר לנו שחיטה כל עיקר" ע"כ. ואם כן קשה לשיטת המדרש מדוע התיר לנו שחיטה בכלל?

אכן ניתן להבין הענין על פי המדרש (שם כ) וזה לשונו:
"זה שאמר הכתוב (משלי, ה, ו), אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע אמר ר' אבא בר כהנא, אמר הקדוש ברוך הוא, לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה, ולא תהא אומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה, ששכרה מרובה. והואיל וזו מצוה קלה, איני עושה אותה. מה עשה הקדוש ברוך הוא לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה כדי שיעשו כל מצות בתום, שנאמר, נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע. למה הדבר דומה, למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו. סתם ולא גילה להן מהו שכרו של פרדס, שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה. בערב קרא לכל אחד ואחד אמר לו, תחת איזה אילן עשית? אמר לו, תחת זה, אמר לו, פלפל הוא שכרו זהוב אחד. קרא לאחר, אמר לו, פרח לבן הוא שכרו חצי זהוב. קרא לאחר וכו'. אמר לו, זית הוא שכרו מאתים זוז. אמרו לו, לא היית צריך להודיע אותנו איזה אילן שכרו מרובה כדי שנעשה תחתיו? אמר להם, אילו הודעתי, היאך היה כל פרדסי נעשה? כך לא גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות, כבוד אב ואם החמורה (שקשה לקיימה), ומתן שכרה אריכות ימים, שנאמר (שמות, כ, יב), כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ. והקלה שבקלות, שילוח הקן, ושכרה אריכות ימים".

המצות מחולקות לשלש קבוצות, אחת, הדומה לפלפל שהוא למאכל המחיה את הגוף, דהיינו מצות שבלעדיהן האדם מת. קבוצה שניה של מצות דומה לפרח לבן שהוא נחמד למראה, שאם כי אפשר לחיות בלעדיו, יותר נעים אתו. כך ישנן מצות שהן מוסיפות שלמות אולם אינן הכרחיות. והשלישית, דומה לזית שהוא גם למאכל וגם לשימוש, להאיר ולסוך וכדומה. זו מצות תלמוד תורה שהיא מאירה לאדם ומביאתו לקיום כל המצות.

באופן יותר מעמיק, ישנם שלושה מישורי החיים מהם מורכב האדם, האחד, גופו. והשני, רוחניותו. והשלישי, הכוח שמקשר ביניהם, שהיא הנפש. פלפל הוא דוגמת חיי הגוף. וכבר אמר רבי מאיר (ברכות לו, ב) על הפסוק (ויקרא יט, כג) "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו, איני יודע שעץ מאכל הוא, אלא מה תלמוד לומר, עץ מאכל, עץ שטעם עצו ופריו שוה. הוי אומר זה פלפלין. ללמדך שפלפלין חייבין בערלה ואין ארץ ישראל חסרה כלום". ע"כ. הרי שפלפלין מרמזים לשלמות סוגי האוכל. זית שמרמז לתורה, הינו שִׂיא הרוחניות שאדם יכול להגיע אליה על ידי לימוד תורה. פרח לבן , שאינו מועיל לגוף, אלא משרה על האדם שַׁלְוָה, מהמראה הנאה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. שלות הנפש של האדם היא שגורמת שיוכל לתפקד כראוי שגם גופו יפעל כראוי. וממילא יוכל להתמסר לעולמו הרוחני. ישנם בני אדם שעיקר עיסוקם בטיפול בגוף, שלהם ושל אחרים, כדי שיוכלו לעבוד את ה' בגופם בצורה טובה יותר. יש אחרים, שעיקר עיסוקם בצד הרוחני של האדם. ויש אחרים, שהם מטפחים את נפשיות האדם. כל אחד מכוחות אלה חשוב מאד, ורק השילוב שכולם יחד, נותן את התוצאות העליוניות עבורן ברא ה' את עולמו. כעין הנמשל, שכל אילן בפני עצמו חשוב, וזקוק לטיפול מיוחד. אך כל העצים כולם מהווים את פרדסו של המלך, בשלמותו.

מובן שהשכר המשתלם לעובד ניתן לפי חשיבות המצוה. כי המצוה בונה את האדם ומקנה לו חיי נצח ולפי איכות המצוה כך החיים שהיא נותנת. אולם גם המצוה הקלה ביותר, וגם הקשה ביותר אינה נותנת פחות מאריכות ימים. וביארו במסכת קידושין (לט, ב) שהכוונה לעולם שכולו ארוך, לעולם הבא. כי העולם הזה אין אפשרות לאריכות ימים, לפי שכל הווית האדם כאן ארעית בלבד. נמצא שהמדרש מחלק בין העובד ושכרו לבין מטרת העבודה שהיא שלמות הפרדס כולו. כלומר, ישנן שני מישורים למצות, ישנה המצוה כפרט כדוגמת הפלפל בנפרד והפרח לבן בנפרד והזית בנפרד, וישנו הכלל הכולל את כולם יחד.
הוא הדין לענין רחמנות במצות. אם מסתכלים על המצוה כפרט יש בה רחמנות, כעין כל אילן ואילן הנמצא בפרדס שכאשר אתה מטפל בו, אתה עושה את הפעולות המועילות לו לבדו. אולם המטרה העיקרית היא הפרדס בכללו, ולמעשה אינך מטפל באילן לטובתו אלא לטובת הפרדס כולו. כך הרחמנות שיש בשילוח הקן אינה סיבה מדוע צריכים את המצוה הזו בכלל מסכת המצות, זו היא גזירתו של הקדוש ברוך הוא שרק כל התריג מצות מביאות את האדם והעולם לשלמותם.
על פי זה אפשר להסביר את דברי הרמב"ם במורה הנבוכים. שאין מחלוקת בין החכמים, אלא כל אחד מביניהם מדבר על מישור אחר באספקלרית המצות, ודו"ק.

לפיכך, דוקא בפרשתנו המדגישה את הקשר ההדוק הקיים בין כל המצות כתבה תורה את השתלשלות המצות ולאו דוקא מצד הזכיה כי אם גם מצד החסרון. כי שלמות התורה כולה גורמת שעבירה גוררת עבירה אחרת ומצוה גוררת מצוה אחרת. וכך אמר בן עזאי (שם אות ג):
"כיצד? כתיב למעלה, כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וגו' וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה, אמר הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהתרתי אותה לך, אמרתי לך, וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ, וכו'. כדי שלא תמצא חן בעיניך ותשלח אותה. ואם לא עשית כן, מה כתוב אחריו? כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. מתוך כך, וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת. ומצוה גוררת מצוה, מנין? תחילה, שילוח הקן. מתוך כך, כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ. מתוך כך, לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. מתוך כך, לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו. מתוך כך, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ. הרי מצוה גוררת מצוה".


עוד שם במדרש:
"מהו (משלי, א, ט) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ? אמר ר' פנחס בן חמא, כל מקום שתלך המצות מלוות אותך. כי תבנה בית חדש ועשית מעקה. אם עשית דלת המצות מלוות אותך שנאמר, וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ. לבשת כלים חדשים וכו' לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז. הלכת לגלח וכו' לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם. ואם היה לך שדה והלכת לחרוש וכו' לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו הלכת לזרוע וכו' לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם קצרת וכו' וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה. אמר הקדוש ברוך הוא, אפילו לא היית עסוק בדבר אלא מהלך בדרך המצות מלוות אותך. שנאמר, כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ.".

שלימות המצות אינן רק בקשר שיש ביניהן אלא נוסף על כך הן מקיפות את כל שלבי החיים ואת כל מעשיו של האדם. ובעיקר הדבר מתבטא במצות שילוח הקן שגם אם אינך עסוק בדבר אלא מהלך בדרך המצות מלוות אותך.

_________________________________

ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.

או באימייל kilab@netvision.net.il
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il